מדינת ישראל נ' נעימה(עציר)

החלטה

בפניי בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים. כנגד המשיב הוגש כתב אישום אתמול, המייחס לו עבירות של איומים, חבלה חמורה, היזק לרכוש וקשירת קשר לביצוע פשע. המדובר באירוע שהתרחש ב-2.4.13 סמוך לשעה 21:00. על מנת שלא להאריך יתר על הצורך, לא אפרט את פרטי העובדות שבכתב האישום, שכן הן רבות ומפורטות. בתמצית יש לומר שאין חולק למעשה כי באותו מועד התפתח אירוע אלים בקיוסק בשד' בן גוריון בחיפה. אין אף חולק שבמסגרת אותו אירוע נחבל משמעותית מר מוניר, בעל העסק הרלוונטי, המתלונן.

באשר לחבלות שהוא ספג, ניתן להפנות לממצאים הקיימים בתיק ואין ספק שהוא נחבל קשות. לטענת המאשימה, המשיב מעורב באירוע מתחילתו ועד סופו. לטענתם, האירוע החל שעה שהתפתח ויכוח מסוים בין המשיב לבין המתלונן סביב מילוי טופס של ווינר, וכי לאחר מכן פגע פיזית המשיב במתלונן, בעקבות כך - ולאחר הפסקה – זימן המשיב כמה אנשים נוספים וביחד עמם תקף שוב את המתלונן כמו גם את בנו של המתלונן.

אין מחלוקת שאכן האירוע עבר מאותו שלב של ויכוח מילולי לגבי הטופס של הווינר לאירוע שההגדרה היותר מדויקת שלו היא "קטטה המונית", ועדיין נשאלת השאלה אם קיימות ראיות לכאורה לגבי החלקים שמייחסת המאשימה למשיב הספציפי שבפניי.

לשיטתי, קיימות ראיות לכאורה לגבי כך שהמשיב נתן אגרוף למתלונן ואולי גם לכך שהדחיפה שניתן לראות שספג המתלונן נגרמה לו בשל שהמשיב תקף אותו (למרות שלא רואים בסרטון הרלוונטי שהמשיב הוא הדוחף, אך בהקשר זה עדותו של המתלונן משלימה את התמונה).

באשר לשאלה אם המשיב הוא זה שהזעיק את האחרים שהיו מעורבים בקטטה, ואם הזעיק אותם מה בדיוק אמר להם לעשות, הרי שאינני בטוחה ששוכנעתי שהתשתית הינה ברמה גבוהה כמו הרכיבים הראשונים, אך אם היא קיימת ברף הנדרש לצורך המשך הדיון (ומבוססת על עדויות שמיעה של שני עדים), אזי שיש צורך להבהיר שגם לאחר שהוזעקו אותם אנשים נוספים, כאשר אין ספק שבאותו שלב האירוע הפך לחמור יותר, אזי שאין ראיות ישירות שהמשיב הוא זה שביצע את התקיפות הפיזיות בשלב השני של האירוע.

קיימת עדות לגבי איומים שהושמעו מצד המשיב בשלב זה אך לא באשר לתקיפה באמצעות סכינים או שברי בקבוקים.

המשטרה לא הגישה כתבי אישום ולא הצליחה לאתר את אותם אחרים שלהם מיוחס השלב החמור יותר של האירוע, ואתייחס לנושא זה בהמשך.

בנוסף, וזאת לסיום הפרק שדן בתשתית הראייתית, אומר שהטענה היא שבשלב מסוים איים שוב המשיב על האישה של המתלונן ולגבי רכיב זה ניתן לומר שקיימות ראיות לכאורה שמבוססות על עדותה (וכידוע בשלב זה בית המשפט אינו מעריך את מהימנותם של העדים).

לסיכום, ניתן לומר שקיימת תשתית ראייתית לגבי לפחות חלק עיקרי מכתב האישום, אם כי אני שבה ומדגישה שאין עדויות שהמשיב תקף עצמו באמצעות הסכינים ושברי הזכוכית בשלב השני של האירוע.

עילת המעצר – בבקשה נטען שקיימות שתי עילות מעצר, מסוכנות ושיבוש מהלכי חקירה. באשר למסוכנות – אני סבורה שלאור האמור מעלה, המסוכנות הינה ברף אשר בוודאי שניתן לאיין בחלופת מעצר, כפי שהתבקשתי לעשות, וזאת לרבות לאור גילו של המשיב והעובדה שאין לו הרשעות קודמות (יליד 1964). הוצעה חלופה שמרוחקת משמעותית מחיפה ובפיקוח ארבעה אנשים שונים, אשר כל אחד ואחד מהם הותיר רושם כמפקח ראוי. הסוגיה אשר לגביה מצאתי לנכון להקדיש בירור מעמיק יותר הינה אפשרות שישובשו הליכי המשפט, שמא תהיה השפעה על עדים. בבקשה נטען שיש חשש שבאם ישוחרר המשיב הוא ישפיע על העדים כיוון שכבר התחילו ניסיונות להביא את הצדדים לידי סולחה, וקיים חשש שחלק מהעדים יסרבו לתת עדות בהמשך או שיחזרו בהם מהעדות שכבר מסרו.

