מדינת ישראל נ' נריינה(עציר)

החלטה

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו תקיפה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 382(ב)(2)+ 379 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 וכן התעללות בחסר ישע, עבירה לפי סעיף 368ג לחוק.

בעובדות כתב האישום נאמר כי החל מחודש אפריל 2001 (כך נרשם בטעות במקום 2011) עבד המשיב כמטפל סיעודי בביתו של המתלונן, יליד 1930, חסר ישע שמחמת גילו, מחלתו ומצבו הגופני והנפשי אינו יכול לדאוג לצרכי מחייתו, לבריאותו ולשלומו (להלן: "המתלונן"). לצורך עבודתו, התגורר המשיב יחד עם המתלונן בביתו.

בעקבות חשד להתנהלות בלתי תקינה מצד המשיב כלפי המתלונן, התקין בנו של המתלונן מצלמה מוסווית על מנת לתעד את המתרחש בבית. במספר מקרים, במועדים שאינם ידועים במדויק למבקשת בין התאריכים 2.9.2011 – 19.9.2011 נהג המשיב במתלונן בתוקפנות ובכוח ללא כל הצדקה, כשהוא מטיל על המתלונן אימה. כך נצפה המשיב תוקף את המתלונן באופן שזרק אותו על הספה, דחף אותו, תפס בידו ועיקם אותה. במקרה אחר תקף המשיב את המתלונן בכך שאחז בידו בחוזקה ובעט בחוזקה ברגליו. במקרה אחר אחז המשיב בידיו של המתלונן והיכה אותו על פניו באמצעות ידיו וידיו של המתלונן עצמו כשהמשיב אוחז בהן בחוזקה ומכנה את המתלונן "מטומטם" וצועק לעברו בטון מאיים. במועד אחר איים המשיב על המתלונן תוך שהוא מנופף לעבור בתנועות אגרוף, על מנת להטיל עליו אימה.

במקביל להגשת כתב האישום הוגשה הבקשה המונחת בפניי, במסגרתה עתרה המבקשת להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים בתיק העיקרי.

יוער כי ב"כ המשיב עמד על קיום הדיון בבקשה במועד הגשתה, לאחר שעיין בחומר החקירה עיון ראשוני. זאת על אף שהובהרה לו זכותו לעיין בחומר עיון מעמיק ולדחות לצורך כך את הדיון בימים אחדים. אלא שהוא עמד על קיום הדיון על אתר, וכך אכן נעשה.

המבקשת ציינה בטיעוניה כי המשיב הודה בתקיפת המתלונן וכי הודאה זו יחד עם תצלומי המצלמה המוסווית מקימים את המסד הראייתי הדרוש לשלב זה של הדיון. באשר לעילת המעצר, טענה המבקשת כי קיים יסוד סביר לחשש ששחרורו של המשיב יסכן את שלום הציבור, שכן מעשיו והתנהגותו מלמדים על מסוכנות. בנוסף, קיימת חזקת מסוכנות סטטוטורית על פי סעיף 21(א)(1)(ג)(5) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) מאחר ומדובר בעבירת אלימות בבן משפחה, כהגדרת המושג בחוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א – 1991 בהיות המשיב אחראי לצרכי מחייתו, בריאותו ושלומו של המתלונן שהינו חסר ישע המתגורר יחד עמו. עוד הפנתה המבקשת לעובדת היותו של המשיב תושב זר, אזרח הודו, שאין לו בארץ, ככל הידוע למבקשת, כל משפחה. בנסיבות, קיים חשש כי אם ישוחרר ממעצרו, יניסה המשיב להתחמק מהליכי שפיטה ואף להימלט מהארץ.

ב"כ המשיב ציין בטיעוניו כי מדובר במקרים בודדים מתוך מאות שעות של הקלטה וכי בכל מקרה לא מדובר באלימות חמורה. יחד עם זאת, אישר קיומן של ראיות לכאורה. לגבי עילת המעצר הפנה ב"כ המשיב לכך שעם הרחקת שולחו מהמתלונן, לא נשקפת הימנו כל מסוכנות כלשהי. אשר לחשש להימלטות, ציין ב"כ המשיב כי דרכונו של שולחו הופקד בידי המשטרה וכי הכסף הדרוש לו על מנת לצאת את הארץ אינו מצוי בכיסו.

עיינתי בחומר החקירה, לרבות קטעים מוסרטים שתועדו במצלמה המוסווית שהותקנה בדירתו של המתלונן, ומצאתי כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב. אין בידי לקבל טענת הסנגור כי לא מתקיימת במקרה דידן עילת מעצר מחמת כף שרמת האלימות שהופעלה כלפי המתלונן הנה נמוכה. ראשית, המסוכנות אינה נלמדת אך ורק מרמת האלימות המופעלת כלפי קרבן העבירה אלא מכלל הנסיבות. שנית, וזה העיקר בענייננו, חומרתם של המעשים המיוחסים למשיב במהלכם סטר, טלטל, דחף, היכה והפיל קשיש חסר ישע המצוי תחת השגחתו וטיפולו, אינה ברף הנמוך כלל ועיקר.

יתר על כן, במקרה דידן מתקיימת אף עילת מעצר סטטוטורית. סעיף 1 לחוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א – 1991 מגדיר בן משפחה גם "מי שאחראי לצרכי מחייתו, בריאותו, חינוכו או שלומו של קטין או חסר ישע, המתגורר עמו, וקטין או חסר ישע המתגורר עם מי שאחראי עליו כאמור". מכאן, שמדובר בבן משפחה ולכן עסקינן באלימות בבן ממשפחה המקימה חזקת מסוכנות לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(5) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996.

יחד עם זאת, לצורך הדיון, הייתי נכון לקבל את הטענה כי ניתן לצמצם את המסוכנות הנשקפת מהמשיב על ידי הרחקתו מהמתלונן, שכן לא נטען כי נשקפת הימנו מסוכנות כלפי כלל הציבור. אלא שבכך אין כדי להביא לשחרורו שכן בצד עילת המסוכנות מתקיימת במקרה דידן עילת מעצר נוספת שהנה החשש להימלטות מן הדין. מדובר באזרח זר שהגיע לישראל לצרכי פרנסה. הפסיקה הכירה בכך שכאשר מדובר במי שמרכז חייו אינו בישראל, מתעורר חשש להימלטות ויש לשקול בכובד ראש קיומה של עילת מעצר מחמת כך (ראו: בש"פ 10599/02 מדינת ישראל נ' קרמרנקו (לא פורסם – 22.12.2002). בנוסף נקבע כי לא בכל מקרה די בהפקדת דרכון על מנת לאיין החשש מהימלטות (ראו: בש"פ 6389/08 מדינת ישראל נ' פלונית (לא פורסם – 18.7.2008).

ב"כ המשיב לא טען לחלופה כלשהי ולא הציג כל חלופה שיש בה כדי לצמצם את הפגיעה בחירותו של המשיב. מטעם זה אין בידי לבחון חלופה כאמור. שקלתי באם נכון יהא להפנות את המשיב לשירות המבחן לצורך קבלת תסקיר מעצר, אולם סבורני כי בהעדר כל הצעה קונקרטית לחלופה, אין לכך מקום. ככל שיחפץ המשיב להציע חלופה, יוכל לפנות לבית המשפט בבקשה מתאימה לעיון חוזר.

בשלב זה ובהעדר כל חלופה, אני מורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

ניתנה היום, ו' תשרי תשע"ב, 04 אוקטובר 2011, במעמד הנוכחים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: