מדינת ישראל נ' נידם

החלטה

בין המאשימה לנאשמת, באמצעות בא כוחה, נרקם הסדר טיעון דיוני, לפיו כתב האישום יתוקן, הנאשמת תודה בעובדות כתב האישום המתוקן ותופנה לקבלת תסקיר שירות המבחן, ללא כל הסכמות לעניין העונש, כשבמחלוקת נותרה גם השאלה האם מתקיימות בעניינה של הנאשמת הנסיבות המיוחדות המאפשרות סיום ההליך הפלילי, לאחר הודאתה בעובדות, ללא הרשעה.

כפועל יוצא מהעמדות המנוגדות שהציגו ב"כ הצדדים בשאלת ההרשעה, ביקשה המאשימה להרשיע את הנאשמת לאחר הודאתה והתנגדה ששאלת ההרשעה תיבחן כלל על ידי שירות המבחן. מנגד עתר ב"כ הנאשמת להפנותה לקבלת תסקיר שירות המבחן טרם הרשעתה וביקש ששירות המבחן יתייחס בתסקיר שיוגש גם לשאלת ההרשעה.

בהתאם למוסכם הגישה המאשימה כתב אישום מתוקן ולאחר שהנאשמת הודתה בעובדותיו, נוכח חומרת המעשים ובהעדר נסיבות מיוחדות המצדיקות חריגה מכלל ההרשעה, הרשעתי את הנאשמת בעבירות שיוחסו לה בכתב האישום המתוקן - איומים ותקיפת שוטר בנסיבות מחמירות.

עם זאת נעתרתי לבקשת ב"כ הנאשם לאפשר לשירות המבחן להתייחס גם לשאלת ההרשעה, משלא הייתה התנגדות של המאשימה להפניית הנאשמת לקבלת תסקיר, כשהסדר הטיעון לא תחם את גבולות הטיעון לעונש ועל מנת שלא להגביל את ההגנה בטיעוניה ולאפשר לה את מלוא קשת אפשרויות הטיעון, ככל שיעלו בתסקיר נסיבות מיוחדות וחריגות.

חשיבות רבה נודעת, במסגרת השיקולים לעונש בכלל, ולשאלת ההרשעה בפרט, לתיאור המעשים בהם הודתה הנאשמת.

על פי המתואר בעובדות כתב האישום המתוקן, בהן הודתה הנאשמת, היא ביצעה שורה של עבירות אלימות ואיומים כלפי שוטרים על רקע רישום דו"ח תנועה נגדה על עבירת תעבורה שעברה, הכול כמפורט להלן:

בתאריך 22/11/10 סמוך לשעה 9:40, עת רכבה הנאשמת על קטנוע ברח' חיל השריון בתל-אביב, התבקשה על ידי שני אנשי משטרה לעצור את רכבה, בגין נסיעה על שטח הפרדה.

במהלך רישום דו"ח התנועה לנאשמת, על עבירת התעבורה הנ"ל, החלה הנאשמת לקלל את השוטרת שעסקה ברישום הדו"ח. בתגובה לבקשת השוטרת מהנאשמת לחתום על העתק הדו"ח, לאחר סיום רישומו, דחפה הנאשמת את השוטרת בזרועה השמאלית.

כשהתבקשה הנאשמת, על ידי השוטרת, להסיר את ידה ממנה ולאחר שנמסר לה שאם לא תענה לדרישה תעוכב, החלה להשתולל, תפסה בחולצתה של השוטרת ואיימה עליה, כשהיא אוחזת בידה הימנית את קסדתה, "מי את בכלל, אני ידפוק לך את הקסדה בראש".

הנאשמת לא חדלה ממעשיה גם לאחר שהשוטרת הודיעה לה על מעצרה ושוטרים נוספים שהוזעקו למקום הגיעו כדי לסייע במעצרה. בשלב זה הסתובבה, בעטה ברגליה של השוטרת, תפסה אותה בזרועה וכדי למנוע את כבילתה החלה להתפרע, להשתולל ובעטה גם בשוטר נוסף.

גם לאחר שהשוטרים הצליחו להשתלט על הנאשמת ולהכניסה לניידת המשיכה להשתולל ולא אפשרה את סגירת הדלת.

