מדינת ישראל נ' נעים

פסק דין

דקלה נעים המתלוננת, סיפרה בבית המשפט כי עתה היא גרושתו של הנאשם וכי במהלך חייהם המשותפים היו ביניהם עליות ומורדות ובעיקר מורדות וכי עיקר הויכוחים נסובו אודות כסף.

ביום האירוע, כך תארה, נפגשו השניים ומכרו את רכבם המשותף ולאחר מכן פנו בחברות לבית הוריה ואף אכלו ארוחת צהרים יחדיו. לאחר מכן עלו אל גג הבית על מנת לשוחח על חלוקת דמי המכירה של הרכב. הרכב נמכר בסכום של 25,000 ₪ אשר נשמר בתיקה של המתלוננת. השיחה הדרדרה לויכוח בשל חובות עבר, לרבות מחירו של אופנוע וכיו"ב ואזי שאל הנאשם את המתלוננת היכן מצוי הכסף. היא השיבה כי הוא מצוי בתיקה למטה והיא הבחינה בתנועה שלו לפיה בכוונתו לרדת לשם.

המתלוננת תארה כי הספיקה לרוץ לפניו אל הדלת ואף לפתוח אותה, אך לא יותר מזה, שכן הנאשם משך אותה על מנת להספיק ולרדת לפניה למטה ולהגיע אל התיק ובו הכסף ומשך אותה. ומשראה הנאשם כי היא נלחמת על דרכה, החל לטרוק את הדלת. המתלוננת הניחה את ידה כחיץ בין המשקוף לבין הדלת, אלא שהנאשם טרק את הדלת על ידה ואזי היא החלה לצרוח, דבר שלא מנע את הנאשם מלהמשיך לטרוק את הדלת על ידה. לדברי המתלוננת הנאשם סבר כי אם יכאיב לה היא תניח לדלת. המתלוננת צעקה לאמה בצרחות היסטריות ואף הכניסה את רגלה בין המשקוף לדלת ואמה אכן נזעקה למקום.

האם אחזה בחולצתו של הנאשם וקראה לו לבל יכה את המתלוננת, אלא שהוא הדף אותה והורה לה לבל תתערב. הנאשם ירד למטה, וחיפש אחר התיק של המתלוננת משלא מצא אותו , הלך לדרכו.

המתלוננת סיפרה כי סבלה מכאבים חזקים בידה וברגלה ועל כן הזעיקה אמה אמבולנס והיא פונתה אל בית החולים.

המתלוננת סיפרה כי כאשר פנתה אל בית החולים לא היה זה מתוך כוונה להתלונן נגד הנאשם ולערב בכך את המשטרה כיוון שלא סברה כי מדובר באדם אלים או מסוכן ולא רצתה לפתוח נגדו הליך כלשהו, אלא שבבית החולים הופנתה אל עו"ס.

עוד הבהירה המתלוננת כי היא עומדת על טענתה כי הנאשם טרק את הדלת על ידה יותר מפעם אחת ועם זאת ברי לה כי הוא לא התכוון להרוג אותה, אלא להכאיב לה על מנת שתוציא את ידה מן הדלת .

בחקירה הנגדית עמדה המתלוננת על כך כי הנאשם טרק את הדלת על ידה מספר פעמים והבהירה כי היא לא הוציאה את ידה על מנת שלא יעלה בידו להכניסה אל הגג. היא לא כיחדה כי המשיכה לסבול את הכאב ואף הוסיפה ודחפה את ברכה לעבר הדלת ובלבד שלא יעלה בידי הנאשם לבצע את זממו והיא תוכל להגיע אל הכסף. היא הוסיפה כי מעבר לכך שלא חפצה להישאר על הגג יחד עם הנאשם, רצתה להגיע לסביבה בטוחה בסמוך לאמה ולמשפחתה. המתלוננת הבהירה כי סוף דבר יצא כי היא ירדה לפני הנאשם למטה כיוון שאמה עלתה למעלה, התערבה ביניהם ומנעה מאת הנאשם לרדת למטה.

המתלוננת הכחישה כי צעקה לעבר אמה שתחביא את הכסף וציינה כי האם לא ידעה כלל ועיקר היכן הכסף.

המתלוננת אף לא כיחד הכי מלכתחילה לא היה בכוונתה למסור את הכסף או חלקו לנאשם וזאת מפני שהוא היה חייב לה סכומי כסף גדולים.

