מדינת ישראל נ' ניקישין

החלטה

הנאשם, שהוא היום בן 21.5, הודה כי ביום 16.8.08 בשעה 04.50 או בסמוך לכך, באריאל, פגש קטין, א.ח., יליד 22.8.91, וביניהם התגלע ויכוח. לפתע נגח הנאשם בחוזקה בפניו של הקטין, פגע באפו, אפו של הקטין התנפח והחל לדמם.

לכאורה מדובר באירוע שכמותו מורגלים אנו לראות במחוזותינו בהזדמנויות רבות, וכאשר התוצאות בחלק מהמקרים הן בבחינת נזק ופגיעה בהיקפים סבירים, ובמקרים אחרים התוצאות חמורות עד כדי פגיעה בחיים של אחרים, חפים מפשע, וזאת על רקע הטענה החוזרת ונשנית כי הצדדים היו שתויים, בגילופין, מערכת הבלמים האישית לא פעלה, שיקול הדעת היה מושפע מהאלכוהול, וכך מגיעים אנו מדי יום ביומו לתוצאות קשות, הרות אסון, ובמידה רבה מאפיינות את החברה שלנו.

האלימות נמצאת בכל פינה.

במקרה שבפני עברו של הנאשם נקי. תסקירים לגביו היו תסקירים חיוביים ביותר. הוא עלה לארץ עם משפחתו, אביו הוא אחד מנפגעי צ'רנוביל, בשל כך לא עשה שירות צבאי והיה פטור ממנו, והוא חי עם משפחתו באריאל ומתפקד. הוא גם עובד באופן קבוע בחברת ארכיברים, ומעבידו דיווח עליו כעובד אחראי ואכפתי שתמיד מוכן לעזור, בחור ממושמע ונחמד לסובבים אותו.

יחד איתו באותו מקום עובד גם אחיו. אחותו היא רואת חשבון ואמו מנהלת חשבונות.

עתירת הסנגוריה היא למחול לו על העבירה, לבטל את ההרשעה כדי לא לפגוע בעתידו, ולאפשר לו להתחיל מהתחלה כאשר לוקח הוא אחריות, מצטער ומכה על חטא.

התביעה סבורה כי זה לא המקרה לביטול ההרשעה, גם מן הטעם שהמדובר בעבירה חמורה, וגם בשל העובדה שבתסקיר שירות המבחן בשלב זה אין אמירה לפיה בהרשעה יש כדי לפגוע בעתידו.

סלע המחלוקת אם כך הוא שאלת ההרשעה או אי ההרשעה של הנאשם.

פסיקה קיימת לכאן ולכאן. בעבירות שונות מסוגים שונים, לבין נאשמים בגילאים שונים, בתי משפט שוקלים כל מקרה לנסיבותיו ובסופו של יום ההחלטה תואמת את הנסיבות האישיות של הנאשם.

התלבטותי במקרה זה אינה קלה, שהרי בתי המשפט חייבים לשים קץ לאלימות, בכל דרך שרק ניתן. מאידך, המדובר באדם צעיר, היה בגיל 19.5 בעת ביצוע העבירה, אין לו הסתבכות עם החוק, הפגיעה בסופו של יום ומבלי לזלזל בתוצאות אינה ברמה גבוהה, ודומה האירוע להרבה אירועים אחרים של קטטות בין בני נוער.

לא נעשה פה שימוש בכל כלי או חפץ. מאז אותו אירוע לא היה לנאשם שום קשר עם המתלונן.

מהתביעה לא שמעתי אם היה לה קשר עם המתלונן לאחרונה, ומה עמדתו באשר לאירוע המשתקף בכתב האישום.

ידוע גם ידוע שבמקצועות רבים הדלת תהיה חסומה בפני מי שהורשע בפלילים. הנאשם שבפני מעומק הלב ביקש להתחשב בו ולאפשר לו להמשיך בחייו תוך תשלום לציבור על שעשה, ובלבד שעתידו לא יוכתם.

שקלתי את כל שהובא בפני, את העובדה שהמדובר במשפחה שעלתה לארץ, משפחה שלמה ומאוחדת, לפני מספר שנים, התערתה בישראל וכל אחד מן הפרטים בה עובד, מתפקד ותורם לאינטרס הציבורי.

הנאשם עצמו הוא אדם חיובי, וכדי לאפשר לו להמשיך בדרכו, ובהתחשב בחרטה הכנה שנשקפת מעיניו, מוצאת אני באופן חריג ויוצא דופן לבטל את ההרשעה, קובעת אני כי העבירה בוצעה כפי שהודה, ומורה על העמדתו לפיקוח שירות המבחן כהמלצת שירות המבחן למשך שנה מהיום, וזאת לצד תוכנית של"צ.

תוכנית השל"צ שהועברה לידיעת בית המשפט עוסקת בהיקף של 120 שעות תרומה לציבור. הנאשם עצמו מסכים לביצוע צו השל"צ.

בנסיבות אלו, בהסכמתו ומבלי שיורשע, כהמלצת שירות המבחן, ותוך הערכה לעבודת קצין המבחן, ימלא אחר צו השל"צ בעבודה אחזקה במתנס בעירית אריאל עד תום.

מבהירה אני לנאשם כי אם לא ימלא אחר ההוראות ו/או לא יתייצב למפגשים בש"מ ניתן יהיה לחזור ולדון בעניינו, להרשיעו וגם להענישו בעונשים שייטענו בעתיד אם יגיעו הדברים לכדי כך.

מורה אני על פיצוי למתלונן בגובה 1200 ₪. הפיצוי יופקד בקופת בית המשפט בתוך 45 יום מהיום לטובת הקטין א.ח., נושא ת.ז. 310478102, דרך הציונות 35 אריאל.