מדינת ישראל נ' ננדה

הכרעת דין

כנגד הנאשמת הוגש כתב אישום המייחס לה עבירות של נהיגה בחוסר זהירות בניגוד לתקנה 21 (ג) לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961 ואי מסירת פרטים בניגוד לתקנה 145 (א) לתקנות התעבורה.

הרקע לכך הוא שביום 27.3.12 בסמוך לשעה 15.00 נהגה הנאשמת ברכבה ברח' סלע בר"ג כשהיא יוצאת מחניון של בניין מס' 7, פנתה ימינה ופגעה ברכב המעורבת בצד השמאלי אחורי והמשיכה בנסיעה.

דיון והכרעה

1.מטעם התביעה העידה ע/ת מס' 1 גב' חנה סופר הנהגת המעורבת שהעידה כי באה עם המתווך אשר ישב ברכבה. הנאשמת יצאה מהחניה, פגעה ברכבה והמשיכה בנסיעה ואילו המתווך רשם את המספר של הרכב הפוגע (עמ' 4 לפר').

2.מטעם התביעה העיד המתווך ע/ת מס' 2 מר אבנר שמואלי אשר העיד לאמור: "ביום הרלבנטי הייתי עם חנה ברכב, אני מתווך, באנו לבניין, הצבעתי לה על איזה דירה, חנה סגרה את החניה שיוצאים מהבניין, יצא רכב מהחניה, צפר לנו, חנה נסעה קדימה כמה מטרים, כאשר יצא הרכב הוא פנה ימינה ושפשף לחנה את הפינה של הטמבון, הרכב נסע כמה מטרים קדימה, האט, הנהגת הסתכלה אחורה ושמה גז ונסעה, אני רשמתי את המספר שלה, מה שרשום למעלה בפתק זה מספר הרכב בכתב ידי". (מוצג ת/3 – ש' 12 – 16 בעמ' 6 לפר').

בהמשך חקירתו העיד העד:

"ש.האם זיהית את הנהגת?

ת.לא, הבחנתי כי היתה בחורה ... גם כאשר יצאה מהחניה ראיתי שזו בחורה, היא היתה עם הפנים אלינו".

(ש' 22 – 24 בעמ' 6 לפר')

3.הנאשמת הכחישה את ארוע התאונה, יחד עם זאת בעדותה העידה הנאשמת לאמור:

"במועד התאונה רק אני וחבר שלי נהגנו ברכב הלקסוס".

וכן:

"זה הרכב שאני נוהגת בו, יש מצב שבאמת יצאתי מהחניון ברכב זה".

(ש' 13 ו - 17 בעמ' 8 לפר').

ובהמשך העידה הנאשמת:

"ש.אותו מתווך אמר כי ראה אשה נוהגת ברכב ולמעשה רק את והחבר שלך נוהגים כלומר האדם היחיד שיכול לראות ברכב זו את.

ת.האשה היחידה זו רק אני". (ש' 1- 12 לפר' בעמ' 9).

בכך יש ראשית הודיה מצד הנאשמת לגבי הימצאותה במקום ובמועד הארוע המיוחסים לה בכתב האישום.

4.לאחר ששמעתי את הצדדים ובחנתי את העדויות אני מעדיף את עדויות עדי התביעה 1 ו – 2 שמסרו עדויות החלטיות ואמינות על פני עדות הנאשמת, לפיכך, אני מרשיע את הנאשמת בעבירה המיוחסת לה בסעיף 1 להוראות החיקוק- נהיגה בחוסר זהירות – עבירה על תקנה 21 (ג) לת"ת, לאחר ששוכנעתי מעבר לכל ספק סביר כי הנאשמת ביצעה את העבירה הנ"ל המיוחסת לה בכתב האישום.