מדינת ישראל נ' נצר אל דין ואח'

פסק דין

1.לפני תביעתה של מדינת ישראל ליתן פסק דין הצהרתי כדלקמן:

"א.להצהיר כי מדינת ישראל הינה בעלת הזכות להירשם כבעלים בשלמות של המקרקעין הידועים כחלקה 168 בגוש 11492 בישוב יקנעם, אותם רכשה עפ"י הסכם מיום 1.7.1968 (להלן - "ההסכם") וייפוי כח בלתי חוזר מיום 8.8.1968 (להלן - "ייפוי הכח") מהמנוח יוסף חוסין עלי נצר אל דין ז"ל, ת.ז. 020190427, ממר סאלח חוסיין נצר אל דין ת.ז. 020190682 וממר נצר אל דין חוסיין עלי נצר אל דין ז"ל ת.ז. 020190427 (להלן - "הנתבעים").

ב.ליתן צו המורה לרשם המקרקעין להשלים את רישום בעלות מדינת ישראל על הנכס בפנקסי המקרקעין.

לחילופין ולשם הזהירות, יתבקש בית המשפט הנכבד להורות על אכיפת הסכם המכר ויפוי הכוח שנחתם ע"י מר סאלח חוסין נצר אל דין (להלן - "נתבע 1") והמנוחים יוסף חוסין עלי נצר אל דין ונצר אל דין חוסין עלי נצר אל דין (להלן-"המנוחים").

כמו כן יתבקש בית המשפט הנכבד, ככל שהנתבעים יתנגדו לקבלת התביעה, לחייבם בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בתוספת מע"מ כחוק".

2.הצדדים

א.התובעת הינה מדינת ישראל/מינהל מקרקעי ישראל (להלן - "המינהל") המנהלת את קרקעות מדינת ישראל, רשות הפיתוח וקרן קיימת לישראל מכוח חוק מינהל מקרקעי ישראל, תש"ך - 1960.

ב.הנתבע מס' 1 הינו סאלח חוסין נצר אל דין ת.ז. 020190682 הרשום כבעלים של 1/3 מהמקרקעין.

ג.הנתבעים 2 עד 6 הינם ילדיו ויורשיו של המנוח נצר אל דין חוסין עלי נצר אל דין ז"ל שבחייו נשא ת.ז. מס' 020190427 ואשר היה בעל 1/3 מהמקרקעין ונפטר ביום 7.6.2011 (לכתב התביעה המתוקן צורף צו קיום צוואה של המנוח נצר אל דין חוסין עלי נצר אל דין, וסומן נספח א' לכתב התביעה המתוקן).

ד.הואיל ולא אותרו צאצאים למנוח יוסף חוסין עלי נצר אל דין ת.ז. 020190401, (שנפטר ביום 10.1.1994), הוגשה התביעה גם בגין חלקו של מנוח זה כנגד אחיו נתבע מס' 1 וכנגד עזבונו של האח האחר נצר אל דין חוסין עלי נצר אל דין ז"ל הנתבעים 1 עד 6) בהיותם יורשיו על פי דין.

3.טענות התובעת בתביעתה

א.התובעת טענה כי בשלהי שנות ה - 60 התעורר הצורך להגדיל את שטח מפעל סולתם ביקנעם (להלן - "סולתם"), לחלקות סמוכות שנמצאו באותה עת בבעלות פרטית של תושבי דלית אל כרמל ועוספיא. על שום כך הוחלט כי המדינה, באמצעות המינהל, תרכוש את המקרקעין ותעבירם על שמה ולאחר מכן תקצה אותם לסולתם בחוזה חכירה ארוך טווח ובמחיר סמלי.

ב.לאור האמור לעיל, פנה המינהל בשנת 1968 לגורמים פרטיים רבים שהחזיקו בבעלות רשומה במקרקעין המבוקשים בשטח כולל של כ- 130 דונם, והגיע עימם להסכמים שנחתמו בפני הנוטריון הציבורי במשרדי המועצה המקומית דלית אל כרמל למכירת חלקם במקרקעין.

באופן זה הגיע המינהל, ביום 1.7.1968, להסכם עם הנתבע 1 והמנוחים לרכישת מלוא בעלותם במקרקעין הנדונים במחיר של 1,000 ל"י לדונם (מאחר ושטח החלקה הוא 5,499 מ"ר הרי שהמחיר שהוסכם הוא סך של 5,499 ל"י) ובתנאי שהמינהל יישא בתשלום מס שבח ומיסי העברה (לכתב התביעה המתוקן צורף זכרון דברים מיום 1.7.68 עליו חתם סאלח חוסין עלי נצר אל דין בשמו ובשם אחיו, וסומן נספח ד').

ג.בהמשך לאמור לעיל, כך נטען, חתמו הנתבע 1 והמנוחים, בפני הנוטריון הציבורי, על יפוי כח בלתי חוזר הממנה, בין היתר, את המינהל או כל מי שיוסמך על ידו להיות בא כוחם להעברת בעלות המקרקעין לספרי האחוזה משמם לשם מדינת ישראל או לפקודתה. כן נקבע ביפוי הכח הבלתי חוזר כי -

"הואיל וזכויות מדינת ישראל נכללות ביפוי כח זה, הריהו יפוי כח בלתי חוזר שאינו ניתן לביטול או לשינוי על ידנו או על ידי יורשנו או על ידי כל מי שיבוא במקומנו". (יפוי הכח הבלתי חוזר צורף לכתב התביעה המתוקן וסומן כנספח ה').

ד.התובעת טענה כי לאחר תשלום תמורת העסקה והדיווח על העסקה לרשויות המיסוי, נרשמה ביום 1.11.1968, באמצעות יפוי הכח, הערת אזהרה לטובת מדינת ישראל בהתאם לסעיף 126 לחוק המקרקעין תשכ"ט - 1969 (להלן - "החוק").

ה.עוד טענה התובעת כי בהתאם להסכם תפסה סולתם חזקה במקרקעין בפועל והיא עושה בהם שימוש לצרכיה מזה עשרות שנים באופן רצוף ועד למועד הגשת התביעה ובכלל.

ו.התובעת טענה כי למרות האמור לעיל לא הושלמה העברת הזכויות בלשכת רישום המקרקעין במשך שנים רבות, מסיבות שונות.