מדינת ישראל נ' ניסים

החלטה

מבוא

בפני בקשת המדינה לפסול רישיונו של המשיב (נהג משאית) עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו. כתב האישום שהוגש מייחס לו גרם מוות בנהיגה רשלנית - עבירה לפי סעיף 64 לפקודת התעבורה(נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה") יחד עם סעיף 40 לפקודה, ואי מתן זכות קדימה להולך רגל במעבר חציה – עבירה לפי תקנה 67(א) לתקנות התעבורה התשכ"א – 1961 (להלן: "התקנות") בצירוף סעיף 68 לפקודה

סעיף 46 לפקודה קובע חזקת מסוכנות לנהג שהיה מעורב בתאונת דרכים קטלנית, ומורה על פסילת רישיונו עד תום ההליכים נגדו, אלא אם הצליח הנאשם להפריך את חזקת מסוכנותו. לכאורה עלי לדון רק בשאלת מסוכנותו של הנאשם, אולם מקום בו קיימת חולשה ניכרת בחומר הראיות, העשויה להביא לזיכוי הנאשם ויש לה רלוונטיות גם לענין מסוכנותו של הנאשם, יש לדון גם בכך ולא להניח כי עצם הגשת כתב האישום מלמדת על קיומן של ראיות לכאורה.

נסיבות התאונה

התאונה ארעה ביום 29/9/13 סמוך לשעה 15:50. התרחשות התאונה תועדה במצלמה שהותקנה בבית סמוך. מצפייה בסרט המצמרר יש לומר, עולות הנסיבות הבאות:

נהג המשאית התקרב לצומת רחובות, נעצר בנתיב הימני, מאחורי שני כלי רכב העומדים ברמזור. כלי הרכב שלפניו התעתדו להמשיך ישר ולכן צייתו לרמזור אדום, הנאשם התעתד לפנות ימינה. הפניה ימינה מבוצעת לפני הרמזור, אלא שדרכו נחסמה על ידי שני הרכבים שלפניו ולכן עצר אף הוא. לאחר התחלפות הרמזורים פנה נהג המשאית ימינה בקשת רחבה ביחס לרכב פרטי, באופן שדופן שמאל של המשאית צמוד יותר לאי התנועה המשולש משמאל ומותיר מרווח של כ-3.6 מ' מתחילת מעבר החצייה (בהתייחס לחצייה מימין לשמאל של הנהג).

באותה העת נצפה רוכב אופניים בן 10 רוכב לאיטו על מדרכה המצויה בצד ימין של המשאית. כשהמשאית עוצרת הוא מקדים אותה וממשיך ברכיבה. המדרכה כמו הפניה ימינה, מתעקלת, רוכב האופניים מגיע למעבר החצייה וממשיך בחצייתו בנסיעה רצופה. באותה עת כאמור המשאית פונה ימינה. רוכב האופניים נפגע באזור הדופן הימנית קדמית של המשאית, קרוב לגלגל הקדמי ימני, מאבד שליטה על אופניו, נופל ונדרס, נהג המשאית בתחילה לא מרגיש וממשיך מעט בנסיעה, לאחר ששלושת גלגלי המשאית שבצד ימין עולים על רוכב האופניים בזה אחר זה. הוא נעצר. לילד לא נותר כל סיכוי והוא מת במקום.

בחינת הראיות

לאחר שעיינתי בתיק החקירה, וצפיתי שוב ושוב בצילום וידאו מזעזע שתיעד התאונה על כל שלביה (צולם במצלמה שהותקנה בבית סמוך), הגעתי למסקנה כי הסיכוי שהנאשם יזוכה גדול מזה שיורשע, באשר הנתונים הם מאוד גבוליים:

ספק אם היה לנאשם שדה ראיה מצד ימין להבחין ברוכב האופניים, גם לפי שחזור הבוחן והנחות שהניח, לא בכל המצבים ניתן היה להבחין ברוכב האופניים ממקום מושבו של נהג המשאית. בנוסף ההבדל בין תאונה נמנעת לבלתי נמנעת מבחינת זמני תגובה והנתונים שהוצבו בנוסחה נמדד בעשיריות שניה בודדות.

