מדינת ישראל נ' נירוך

גזר דין

מבוא

הנאשם הורשע על סמך הודאתו בביצוע עבירת נהיגה בזמן פסילה ביום 14.7.13, כאשר לפסילה שני מקורות נפרדים: בתת"ע (מרכז) 2023-02-10 מיום 21/4/10 נדון הנאשם בהעדרו ל-12 חודשי פסילה במצטבר להפעלת תנאי בן 4 ח'. הוא הפקיד את רשיונו רק ביום 3.4.13 , בנוסף נדון לקנס בסך 2,000 ₪ ולפסילה על תנאי.

בתת"ע (ים) 8090-12-11 נדון הנאשם ביום 9.5.13 לגבי עבירה של נהיגה בזמן פסילה שנעברה ביום 11/12/11, ל-3 חודשי פסילה בחופף להפעלת פסילה על תנאי, 3 ח' מאסר בדרך של עבודות שירות שנדונו אף הם בחופף להפעלת תנאי מאסר מתיק שלישי ( 3967-09-10 נהיגה בזמן פסילה שנעברה ביום 9/4/10 ). ריצוי עבודות השירות אמור להסתיים בימים הקרובים.

למרות גזרי הדין הללו, נתפס הנאשם נוהג בזמן פסילה (פעם שלישית) ביום 14/7/13 – נשוא האישום שבפני.

בגין העבירה נשוא תיק זה נעצר הנאשם למשך 7 ימים ולאחריהם שוחרר למעצר בית החל משעה 18:30, בסיום עבודתו (אופטומטריסט).

טיעוני הצדדים לעונש

המאשימה טענה כי הנאשם קיבל הזדמנויות לחזור למוטב אך ממשיך בשלו, ולכן יש להטיל עליו עונש מאסר ממושך, מאסר על תנאי, פסילה, פסילה על תנאי וקנס.

הסנגור ציין כי לנאשם אין עבר פלילי וכי לא ריצה עונש מאסר בפועל בעבר. נטען כי תקופת המעצר היוותה גורם מרתיע לנאשם וכי ניתן להסתפק תקופה זו מבחינת מאסרו. לחלופין נטען כי אם יוחלט להטיל עליו מאסר נוסף, יש לאפשר לנאשם לבצעו במסגרת עבודות שירות.

חומרתה של העבירה ומתחם הענישה

לענין חומרתה של עבירת נהיגה בזמן פסילה אין צורך להכביר במלים. ברע"פ 1812/94 דורון פרץ נ' מ"י ציין ביהמ"ש העליון כי "מי שנוהג בזמן פסילה, ראוי לעונש חמור שבין מרכיביו פסילה לאורך זמן ומאסר לתקופה הולמת...".

ברע"פ 2221/11 שאול הראל נ' מ"י מציין כב' השופט רובינשטיין כי נהיגה בזמן פסילה אינה מהווה רק סטירת לחי לחוק, כי אם סיכון לכולי עלמא, לנהגים ולהולכי הרגל מסביב.

מדיניות הענישה במקרים של הרשעה בעבירות נהיגה בפסילה או ללא רישיון נהיגה שפקע לפני זמן רב, נעה בין מאסר על תנאי ועד מאסר בפועל של שבועות וחודשים, כאשר ברף הנמוך נמצאים אלו שזו להם העבירה הראשונה והם נעדרי עבר פלילי. לעניין רכיב הפסילה נע העונש בין 3 חודשים לשנה ויותר. הכל בהתאם לעברו של הנאשם, נסיבות המקרה וקיומם של תנאים ברי הפעלה.

עברו של הנאשם כולל לא רק נהיגה בזמן פסילה אלא גם חמש עבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה בתוקף מעל 6 חודשים, ועל כן יש לראותו כעבריין רצידיביסט בכל הנוגע לנהיגתו הבלתי מורשית והזלזול בבתי המשפט, עבריין כזה דינו למאסר בפועל ולא לעבודות שירות, שהרי עונש מאסר בעבודות שירות לא הרתיע אותו דיו.

תקופת המאסר הראויה לנאשם כדוגמת זה שלפני היא בת חודשיים ימים, ועל כן לא ניתן להסתפק במעצר בן 7 ימים, ואף מעצר הבית בו שהה לאחר מכן, היה בתנאים מקלים, ולא מגבילים כל כך כטענת הסנגור, הנאשם הורשה להמשיך לעבוד ומעצר הבית החל מהשעה 18:30 ועד לשעות הבוקר. מנאשם משכיל כמו הנאשם שלפני (אופטומטריסט) הייתי מצפה למודעות גבוהה יותר לקיום הוראות החוק, אין זאת כי אם "לקה בראייתו" ורק מאסר משמעותי יותר מהימים הספורים שריצה, יכול ויועיל.

לענין תקופת המאסר ההולמת את העבירה שבוצעה ואת עברו של הנאשם, ראה בפסקי הדין הבאים, חלקם מכוח קל וחומר:

בעפ"ת (ים) 28631-11-12 אדקידק נ' מדינת ישראל אושר עונשו של נאשם שהורשע בנהיגה בפסילה בפעם השנייה והוטלו עליו 14 ימי מאסר בפועל, 6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, פסילת רשיון נהיגה למשך 5 חודשים וקנס.

פ"ל (ים) 86-07-12 מדינת ישראל נ' גאווי מיום 17/2/13 על נאשם זה שנהג

4 פעמים ללא רישיון נהיגה בתוקף ופעמיים בזמן פסילה, הושתו 7 חודשי מאסר, אם כי יש לציין כי עמדו לחובתו שני תנאי מאסר ברי הפעלה.

בעפ"ת (ים) 6645-02-12 משה נ' מדינת ישראל מיום 20/3/12 – אושר עונש של חודשיים מאסר בפועל ולא בדרך של עבודות שירות על נאשם שעבר העבירה פעם שביעית.