מדינת ישראל נ' ניג'ם

הכרעת דין

פתח דבר

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום, בו יוחס לו עבירות של עשיית מעשה העלול להפיץ מחלה, בניגוד לסעיף 218 רישא לחוק העונשין, תשל"ז 1977, שיווק ביצים שלא כדין, בניגוד לתקנות 2,4,6,7,9 לתקנות בריאות הציבור (מזון) (שיווק ביצי מאכל), תשנ"ד 1994, יחד עם סעיפים 22 ו-23 לפקודת בריאות הציבור (מזון)(נוסח חדש) תשמ"ג -1983, החזקת ביצי מאכל שאינן חתומות, בניגוד לכלל 15(ה) לכלל המועצה לענף הלול (הסדרת ייצור, מיון ושיווק)- תשכ"ח 1968, ייצור ביצים ללא מכסה, בניגוד לסעיף 35 (א) לחוק המועצה לענף הלול (ייצור ושיווק), התשכ"ד -1963, החזקת מטילות ללא תעודת מגדל, בניגוד לתקנה 9(ג) לתקנות המועצה לענף הלול (כללים בדבר מכסות לייצור ביצי מאכל לשיווק בשנת 2008), התשס"ח-2008, ביחד עם סעיף 69 לחוק המועצה לענף הלול (ייצור ושיווק), התשכ"ד-1963.

עפ"י עובדות כתב האישום, בתאריך 27.08.08 בשעה 07:03, או במועד סמוך לכך, בשטח חקלאי בגנים ציפורי, החזיק הנאשם בלול שבבעלותו, 960 ביצים ב 32 תבניות שבכל תבנית 30 ביצים (להלן: "הביצים") ו- 416 עופות (תרנגולות) להטלה (להלן: "העופות") מבלי שתהיה בידו תעודת מגדל, כנדרש עפ"י דין, כאשר הנאשם ייצר ביצי מאכל באמצעות העופות שהחזיק, בתקופה שבה חלה מכסה ארצית להטלה, מבלי שנקבעה לו מכסה אישית, לייצור או לשיווק, עפ"י דין, שעה שהביצים שהחזיק לא היו ארוזות באריזה סגורה, לא מוינו בתחנת מיון, לא היו מסומנות בתאריך אחרון לשיווק, ולא היו מוחתמות בחותמת של קבלן מורשה, לשיווק ביצי מאכל. הנאשם פעל למכירת והפצת הביצים, עד לתפיסתו של ידי מפקחי המועצה לענף הלול.

הנאשם כפר בביצוע העבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

בתום פרשת התביעה, העלה הנאשם טענת "אין להשיב לאשמה", שלאחריה סיכמו הצדדים טענותיהם בטענה זו, וכן את יתר טענותיהם להכרעת הדין.

טענת "אין להשיב לאשמה" – הפן המשפטי

על פי סעיף 158 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן:"החסד"פ"), משנסתיימה פרשת התביעה והאשמה לא הוכחה, אף לא לכאורה, יזכה בית המשפט את הנאשם.

בע"פ 732/76 מדינת ישראל נ' רפאל כחלון, פ"ד לב(1) 170 פסק כב' השופט שמגר (כתוארו אז) בעמודים 179-180 כדלקמן:

"בית-המשפט לא יטה אוזן קשבת לטענה שלפיה אין להשיב לאשמה אם הובאו ראיות בסיסיות, אם כי דלות, להוכחת יסודותיה של העבירה שפרטיה הובאו בכתב-האישום. ראיות בסיסיות לענין זה אין משמען כאמור ראיות שמשקלן והיקפן מאפשר הרשעה על אתר, אלא כדברי בית-המשפט העליון, ב-ע"פ 28/49 הנ"ל, ראיות במידה היוצרת אותה מערכת הוכחות ראשונית, המעבירה את הנטל של הבאת ראיות (להבדיל מנטל השכנוע) מן התביעה לנאשם.

