מדינת ישראל נ' נערני

גזר דין

הנאשם הורשע בעבירות של גרימת מוות ברשלנות, עבירה לפי סעיפים 304 לחוק העונשין תשל"ז-1977 וסעיפים 64 ו-40 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א-1961; סטייה מנתיב הנסיעה – עבירה לפי תקנה 40 לתקנות התעבורה תשכ"א -1961 וסעיף 68 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] , תשכ"א- 1961 ; נהיגה ברשלנות, עבירה לפי סעיפים 62 (2) ו- 38(2) לפקודת התעבורה[נוסח חדש], תשכ"א- 1961 נהיגה ללא פוליסת ביטוח בת תוקף.

חובת פוליסה, עבירה לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל-1970.

לפי עובדות כתב אישום בהן הודה הנאשם, בתאריך 6.5.07 בסמוך לשעה 19:30 נהג הנאשם בכביש עירוני דו סיטרי, שהמהירות המותרת בו היא 50 קמ"ש, ובשלב מסוים, ללא כל סיבה, סטה הנאשם שמאלה, עלה על שטח הפרדה, פגע עם דופן ימין של הרכב בעמוד ו"הסתבסב" עד שנעצר במסלול הנגדי (להלן: "התאונה").

כתוצאה מהתאונה נהרג חברו של הנאשם, אבו ג'באל ז"ל (להלן: "המנוח"), שישב עמו ברכב, ויתר הנוסעים נחבלו, כמו כן גם הנאשם עצמו.

על הנאשם הוגשו תסקירים על ידי שירות המבחן אשר התבססו על פגישות עם הנאשם, אישורים מהעובדים הסוציאליים אודות מצב ילדיו ושיחות שערכו קציני המבחן עם גורמי הטיפול בקהילה ובצבא הואיל והנאשם הינו, לעת הזאת, חייל בשירות סדיר.

שירות המבחן מציין, כי הוא התרשם שהנאשם חווה את התאונה בה היה מעורב כאירוע טראומתי אותו הוא משחזר מידי יום, וכי הנאשם מכיר בדפוסי ההתנהגות הכושלים אשר הביאו אותו להתנהג כפי שהתנהג ולגרום לתאונה ולתוצאותיה הקשות. הנאשם הבהיר לשרות המבחן כי הוא תולה את התנהגותו הכושלת בהיותו נהג צעיר, נלהב, בלתי זהיר וחסר ניסיון. הנאשם חזר וביטא כאב עמוק על הריגתו של חברו הטוב, מי שהיה לדבריו חבר קרוב וכבן בית בביתו. שירות המבחן התרשם כי הנאשם מוצף ברגשי אשם ובמחשבות טורדניות מהנסיעה המשותפת שהסתיימה בקיפוד חייו של המנוח.

עוד נטען כי בשיחות שערך שירות המבחן זוהה הצורך לעבד עם הנאשם עיבוד מעמיק של החוויה הטראומטית שחווה הנאשם במסגרת טיפולית. עם זאת, התלבט רבות שירות המבחן בעניין המלצתו ביחס לעונש הראוי לנאשם. מחד, מציין שירות המבחן את קיומה של התוצאה הטראגית של התאונה. מאידך, סבור השירות, כי לא ניתן להתעלם, מהתהליך הנפשי הרגשי המורכב אותו עובר הנאשם.

על רקע האיזון העדין שיש לעשות, לגישתו של שירות המבחן, בין שיקולים אלה, סבור שירות המבחן כי יש להעדיף את הגישה העונשית-שיקומית לצד ענישה מוחשית והרתעתית, תחת הגישה הגמולית, וזאת בשל מצבו הרגשי הקשה של הנאשם, והחשש שקיים, להערכת שירות המבחן, שהפסקת שירותו הצבאי הסדיר של הנאשם ולו גם בעבודות שירות, עלול לגרום לרגרסיה במצבו של הנאשם.

בנסיבות אלה, ולאור מצבו הייחודי של הנאשם וההשלכות הקשות של ענישה גמולית על מעשיו, והשלכות ענישה כזו על התפתחות ילדיו, ממליץ שירות המבחן להטיל על הנאשם עבודות של"צ בהיקף שעות גבוה במיוחד כחלופה למאסר בעבודות שירות. שירות המבחן מוסיף וממליץ על הטלת צו מבחן במהלכו יהיה הנאשם במסגרת טיפולית בשירות המבחן, באשר להיקף שעות של"צ, ממליץ שירות המבחן על היקף של 500 שעות. לצד הענישה השיקומית האמורה, ממליץ שירות המבחן להטיל עונשים מוחשים נוספים, כמו פסילת רשיון נהיגה והטלת מאסר על תנאי מרתיע.