כל האירוע מתחילת נסיעת המשאית, כשהתחלף הרמזור לירוק, הפניה ימינה והפגיעה אורך כ-8 שניות (לפי שעון המצלמה). הרגע המדויק שבו רוכב האופניים חוצה את מעבר החצייה לא ניתן לצפייה בבירור, אולם להבנתי מצפיית הסרט משך חציית רוכב האופניים את מעבר החציה ועד הפגיעה בו אינו עולה על 2 שניות.

מהירות מקסימאלית של נהג המשאית שחושבה היא 11 קמ"ש (לפי נוסחת תאוצה, ואילו על פי מדידת הטכוגרף – בין 8 ל-14 קמ"ש כיוון שלמכשיר סטייה של 6 קמ"ש לכל כיוון). נסיעת רוכב האופניים הוערכה על ידי הבוחן בין 2-2.5 שניות.

הבוחן דוד בן זקן התבקש להשלים חקירתו ולומר האם "התאונה היתה נמנעת אילו היה הנהג מגיב ובולם כשרוכב האופניים ירד מהמדרכה לכביש" תשובתו היתה כדלקמן: "עפ"י סרט ההקלטה של התאונה עולה שרוכב האופניים נמצא תמיד לפני חזית המשאית, על המדרכה מנקודה בה המשאית התחילה את הנסיעה. לכן אני יכול לומר שהנהג יכול להבחין ברוכב על המדרכה עד לנקודה שרוכב האופניים מתחיל את החצייה" (הדגשה שלי-מ.ק.). להבנתי, בנקודה שבה רוכב האופניים ירד מהמדרכה ספק רב אם נהג המשאית יכול היה להבחין בו.

ממסמכי הבוחן אני למדה, שלטעמו היה על נהג המשאית להיערך ולהיזהר מפני רוכב האופניים שנוסע, יש להדגיש, על המדרכה, פן יחליט בשלב כלשהו לחצות את הכביש.

כאן המקום לעורר השאלה המשפטית, האם בכלל הנאשם עבר עבירה של אי מתן זכות קדימה להולך רגל במעבר חציה, שעה שהמנוח (ילד כבן 10) אינו מוגדר כלל כהולך רגל כי אם כרוכב אופניים. על רוכב אופניים מוטלות בחוק חובות שונות מאלו של הולך הרגל ולא ניתן "להקיש" כפי שביקשה ב"כ המאשימה לטעון בדיון, כאילו היה הולך רגל. המדרכה ומעבר החצייה אינם מיועדים לרוכב האופניים, אלא אם הוא מסיעם לצידו והולך ברגליו. (ראה תקנות 128 ו129 לתקנות התעבורה).

גם אם נתייחס למנוח כאל "הולך רגל", אני מסופקת אם ניתן לדרוש מנהג לבלום את רכבו שעה שהוא רואה את הולך הרגל על המדרכה, עוד בטרם התקרב למעבר החצייה ומבלי שעשה כל סימן שבדעתו לחצות אותו, כמו למשל לעמוד לפני מעבר החצייה. ועל כן שאל נכון הפרקליט את הבוחן, האם התאונה בלתי נמנעת כשמתייחסים להבחנה בילד במעבר החצייה, ולא שניות קודם לכן כשנסע על המדרכה.

איתרע מזלו של הילד בן 10, שבשניות ספורות וארורות אלו כשהתקרב למעבר חצייה, התקרבה לשם משאית ולא רכב פרטי. להשערתי, מצפייה חוזרת ונשנית בסרט, על פי תנועת המשאית והפניה בקשת רחבה, הילד, בחוסר ניסיונו סבר אולי כי המשאית ממשיכה את דרכה ישר בצומת המרומזר ולא פונה ימינה ולכן חצה את מעבר החציה בנסיעה רציפה ובביטחון מלא שדרכו פנויה. בעת שהחל לחצות המשאית נמצאת בזווית כזו שנהגה היושב משמאל בגובה המשאית, אינו יכול להבחין ברוכב.

הוסף לכל האמור את הנטל שמוטל על המאשימה להוכיח את היסוד הנפשי הטעון בעבירת גרם המוות ברשלנות, שהרי לא מדובר באחריות קפידה, יחד עם העובדה שאינה שנויה במחלוקת שהנהג לא הבחין בילד (בשונה מהטענה שהיה צריך להבחין), ותגיע למסקנה כי יש קושי ראייתי הסודק את ההנחה שאם הוגש כתב אישום, משמע קיימות ראיות לכאורה כנגד הנאשם.

שוכנעתי שהנאשם אינו מסוכן