מדינת ישראל נ' ניקונוב

גזר דין

הנאשמת הורשעה, על פי הודאתה, בעבירות של גרם מוות ברשלנות (שני קורבנות), גרם נזק לאדם ולרכוש ברשלנות, גרימת חבלה לרכוש ברשלנות, סטייה מנתיב נסיעה ונהיגה במהירות בלתי סבירה. הודאת הנאשמת היתה במסגרת הסדר לפיו תעתור התביעה להטלת 12 חודשי מאסר בפועל וענישה נלווית וההגנה תטען לעונש ללא הגבלה.

טיעוני הצדדים:

ב"כ המאשימה טען כי מתחם העונש ההולם הנו בין 10 חודשי מאסר בפועל לבין 24 חודשי מאסר בפועל, פסילה שבין 10 שנים לבין פסילה לצמיתות וקנס שבין 3,000 ₪ לבין 10,000 ₪. התובע הציג פסיקה לעיגון עמדתו. לטעמו, לאור עקרון ההלימה, מדיניות הענישה הנוהגת, ריבוי תאונות הדרכים, משיקולים של גמול והרתעה, מידת הרשלנות שלטעמו הנה ברף הגבוה ולאור תוצאות התאונה הקשות, יש להטיל על הנאשמת 12 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי ממושך, פסילה למשך 15 שנים, פסילה על תנאי, קנס ברף הנמוך של המתחם ופיצוי למשפחות המנוחות ולפצועה. לטעמו, עברה הפלילי והתעבורתי הנקי של הנאשמת אינו מהווה שיקול מכריע לקולה, בשל מהות העבירות בהן הורשעה ונוכח תוצאותיהן.

ב"כ הנאשמת טען כי מתחם העונש ההולם נע בין צו של"צ לבין מאסר לריצוי בעבודות שירות, פסילה לתקופה סבירה וענישה הצופה פני עתיד. הסנגור ביקש לגלות רחמים כלפי הנאשמת ולהסתפק בעבודות שירות, פסילה לתקופה סבירה וענישה נלווית, משום שהודתה מיד, הביעה חרטה, נטלה אחריות ומאז התאונה נמצאת בקשר הדוק עם בנותיה של אחת המנוחות ומסייעת להן. הסנגור הפנה לכך שהנאשמת נפגעה בתאונה ונותרה עם נכות 100%. תוצאות התאונה ילוו אותה כל חייה. אחת המנוחות היא חברתה הטובה של הנאשמת, שנסעה עמה ברכב. הסנגור טען כי מדובר ברשלנות מן הרף התחתון כיון שנסיבות התאונה מצביעות על שילוב בין חוסר תשומת לב רגעית מצד הנאשמת לבין מצב הכביש שהנו צר ומשובש והתשתית בו לקויה. עוד טען לנסיבותיה האישיות של הנאשמת שהנה כבת 50, עלתה ארצה באמצע שנות התשעים, נורמטיבית, תורמת לקהילה ועברה נקי.

דיון:

בהתאם לתיקון 113, סעיף 40ב לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן: "החוק"), העקרון המנחה בענישה הוא קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה, בנסיבותיו, ומידת אשמו של הנאשם, לבין סוג ומידת העונש שיוטל עליו.

בהתאם לסעיף 40ג(א) לחוק, בקביעת מתחם הענישה יש לקחת בחשבון את הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, מידת הפגיעה בו, מדיניות הענישה הנוהגת והנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, כמפורט בסעיף 40ט לחוק.

בהתאם לסעיף 40ג(ב) רישא לחוק, בתוך מתחם העונש ההולם, יקבע העונש המתאים לנאשם בהתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע מעשה העבירה, כמפורט בסעיף 40יא לחוק.

בהתאם לסעיף 40ג(ב) סיפא לחוק, בית המשפט רשאי לחרוג ממתחם העונש ההולם בשל שיקולי שיקום לפי הוראת סעיף 40ד לחוק או משיקולי הגנה על שלום הציבור לפי הוראת סעיף 40ה לחוק.

קביעת מתחם העונש ההולם, בהתאם לעקרון המנחה ולנסיבות הקשורות בביצוע העבירות:

כאמור, בקביעת מתחם העונש ההולם, יש להתחשב בערך החברתי שנפגע, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנוהגת ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירות.

הערכים החברתיים שנפגעו מביצוע העבירות דנן הנם ערך קדושת החיים וההגנה על שלומם ובטחונם של המשתמשים בדרך.

את מידת הפגיעה בערכים המוגנים, ניתן לבחון בראי נסיבות ביצוע העבירות דנן, ובראשן בחינת דרגת הרשלנות.

בתאריך 23.5.13 בשעה 07:40 בכביש המחבר בין חצור הגלילית לקיבוץ איילת השחר, נהגה הנאשמת ברכב פרטי ובמושב האחורי ישבה חברתה דליה מלול ז"ל ובתה בת הארבע לינוי מלול. בנתיב הנגדי נהגה ברכב פרטי אפרת מולר ועמה ברכב נסעה עפרה מולר ז"ל ובנה בן הארבעה חודשים. מיד לאחר עקומה ימינה בכביש סטתה הנאשמת בחדות שמאלה לנתיב הנגדי בו נסעה אפרת ופגעה בה.

אין אינדיקציה בכתב האישום למהירות נסיעת הנאשמת, ולכן יש להניח לטובתה כי עסקינן במהירות שאינה עולה על המותר, אף אם אין היא סבירה ביחס לתנאי הדרך.

טרם האימפקט, האטה אפרת, צפרה לנאשמת ואף סטתה לשול, אך למרות זאת הנאשמת התנגשה בה חזיתית.

מחד, אשקול לחומרה את רשלנות הנאשמת, העולה מאופן נהיגתה, תוך סטייה בחדות שמאלה לאחר עקומה ימינה, כשהיא ממשיכה בסטייתה גם לאחר שהרכב ממול האט, צפר וסטה לשול כדי לחמוק מפגיעתה, כל זאת במגבלות המהירות המותרת אך מבלי להתאים מהירות נסיעתה לתוואי ולתנאי הדרך.

מאידך, לא שוכנעתי מקיומה של נהיגה פרועה ומסוכנת, אלא כזו המצביעה על אובדן שליטה זמני, שהוביל לתאונה דנן. אין המדובר ברשלנות "רגעית", אך לא הונחה בפניי סיבה להתמשכות הסטייה על הנתיב הנגדי. נוכח "חדות" הסטייה שתוארה בכתב האישום, אין לשלול כי התמשכותה מקורה בהשלכות אובדן השליטה הזמני כאמור. בהקשר זה יצוין כי הסנגור המלומד הפנה למצב הכביש ולתשתית הלקויה במקום.

סבירות מהירות הנסיעה באה בזיקה לתנאי הדרך. במקרה זה העריכה הנאשמת באורח שגוי את מהירות הנסיעה הסבירה בהתחשב בנסיבות הכביש. אין חולק, אפוא, כי הנאשמת התרשלה, אך שעה שהיתה מהירות נסיעתה במגבלות המותר בחוק, לא ניתן להשוות את אופן הפעלת שיקול דעתה בעניין זה, לנהג המפר באורח מודע את דיני התעבורה תוך סיכון הציבור במודע, עקב מהירות העולה על המותר, רשלנות גבוהה נוכח שתיית אלכוהול, יציאה לעקיפה מסוכנת, אי ציות לתמרור עצור או לרמזור אדום, נהיגה בזמן פסילה וכיוצב' נסיבות המשקפות דרך נהיגה פרועה ומסוכנת ורף רשלנות גבוה.