בטיעוניהם לעונש טען כל צד לשולחו במיטב הטיעונים האפשריים בנסיבות העניין. ב"כ המאשימה טענה להחמיר עם הנאשם, ואילו ב"כ הנאשם עתר להקל עם הנאשם ולאמץ את גישת שירות המבחן והמלצותיו.

ב"כ המאשימה טענה כי חרף גילו הצעיר של הנאשם (23), והעובדה שהוא מחזיק ברשיון פרק זמן לא ארוך (משנת 2005), הוא הספיק לצבור לחובתו 6 הרשעות קודמות בעבירות תעבורה. היא ציינה כי יש לשים דגש למעשה האסון שפקד את משפחת המנוח ולהעניש את הנאשם בענישה שתשמש הרתעה ומסר על העדר סובלנות וסלחנות כלפי אלו המסכנים עצמם ואחרים על הכביש. לטענתה אין מקום לנסיבותיו האישיות וקשייו של הנאשם לבוא כשיקול בהקלה בעונש. האינטרס הציבורי להוקיע את הקטל בכבישים גובר על האינטרס של הנאשם.

לעניין תסקיר שירות המבחן והמלצתו החיובית טוענת ב"כ המאשימה, כי שירות המבחן שם דגש על נסיבותיו האישיות של הנאשם, ולא על נסיבות העבירה וחומרתה.

ב"כ המאשימה עתרה בסיכומו של דבר להטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל משמעותי, פסילה ממושכת, פסילה על תנאי, מאסר על תנאי וקנס.

מאידך, ב"כ הנאשם טען כי יש לקבל את המלצות שירות המבחן. לגישתו, רף הרשלנות במקרה דנן הינו "רף נמוך ביותר של רשלנות", שכן לא מדובר בנהיגה תוך כדי השתוללות או במהירות מופרזת, כלשונו. כמו כן, ציין את נסיבותיו האישיות של הנאשם, מצבו המשפחתי כחייל, היותו אב לשלושה ילדים אשר גדלים אצל אימו של הנאשם בשל פרידתו מאשתו, ואת מצבו הנפשי בעקבות התאונה אשר מפורט בתסקיר שירות המבחן, והמראה על סימפטומים פוסט טראומתיים מאז קרות התאונה. הסניגור הוסיף וציין, כי אין ספק שהנאשם מביע צער ומשלם מחיר נפשי כבד, אותו ישלם כנראה במשך כל חייו, וכי משפחת המנוח לא הייתה רוצה לראותו במאסר שאחרת היו נוכחים ומבקשים זאת.

לעניין העונש, טוען ב"כ של הנאשם כי עונש של שירות לתועלת הציבור כפי שמומלץ בתסקיר ואף עונש דומה גבוה מהמומלץ, יהווה מעין תיקון עבור הנאשם, והדבר יכול להביא לשיקומו של הנאשם ולאפשר לו להמשיך בשירותו הצבאי למען המדינה. לטענתו, היקף גבוה של של"צ משתווה לכמה חודשי עבודות שירות.

באשר לעתירת המאשימה להטיל על הנאשם קנס, מבקש ב"כ הנאשם להפחית בקנס לאור הפיצויים הגבוהים שהנאשם מתעתד לשלם לכיסוי הוצאות התאונה. לדבריו, סך של כ-725,000 ₪.

הנאשם עצמו בדבריו לבית המשפט, הביע חרטה ומבקש לאפשר לו להמשיך בשירותו הצבאי. כמו כן, ציין כי הוא בקשר טוב עם משפחת המנוח שהיה חברו הטוב ביותר.

עפ"י הפסיקה קיימים שלושה כללים מנחים בסוגיית הענישה בעבירה של גרימת תאונת דרכים קטלנית ברשלנות.

ראשית, יש לגזור על נאשם אשר חוטא בעבירה אשר הביאה לקיפוד חייו של אדם אחר פסילה מלנהוג לתקופה הולמת, הן בשל עקרון קדושת החיים והן בשל שיקולי הרתעה נוכח חומרתה של העבירה. שנית, נפסק כי על דרך הכלל, נסיבותיו האישיות של הנאשם, אינן בעלות משקל כבעבירות אחרות המלוות בכוונה פלילית, וזאת הן בשל אופיה המיוחד של העבירה הנדונה והן בשל כך שהיא מבוצעת באופן תדיר על ידי אנשים מן הישוב. שלישית, רף הענישה יוכתב בעיקר על פי דרגת הרשלנות בה חטא הנאשם, אותה רשלנות אשר הביאה לתוצאה הקטלנית (ע"פ 6755/09 ארז אלמווג נ' מדינת ישראל (2009).