שוטרים נוספים שהצטרפו כבלו את הנאשמת בניידת והשוטרת נכנסה לניידת על מנת לשמור עליה והתיישבה לידה. בשלב זה החלה הנאשמת לבעוט בשוטרת ברגליה, לצעוק ולקלל אותה.

כתוצאה ממעשי הנאשמת נזקקו השוטרת והשוטר הנוסף לטיפול רפואי בשל השריטות והחבלות שנגרמו להם.

גם לאחר שהגיעו לתחנת המשטרה לא נרגעה הנאשמת. בעת שאחד השוטרים בתחנה נענה לבקשתה לשחרר את אזיקיה, לאחר שטענה בפניו שהם לוחצים על ידה, הכתה הנאשמת בראשה של שוטרת נוספת, שעמדה בסמוך, באמצעות ראשה ואיימה עליה "אני אכנס בך, את לא יודעת כמה ולא מתארת לעצמך מה אני הולכת לעשות לך על זה שנתת לי כאפה... את לא יודעת עם מי הסתבכת. אני אראה לך. מי את חושבת את עצמך".

אל מול מסכת מעשי האלימות והאיומים - שהיטיבה לתמצתם ב"כ המאשימה בטיעוניה "מדובר באירוע ממושך במספר מוקדים, בעבירות שבוצעו כלפי שוטרים שונים, שתחילתו ברצונה של שוטרת לבצע את עבודתה כשהנאשמת ביצעה עבירת תנועה. אז התחילה אותה מסכת של אלימות כלפי השוטרת וכלפי שוטרים נוספים, שכללה איומים והותירה בסופו של דבר שוטרים חבולים" - עומד תסקיר שירות המבחן שבסופו בא בהמלצה להימנע מהרשעת הנאשמת בדין, לצד הטלת צו מבחן לשנה, במהלכו יפקח שירות המבחן על הטיפול בו מצויה הנאשמת מזה כשנתיים אצל פסיכולוגית פרטית, וצו של"צ בהיקף של 160 שעות.

את המלצתו מנמק שירות המבחן בנתוניה החיוביים של הנאשמת - שהינה כבת 34, נעדרת הרשעות קודמות או תיקים פתוחים נוספים, מנהלת משרד תיווך ומשביחת נכסים, חשה בושה, אשמה וחרטה על התנהגותה, כשלדבריה הביעה התנצלות בפני השוטרים מיד לאחר האירוע ופנתה מיוזמתה לבדיקה פסיכיאטרית, שהעלתה, על פי מסמך סיכום רפואי מהפסיכיאטרית, שהעבירות בוצעו על רקע תקופה משברית לאירוע וכי הנאשמת סבלה מתופעות לוואי של הטיפול התרופתי שנטלה להפסקת העישון (תרופה בשם "זיבן") - וכדי שלא לפגוע בפרנסתה - מעיסוקה בתיווך נדל"ן - לאחר שהציגה בפני קצינת המבחן אישורים מהם עולה כי "בכדי לחדש את הרישיון לעסוק במקצוע זה דרוש היעדר רישומים פליליים".

המאשימה עתרה לדחות את המלצת שירות המבחן ולהותיר את הרשעת הנאשמת על כנה, על בסיס ההלכה המוכרת הקובעת שהכלל הוא הרשעה וכי רק בנסיבות יוצאות דופן, בהן אין יחס סביר, בין הנזק הצפוי מן ההרשעה בדין לבין חומרתה של העבירה, ניתן להימנע מהרשעה.

לטענת המאשימה לאור חומרת מעשיה של הנאשמת, בהתחשב בהתייחסות המחוקק לעבירות של תקיפת שוטרים והנחייתו להחמיר בעונשם של מבצעי עבירות אלה, בקביעת עונשי מינימום לצידן, לאור האינטרס הציבורי המחייב נקיטה באמצעי ענישה מחמירים, ללא פשרות, כלפי מבצעי עבירות כנגד שוטרים המבצעים תפקידם בשליחות המדינה וחשופים לפגיעה על ידי אזרחים מהשורה והצורך בהרתעת היחיד והרבים, נסוג האינטרס האישי מפני האינטרס הציבורי.

ב"כ המאשימה ביקשה לדחות את שני הטעמים שעמדו בבסיס המלצת שירות המבחן לביטול ההרשעה.