מדינת ישראל נ' נסראללה(עציר)

החלטה

נגד המשיב הוגש ביום 17.12.09 כתב אישום המייחס לו עבירות חמורות של איומים, תקיפת שוטרים, העלבת עובדי ציבור והפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו. המדובר באירועים שהתרחשו כולם ביום 16.12.09 ו – 17.12.09 כאשר שוטרים ביקשו לעכב את המשיב והוא בתגובה גידף אותם, השתולל, הלהיט אנשים נוספים ואיים איומים בוטים.

התביעה בקשה מלכתחילה לעצור את המשיב עד תום ההליכים. אך ביום 21.12.09 הגיעו הצדדים להסכמה לפיה ישוחרר המשיב למעצר בית עד תום ההליכים בבית גיסו בקלנסוואה. להבטחת תנאי השחרור הופקדו 3,000 ₪ ונחתמה ערבות בסך 5,000 ₪ על ידי המשיב ועל ידי צד ג'.

לא עברו ימים רבים וביום 1.2.10 נתפס המשיב נוסע ברכב בעיר שוהם. בתגובה לשאלות השוטרים טען המשיב, כי הבין מעורך דינו כי הוא משוחרר ללא תנאים והוא לא במעצר בית. המשיב הוסיף, כי לו היה יודע שהוא במעצר בית היה נשאר במעצר בית. בעקבות הפרה זו, הגישה התביעה בקשה לעיון חוזר, בגדרה ביקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים וכן ביקשה כי ההפקדה תמומש וההתחייבות העצמית תחולט.

בדיון היום, הטעימה עו"ד נוסבאום כי אין לתת במשיב את האמון הדרוש לשם שחרור לחלופת מעצר כלשהי ואין מנוס אלא להורות על מעצרו. הסנגור המלומד, ביקש לשכנעני כי ראוי ליהנות את המשיב מהספק שמא באמת ובתמים, סבר כי הוא אינו נתון בתנאים מגבילים כלשהם. לחלופין ביקש הסנגור כי אדחה את הדיון על מנת לאפשר לו להציג לבית המשפט חלופה אחרת למעצר המשיב.

לאחר ששמעתי את דברי הצדדים ונתתי דעתי להם ולחומר שהונח בפני, סבור אני כי אין מנוס במקרה זה אלא להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים.

כידוע, עילת המעצר המנויה בסעיף 21(א)(2) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996, הינה עילה עצמאית ובגדרה אין חובה על בית המשפט לבחון את קיומה של חלופת מעצר (ראו בש"פ 7364/09 מדינת ישראל נ' אדרי (החלטה מיום 17.9.09)). מובן, כי ניתן לשחרר לחלופת מעצר גם במקרי הפרה ויש לבחון כל מקרה לנסיבותיו, אולם נקודת האיזון – כפי שהסביר בית המשפט העליון – משתנה. לדעת בית משפט זה, טעם רב יש בהכרעה עקרונית זו, הנתמכת גם בלשון החוק, משום שנאשם שכבר הפר פעם אחת את האמון היסודי שנתן בו בית המשפט, לא בנקל יזכה לאמון מחודש.

בענייננו, המדובר במי שעומד נגדו כתב אישום חמור המעיד על מסוכנות. חסד עשתה עמו התביעה וחסד עשה עמו בית המשפט כאשר מלכתחילה שוחרר לחלופת מעצר. המשיב לא מילא אחר תנאי השחרור ולמעשה לפי גרסתו הוא, לא שהה כלל (או שמא שהה ימים ספורים) במעצר הבית. לא אוכל להעתר לבקשת הסנגור וליהנות את המשיב מהספק שמא אכן התבלבל בענין זה, משום שהמשיב וכן המפקח נכחו בדיון הקודם ושמעו היטב כי ההסכמה היא למעצר בית עד לתום ההליכים. המפקח אף אמר לפרוטוקול כי הוא יודע שההליכים יכולים לקחת הרבה זמן.

במצב דברים זה, אני קובע כי אין מדובר במקרה שמתאים לשחרור לחלופה, משום שאין לתת במשיב את האמון הנדרש לשם שחרור לחלופה ועל כן אני גם דוחה את בקשתו החלופית של הסנגור לדחות את הדיון לשם המצאת חלופה.

אני עוצר אפוא את המשיב עד תום ההליכים. מטבע הדברים, לא מדובר בהחלטה שאינה יכולה להשתנות, אולם על מנת שכך יהא יצטרך הסנגור לעמוד בהוכחת שינוי נסיבות.

התביעה מבקשת גם לחלט את ההפקדה ולממש את ההתחייבות העצמית. בענין זה לא טען הסנגור דבר ואכן לכאורה אין כל סיבה להימנע מסנקציה זו. ההפקדה תמומש וההתחייבות העצמית תחולט.

ניתנה והודעה היום א' אדר תש"ע, 15/02/2010 במעמד הנוכחים.

מיכאל קרשן, שופט

הוקלד על ידי: מירי אלפסי התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: