מדינת ישראל נ' ניצני

החלטה

בדיון שהתקיים היום ואשר היה קבוע לשמיעת ראיות התביעה, העלתה הנאשמת טענת התיישנות וביקשה על סמך טענה זו לבטל את כתב האישום נגדה.

התובעת התנגדה, הגישה את חומר הראיות הכולל הודעה שנמסרה לנאשמת ותגובה שהגישה הנאשמת ועל יסוד האמור בחומר הראיות, ביקשה לדחות את טענת הנאשמת.

לאחר שעיינתי בחומר הראיות שהוגש לי לצורך הכרעה בעניין זה, נחה דעתי כי דין הטענה להתקבל.

להלן טעמי לכך:

הוראות סעיף 239א לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב ) התשמ"ב 1982 קובעות כדלקמן:

"עברה שנה מיום שבוצעה העבירה לפי פקודת התעבורה או לפי התקנות לפיה... שלא גרמה לתאונת דרכים שבה נפגע אדם או ניזוק רכוש, לא יוגש עליה כתב אישום ולא תומצא בעניינה הזמנה למשפט... אלא אם כן תוך אותה תקופה הוזמן החשוד בביצוע העבירה לחקירה או נשלחה לו הודעה על ביצוע העבירה..."

בענייננו, כתב האישום מבוסס על דו"ח פנימי שערך השוטר/מתנדב מר אליהו חכים.

לפי כתב האישום ביום 5/2/09 חצתה הנאשמת צומת מרומזר תוך אי ציות לאור אדום ברמזור שבכיוון נסיעתה.

בתיק קיימת דרישה מיום 22/2/09 מאת משטרת התנועה שמוענה אל הנאשמת בה התבקשה להתייחס לעבירה ולשאלה מי נהג ברכב ביום ביצועה. דא עקא, כי דרישה זו נשלחה לרח' הורדים בנשר.

בתיק תגובת הנאשמת מיום 19/7/10 לדרישה האמורה ממנה עולה כי הנאשמת טוענת כי קיבלה דרישת תשלום בגין דו"ח זה עוד ביום 28/6/10. עוד הוסיפה בתגובתה לא קיבלה מעולם את הודעת הקנס, וכי היא מתגוררת ברח' התמר משנת 1994 ומעולם לא שינתה את כתובתה.

בתיק תמצית רישום ממשרד הפנים מיום 18/7/10 המאמתת את טענת הנאשמת ביחס למקום מגוריה.

הנה כי כן, רק ביום 28/6/10 הועמדה הנאשמת על קיום האישום נגדה, וזאת בחלוף כמעט שנה וחצי מיום ביצוע העבירה, בניגוד מוחלט להוראות החוק.

יצוין, כ בחומר שבפני אין עדות לניסיונות איתרה של הנאשמת בכתובת בו היא מתגוררת משנת 1994 המעודכנת במשרד הפנים ולא ברור לבית המשפט מדוע לא קיבלה הודעה על הדו"ח לכתובת זו.

לאור זאת, דין טענת ההתיישנות להתקבל.

בטרם אחתום החלטתי אבהיר כי גם לגופו של ענין אין תשתית ראייתית המבססת את האישום המיוחס לנאשמת.

בדו"ח הפנימי לא מפרט השוטר חכים היכן עמד ביחס לרכב הנאשמת, אין ציון לקיומו של קו העצירה וכיצד ראה אותה חוצה את קו העצירה כשהרמזור אדום, מה היה המרחק לקו העצירה. נתונים אלה מהותיים ביותר לאור האישום המיוחס לנאשמת, ובשים לב לכך שמדובר בדו"ח פנימי מקבלים הדברים משנה תוקף.

אשר על כן, אני מורה על ביטול כתב האישום.

התיק יסגר.

להודיע לצדדים.