מדינת ישראל נ' נעלוה(עציר)

גזר דין

1.הנאשם הורשע על פי הודייתו בעבירה של קבלת רכב גנוב בניגוד לסעיף 413י' לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "החוק"), בעבירה של הכשלת שוטרים בניגוד לסעיף 275 לחוק, בעבירה של נהיגה פוחזת של רכב בניגוד לסעיף 338 לחוק, בעבירה של שהייה שלא כדין בניגוד לסעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב – 1952, בעבירה של נהיגה ללא רשיון נהיגה בניגוד לסעיף 10 לפקודת התעבורה, בעבירה של נהיגה ללא ביטוח בניגוד לסעיף 2א' לפקודת ביטוח כלי רכב של מנוע (סיכוני צד ג') והכל באירוע מיום 11.2.10.

2.תחילתו של אירוע זה בגניבת הרכב מבית משפחה בקרית אונו כאשר גונבי הרכב מסיעים את הרכב לטייבה ומוסרים אותו לידיו של הנאשם שהינו תושב יו"ש.

הנאשם נמלט מניידות הדולקות אחריו ובמהלך המרדף שילב את הרכב להילוך אחורי ונסע לאחור, תוך סיכון חיי אדם או במטרה לגרום להם חבלה.

3.ב"כ הצדדים טענו לענין הענישה הראויה בתיק זה, כאשר ב"כ המאשימה עותרת להטלת עונש משמעותי על הנאשם העולה כדי 20 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופסילה, בעוד הסניגור עותר להסתפק בתקופת המעצר אשר הנאשם ריצה עד היום או לחילופין לגזור עליו עוד 6 חודשי עבודות שירות.

4.ב"כ המאשימה הציגה בפני ביהמ"ש גליון הרשעות קודמות של הנאשם, לפיו הנאשם הורשע בבית משפט צבאי בשנת 2004 בגין עבירה של גניבת רכב ומסחר ברכב או בחלקים גנובים ומכך ביקשה היא להסיק, כי עיסוק של הנאשם הוא בגניבת כלי רכב או בסיוע לגניבה ומכירתם של כלי רכב ועל כך פרנסתו.

5.עבירות בקשר לרכב, היינו גניבתו והעברתו לשטחי הרשות הפלסטינית הפכו זה מכבר למכת מדינה וגורמות נזק רב לאזרחים ולמשק המדינה. הפסיקה מנחה להשית ענישה מרתיעה בדמות מאסרים בפועל בעטיין. לא זו בלבד, אלא שגם בעבירות כנגד שוטרים אין להקל ראש, שהרי כל רצונם לבצע את תפקידם נאמנה.

מאידך גיסא, מדובר בנאשם אשר הודה בהזדמנות הראשונה, חסך מזמנו של בית המשפט, צעיר כבן 26, רווק התומך כלכלית באחיו.

6.סבורני, כי במקרה דנן חברו להם מספר עבירות יחדיו אשר יש בהן כדי להורות על ענישה מחמירה מחד, מדובר בתושב שטחים השוהה שלא כדין בישראל. בנוסף, קיבל הוא רכב גנוב לצורך העברתו לשטחים ולמכירתו שם, תוך שהוא נוהג ללא רשיון נהיגה ובאופן המסכן את שלום הנוסעים בדרך ובמהלך הנסיעה אף מכשיל שוטרים.

הצטברות זו של עבירות מחייבת השתת עונש מאסר לתקופה ארוכה על הנאשם.

7.אשר על כן, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

א.מאסר בפועל של 16 חודשים מיום מעצרו – 11.2.2010.

ב.מאסר על תנאי של 7 חודשים למשך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר, שלא יעבור עבירה על חוק הכניסה לישראל, התשי"ב – 1952.

ג.מאסר על תנאי של 6 חודשים למשך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר, שלא יעבור עבירה שעניינה רכוש, או עבירה בניגוד לסעיף 275 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977.

ד.מאסר על תנאי של 4חודשים למשך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר, שלא יעבור עבירה על סעיף 338 לחוק העונשין ועבירה של נהיגה ללא רשיון נהיגה.

זכות ערעור תוך 45 יום.

ניתן היום, ג' אב תש"ע, 14 יולי 2010, במעמד הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: