מדינת ישראל נ' נסאסרה

החלטה

זו החלטה בבקשה של המבקשת להורות על פסילת רישיון נהיגה של המשיב עד תום ההליכים בתיק 9639-08-10 (להלן התיק העיקרי).

בתיק העיקרי מואשם המשיב באחריותו לגרימת תאונת דרכים קטלנית שארעה בכביש 31 ביום 17.12.09 בשעות לילה , בה התנגש המשיב עם רכבו ברכב המעורב שהגיע בכיוון הנגדי וכתוצאה מכך, מצא את מותו בנו בן 10 שנים של נהג רכב המעורב.

על מנת להכריע בבקשה זו על בית המשפט להתייחס לכמה מבחנים – 1) נסיבות התאונה וקיום ראיות לכאורה לחובת המשיב 2) השלכות השיהוי בהגשת כתב אישום ובקשה זו . 3) נסיבות אישיות של המשיב 4) מסקנה סופית.

נסיבות התאונה

לרוב עובדות התאונה אין מחלוקת של ממש. שני כלי הרכב נסעו זה מול זה, בשלב מסוים סטה רכב המשיב באופן פתאומי שמאלה וגרם להתנגשות בין דופן הימני של רכבו וחזית רכב המעורב.

המשיב טוען כי לפניו במרחק לא קצר, נסע לפניו רכב אלמוני שהאיט מהירות נסיעתו, הכביש היה רטוב מחמת גשם שירד אותה עת. הוא נתן קצת ברקס, הרכב הסתובב וקרתה ההתנגשות. שני נוסעים ברכבו מאשרים את גרסתו לגבי רכב הנוסף שנסע לפניו. מאידך, העידו נהג המעורב ואשתו שלא הבחינו בכל רכב אחר שנסע לפני רכב המשיב. שניהם הבחינו במשהו "חשוד" באופן נהיגתו, שהניע את נהג המעורב להבהב למשיב עם אורות לפני שהמשיב סטה באופן פתאומי לנתיב נסיעתו.

מאופן הסטייה עלה חשד לביצוע פניית פרסה מצד המבקש, אבל אין כל ראיה בתיק כי אכן זו הייתה בכוונת המשיב.

זירת התאונה וכלי רכב נבדקו ע"י הבוחן, רכב המשיב נבדק, הן ע"י הבוחנים והן במכון רישוי "אלן" ולא נמצא כשל או תקלה שגרם לסטיית הרכב, כפי שתואר בכתב האישום .

פרט לאי ביצוע ניסוי שלגביו אתייחס בהמשך, אין בחומר הראיות שנמצא בתיק החקירה כדי להצביע על כשלים בולטים במלאכת הבוחנים וכדי להוות בסיס לטענה כי הסטייה נגרמה שלא מרשלנות או חוסר זהירות של המשיב אלא דבר שלא היה בשליטתו.

בהתחשב ל"כלל הדרך" וחובה כי רכב יימצא בנתיב הנסיעה שלו ולא בנתיב הנסיעה של רכב שהגיע ממול, ברור כי קיימות ריאות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות למשיב בתיק העיקרי.

שיהוי בהגשת כתב האישום

התאונה התרחשה כאמור ביום 18.12.09 , צו הפסילה המנהלית הסתיימה כעבור 90 יום – קרי 18.3.10 בתיק החקירה , מצוי מכתב של רמת"ד מיום 17.3.10 לפיו נדרש זמן לארגן ניסוי בלימה עם מערכת הבלימה של רכב המשיב שיורכב ברכב דומה, וכן לערוך את הניסוי בתנאים דומים לאלו שהיו בעת התאונה.

מסיבה זו, חזרה המבקשת מבקשתה לבית המשפט להארכת הפסילה המנהלית.

עיון בתיק החקירה מראה כי פרט להוספת מזכר מרמת"ד דרום, מיום 16.6.10 ואישור הרמת"ד לדו"ח הבוחן, אין אני מוצא כל פעולות חקירה נוספות בתיק.

לפי סע' 46 ב לפק' התעבורה, נקבע כי עם הגשת כתב אישום בגין אחריות לתאונה קטלנית, יורה בית המשפט על פסילת רישיון נהיגה של הנהג עד תום ההליכים אולם עדיין חייב בית המשפט לתת הזדמנות נאותה לנהג לטעון טיעוניו ועדיין "רשאי שלא להורות על הפסילה כאמור, אם שכנע מנימוקים שיפרט כי אין בנהיגתו משום סכנה לציבור. (סע' 46 ב (ב) לפק' התעבורה).

כתב אישום הוגש לבית המשפט ב - 19.8.10 מאז נדחה הדיון מפעם לפעם עד לעריכת הדיון בפועל ביום 17.2.11.

לכן, יש לבחון ההשלכה של שהוי של כ – 5 חודשים בהגשת כתב אישום עם בקשה זו לבית המשפט.

ב – בשפ"ט 2327/08 ליפשיץ נ' מ"י ( מיום 23.3.08 – אחרי התיקון לחוק והוספת סע' 46 ב) נקבע כי נוכח שהוי של שנה ו- 9 חודשים. "כף המאזניים נוטה לטובת העורר".

מאידך, ב – בש"פ 3345/09 גריאד גבן נ' מ"י נקבע כי שהוי של כ – 5 חודשים אין בו כדי להכריע את הכף.