בהקשר זה למעשה איתרתי בתיק ארבעה מסמכים שסומנו על ידי המדינה במספרים 87, 88, 89 ו-102. ארבעת המסמכים הינם מזכרים באשר לכך שנציגי המשטרה יצרו קשר עם עדים פוטנציאליים ורצו לברר עמם פרטים בין אם לגבי האפשרות שמתגבשת סולחה, ובין אם לגבי האפשרות שהם יבואו למסור עדות נוספת במשטרה, כאשר העדים ביקשו שלא להגיע פעם נוספת, ביקשו שלא לזמן אותם פעם נוספת ומסרו שהם אנשי שלום ולא מחפשים בעיות.

קראתי פעמיים ושלוש את ארבעת המסמכים ולא מצאתי שהאמור בהם עולה כדי חשש אמיתי מהשפעה על העדים ובוודאי שלא כזה אשר שולל לחלוטין את האפשרות להסתפק בחלופת מעצר. הגורמים אשר אכן ביקשו שלא לזמן אותם פעם נוספת, לא טענו שמי מנציגי המשפחה של המשיב פנו אליהם, הם לא טענו שהיו ניסיונות להפעיל עליהם לחץ, הם לא טענו שאיימו עליהם, מה גם שממילא העדויות שכבר קיימות בתיק קיימות והמשקל שלהן ייבחן בעת ניהול התיק העיקרי והעדים אשר שוחחו איתם לא אמרו בשום שלב שהם לא יגיעו לדיון במידה ויידרשו למסור עדות בבית המשפט. הם ברובם רק מסרו שהם מבקשים שלא להגיע שוב למסור גרסה נוספת במשטרה. יש הבדל משמעותי בין עדים פוטנציאליים שזו עמדתם לבין עדים אשר לגביהם קיים חשש אמיתי שהמשיב או מי מטעמו מפחידים או משפיעים עליהם.

בוודאי שחלופת מעצר אינה יכולה לאיין באופן מוחלט את האפשרות שמי מהעדים יקבל שיחת טלפון ובעקבותיה ישנה את גרסתו. אני סבורה כי גם אם המשיב יהיה במעצר בפועל לא ניתן לאיין לחלוטין את האפשרות ויש לזכור שהמשיב עצמו עצור מיום 2.4.13, דהיינו כ-9 ימים, ואם עד עכשיו היו מגעים בין המשפחות, אזי שהם התבצעו שעה שהחשוד נמצא ממילא מאחורי סורג ובריח.

לכן אני סבורה שאת שתי עילות המעצר ניתן לאיין בחלופת מעצר. החלופה שהוצעה, כפי שציינתי, הינה ביפיע, ליד נצרת, מקום המרוחק לשיטתי משמעותית מרוב הגורמים הרלוונטיים, בוודאי שמרוחק משמעותית מהמקום שבו בוצעו העבירות הנטענות. המפקחים, ארבעה במספר, מסוגלים לחלוק ביניהם את מלאכת הפיקוח, מודעים לקטטה הרלוונטית ולטענה שהמשיב פגע פיזית במישהו אשר נזקק לטיפול רפואי עקב כך ומוכנים לחתום על ערבויות כספיות משמעותיות.

אשר על כן אני מורה כדלקמן:

המשיב ישהה במעצר בית מלא בבית אחותה של אשתו, בבית משפחת שריף, בשכונת שריף במבנה אשר מאחורי "אולמי שריף" ביפיע. המדובר במעצר בית מלא בפיקוח ארבעת המפקחים אשר נחקרו במהלך הדיון ואשר ימסרו את תעודות הזהות שלהם ופרטיהם במזכירות.

המשיב יימנע מיצירת קשר עם משפחתו של המתלונן ועדי התביעה המופיעים בכתב האישום (ואני מבקשת מבא כוחו של המשיב לתת לו עותק מכתב האישום ולעבור איתו על שמותיהם של 47 העדים על מנת שהוא יימנע מיצירת קשר עם מי מהם שהוא מכיר). למותר לציין שאחד מתנאי מעצר הבית הינו שהמשיב לא יאיים על כל גורם אחר, גם אם אינו נמנה על משפחת המתלונן וגם אם אינו נמנה על עדי התביעה.

על המשיב יפקחו לסירוגין ארבעת המפקחים.

המשיב יחתום על התחייבות עצמית בסך של 10,000 ₪ להבטחת תנאי מעצר הבית.