לשאלת ב"כ הנאשם האם יתכן כי בהיות המתלוננת והנאשם במירוץ אחר הכסף ובמירוץ לעבר הדלת לצורך כך, יתכן כי הנאשם סגר את הדלת שלא בכוונה על ידה, השיבה כי העובדה שעשה כן יותר מפעם אחת מעידה על מהות מעשיו. יחד עם זאת הוסיפה כי לטעמה הוא לא התכוון להזיק לה ולפגוע בה שאם רצה בכך היה מפיל אותה ומכה אותה, אלא רצה להכאיב לה על מנת שתניח לדלת .

עוד הבהירה המתלוננת כי היא לא התכונה להתלונן כנגד הנאשם והיה זה בית החולים אליו פנתה כתוצאה מהפגיעה שנגרמה לה, אשר הזעיק את המשטרה.

בשלהי עדותה הוסיפה המתלוננת כי לטעמה אין הנאשם אדם אלים וכי הסכסוך ביניהם מתנהל אודות המזונות בלבד, ועל כן לא סברה להתקשר אל המשטרה. היא אינה רוצה לראות אותו מקבל עונש, כיוון שלדעתה המעשה נעשה בסערת רגשות רגעית.

ב"כ הנאשם ביקשה להגיש את הודעתה של המתלוננת אשר נגבתה בבית החולים (נ/1). בהודעה זו מסרה המתלוננת דברים ברוח דבריה בבית המשפט וסיפרה הכיצד ידה היתה בין המשקוף לדלת והכיצד סגר הנאשם את הדלת על ידה כשבע – שמונה פעמים והיא אף הוסיפה את רגלה , על מנת להפחית אל הלחץ על היד וכך נפגעה גם ברגלה. עוד סיפרה כי אמה נזעקה למקום בעקבות הצעקות וכי הנאשם דחף אותה והתרה בה לבל תתערב.

הוגש דו"ח מד"א לפיו נמצאו חבלות בזרוע ימין וברך ימין של המתלוננת, אשר מסרה לפרמדיקים את תיאור האירוע כאמור (ת/1).

כן הוגשה תעודה רפואית מחדר המיון(ת/2). במהלך בדיקתה שם, נפגשה המתלוננת גם עם עובדת סוציאלית ואף בפניה תיארה את האירוע.

יפה בן הרוש, אמה של המתלוננת סיפרה בבית המשפט כי לאחר ארוחת הצהרים עלו המתלוננת והנאשם אל הגג כאשר לפתע שמעה צעקות של המתלוננת הקוראת לה ותוך כדי ריצה למעלה שמעה טריקה של הדלת . היא הבחינה כי הנאשם אוחז בדלת וטורק אותה על ידה של המתלוננת , היא ניסתה להפריד ביניהם והמתלוננת הצליחה להשתחרר בדרך כלשהי, השתחלה ביניהם וירדה למטה. העדה חסמה את הנאשם, אשר הדף אותה. היא ציינה כי לטעמה הנאשם לא ניסה לפגוע בה אלא להגיע אל המתלוננת. העדה אחזה בחולצתו והתרתה בו לבל ייגע במתלוננת . הנאשם אמר לה כי תעזוב אותו, נטל את מפתחותיו והלך.

העדה הבהירה בחקירה הנגדית מה ראתה כאשר עלתה למעלה וציינה כי הן הנאשם והן המתלוננת היו באותו צד וכי היא ראתה את ראשו של הנאשם ואת הניסיון לטרוק את הדלת על המתלוננת . היא ציינה כי הדלת נפתחה כאשר היא הגיעה כתוצאה מן הכח שהיא הפעילה על הדלת ויתכן שבשל כך הצליחה המתלוננת להשתחרר. לדבריה, פעלה אותה עת באופן אוטומטי על מנת לסייע לבתה ואינה זוכרת את הפרטים הקטנים.

משהוטח בעדה כי במשטרה מסרה כי שמעה את הדלת נטרקת ולא סיפרה כי ראתה את הדלת נטרקת השיבה כי הודעתה נגבתה בעת שהיתה בבית החולים והיא לא פנתה אל המשטרה אלא המשטרה היא שפנתה אליה וכל שנשאלה – השיבה.