מדינת ישראל נ' ניגים

החלטה

בישיבת 30/9/2009 הודה הנאשם באמצעות סנגורו בכתב אישום מתוקן. הנאשם הורשע עפ"י כתב האישום המתוקן, התובעת טענה לעונש ולאחר מכן נדחה הדיון עפ"י הצעת בימ"ש, על מנת לאפשר לנאשם הריסת כל הבניה נשוא כתב האישום.

מועד להשלמת הטיעונים נדחה למועד מאוחר יותר. בינתיים יצאו ב"כ הצדדים ביחד עם הנאשם עצמו ופקח הרשות לשטח ובדיון משותף הגיעו הצדדים להבנה ולפיה יפנה את הכל למעט שטח הבטון ובכך תראה המאשימה החזרת המצב לקדמותו.

עד היום לא נעשה דבר לשם החזרת המצב לקדמותו על אף שחלפו כבר 3 חודשים מאז אותו ביקור בשטח. היום התייצב עו"ד חדש מטעם הנאשם (שלישי במספר) ומבקש כי אתיר לנאשם לחזור בו מהודאתו ולבטל את הכרעת הדין וזאת משום שההודאה לא ניתנה עפ"י סעיף 143 לחוק סדר הדין הפלילי. לדבריו, כתב האישום לא הוקרא לנאשם, הוא לא הבין במה הוא מואשם ויש חשש כי הורשע בעבירה שלא ביצע.

התובעת מתנגדת וטוענת כי אין כל ספק שהנאשם ידע היטב במה הוא מואשם ואף במהלך הסיור במקום, שבו נכח גם פקח דובר ערבית, הוסבר לו בדיוק מה עליו לעשות ולא יתכן כי לא ידע מה מיוחס לו.

נוטה אני לפקפק בטענה כי בכל החודשים שחלפו עד היום לא נודע לנאשם במה הואשם. עו"ד ליכט הוא עו"ד ותיק, מנוסה ומקצועי ואינני מעלה בדעתי את האפשרות כי הודה בשמו של הנאשם מבלי שנחה דעתו כי הנאשם מבין את המיוחס לו. הדברים מקבלים יתר תוקף בהתחשב נסיבות אותו סיור שנערך בשטח ואין לי אלא לשוב ולהביע את החשש שהעליתי כבר בהחלטה מיום 7/1/2010 ולפיה, נעשה ניסיון בלתי פוסק ליצירת סחבת הפועל לטובתו של הנאשם המנהל במקום, עפ"י הנטען, עסק המפיק רווחים.

עם זאת, לא אוכל לחלוק על טענתו של הסנגור ולפיה נפלו פגמים באופן קבלת הודאתו של הנאשם, במיוחד בכך שהסנגור לא הצהיר כי כתב האישום הוקרא לנאשם והנאשם לא אישר את הדברים לפרוטוקול.

בנסיבות אלו ולמען הסר ספק, אני נעתרת לבקשה, מבטלת את הכרעת הדין ומתירה לנאשם לחזור בו מהודאתו.

ניתנה והודעה היום כ' שבט תש"ע, 04/02/2010 במעמד הנוכחים.

לילי יונג-גפר, סגנית נשיא

החלטה

הסנגור מבקש כי אפסול עצמי מלדון בעניינו של הנאשם וזאת משני טעמים. האחד, כי נחשפתי במסגרת הטיעונים לעונש לעברו הפלילי של הנאשם. השני, כי גיליתי דעתי בדבר ניסיונות סחבת שנוקט הנאשם.

התובעת מתנגדת. לטענתה אף אחד מהטיעונים אינו מצדיק פסילה. הרשעותיו הקודמות של הנאשם עולות מכתב האישום בו מפורטים אותם פסקי דין שאליהם התייחסה בטיעוניה וממילא אין בכך משום חידוש עבור בימ"ש. אשר לעניין הסחבת, אין בכך כל ראיה בדבר משוא פנים.

לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, אינני מוצאת עילה לפסול עצמי מלדון בעניינו של הנאשם. כפי שציינת התובעת בצדק, הרשעותיו הקודמות של הנאשם הן למעשה חלק אינטגראלי מכתב האישום וזאת לאור העובדה כי מיוחסת לו עבירה של אי קיום צו בימ"ש אשר ניתן במסגרת גז"ד.

הסנגור טוען כי אין דין איזכור גז"ד בכתב האישום כדין הוכחתו כעובדה אך בעניין זה, וככל שהדברים נוגעים לעניין הפסלות, אינני מסכימה עימו. אין מדובר בעובדה פיזית הטעונה הוכחה אלא בדבר קיומו של כתב אישום וגז"ד שמספרו צויין, תאריכו צויין ומקום נתינתנו צויין וממילא, מונחת עובדה זו בפני בימ"ש כבר בעת הגשת כתב האישום ואם לא אז, הרי בודאי עם תחילת שמיעת הראיות כאשר אלו יוגשו בפני בימ"ש. כמובן שלא ניתן יהיה לטעון לאחר הגשת כתב האישום וגז"ד כי על בימ"ש לפסול עצמו וממילא, אין בשמיעת הטיעונים לעונש שהובאו בפני כל חידוש של ממש לעומת הנתונים הידועים מתוך כתב האישום ואשר לגביהם יובאו ראיות במהלך הדיון ממילא.

אכן, בטיעוניה של התובעת לעונש הוזכר גם פס"ד נוסף שבו הורשע הנאשם בעבר אך, כפי שציינתי, גם נתון זה יונח בפני במהלך שמיעת הראיות עם הגשתו של כתב האישום וגז"ד בתיק נשוא הפרת הצו וממילא, אחשף לנתון זה עוד בטרם יגיע הזמן להכריע את דינו של הנאשם. מדובר, איפוא, גם בעניין זה בנתון שאין בו כדי להביא לשינוי מצב הדברים לעומת מה שהיה אלמלא נשמעו בפני הטיעונים לעונש.

מלבד זאת, אציין, כי פסיקה עניפה בנושא פסלות קובעת כי אין בעצם חשיפת בימ"ש לעברו הפלילי של נאשם כדי להקים עילת פסילה, אלא במקרים חריגים שבהם מסה קריטית של הרשעות קודמות עלולה לצייר בפני בימ"ש תמונה מעוותת וליצור משוא פנים. במקרה שלפנינו הדברים רחוקים מלהיות כאלה ואינני רואה כיצד יש בהרשעה קודמת אחת כדי לגרום למשוא פנים מצידי כלפי הנאשם.

אשר הערותיי הסחבת שגורם הנאשם, גם עניין זה אינו מקים עילת פסלות. מדובר בהערות הנוגעות להתנהלותו של הנאשם בדיון ולא לשאלת אחריותו הפלילית או אשמתו עפ"י כתב האישום. אין בהערותיי האמורות כדי ללמד בשום פנים ואופן על משוא פנים מצידי ועל דעה קדומה באשר לשאלת אשמתו או חפותו של הנאשם עפ"י כתב האישום.

למען הסר ספק, מובהר בזה כי הראיות שהוגשו לעניין העונש לא יהוו ראיה במשפטו של הנאשם אלא אם כן, יוגשו במהלך המשפט בהתאם לדיני הראיות.

לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

ניתנה והודעה היום כ' בשבט התש"ע, 04/02/2010 במעמד הנוכחים.