אין לדקדק בשלב דיוני זה כחוט השערה ולערוך בדיקה מסועפת כדי להסיק אם אכן הוכח לכאורה כל פרט שולי וכל יסוד מישני מאלה שהוזכרו באישום. די בכך שיהיו ראיות לכאורה לגבי היסודות המרכזיים של האישום (ראה ע"פ 48/42 הנ"ל)".

(ראו גם: ע"פ 405/80 מדינת ישראל נ' זבולון בן אברהם שדמי, פ"דלה(2) 757, עמודים 761-760; ; ע"פ 5105/02 עאמר אבו קישק נ' מדינת ישראל, תק-על 2002(3), 2679; יעקב קדמי על סדר הדין בפלילים, חלק שני (תשס"ג-2003) עמודים 1049, 1053).

ע"פ 70643/01 [ת"א] מדינת ישראל נ. קהלני, ( פורסם בנבו) פסק הרכב בראשות כב' השופטת ברלינר שבשלב זה על בית המשפט לבחון אם הצליחה התביעה להעיב על חזקת החפות של הנאשם ולו עננה קלה, שאז יחויב לעזור בפיזורה:

"שלב ה"אין להשיב לאשמה" הוא שלב טכני בעיקרו, בו נבדקת דיות הראיות בלבד. קיומן של ראיות בסיסיות, אפילו דלות, לקיומן של יסודות העבירה המיוחסת לנאשם, בהנחה שהראיות מהימנות ובעלות משקל. בשלב זה אין שוקלים שיקולי מהימנות ואין בוחנים את משקל הראיות".

הפסיקה מורה כי, לצורך הכרעה בבקשת נאשם לפי סעיף 158 הנ"ל, יבחן בית המשפט את ראיות התביעה, אשר הוגשו במסגרת פרשת התביעה, בהתעלם משאלת מהימנותן של ראיות אלה, ותוך הנחה כי יינתן להן מלוא האמון ויוענק להן מלוא המשקל הראייתי, כך, שמשקלן של ראיות אלה, בשלב זה של המשפט, אינו רלבנטי, והן לא מאבדות ממשקלן זה גם אם הוגשו לבית המשפט, במסגרת פרשת התביעה, ראיות המחלישות או סותרות את ראיות התביעה, המפלילות, לכאורה, את הנאשם.

בקשת הנאשם לזיכוי, לפי סעיף 158, תידחה שעה שקיימות ראיות לכאורה דלות ובסיסיות להוכחת אשמתו, גם בהעדר תוספת ראייתית, להבדיל משלב הכרעת הדין, בו תבחנה ראיות הצדדים במכלול המבחנים הדרושים, הן לעניין קבילותן של ראיות אלה, הן לעניין משקלן ומהימנותן, והן לעניין קיומה של תוספת ראיה, במידה ונדרשת כזו לעניין האישום המסוים המיוחס.

מן הכלל את הפרט

בדיון אשר התקיים בפניי ביום 18.12.11, העידו בפניי מטעם המאשימה העד תומר רחמים (להלן: "רחמים"), רכז שטח צפון במועצה לענף הלול, אשר חקר את הנאשם וערך את המסמך (ת/8). כן העידו בפניי המפקחים של המאשימה, העד יניב זעפרני (להלן: "יניב"), אשר ערך דו"ח תפיסה (ת/1) בנוסף לדוח פעולה וזיכרון דברים (ת/2), וכן העד יניב בוחבוט (להלן: "בוחבוט") אשר ערך את דו"ח תפיסה (ת/4) ומפקד מטילות (ת/5). בנוסף העיד בפניי עד התביעה מארק פרי (להלן: "פרי"), חזאי משרד החקלאות, אשר ערך תעודות עובד ציבור (ת/6) ו- (ת/7).

בעדותו הראשית ציין רחמים כי גבה עדות מהנאשם (ת/8) (עמ' 11 ש' 13) דברים עליהם חזר בחקירתו הנגדית עמ' 12 ש' 8-9), כאשר את כל דבריו של הנאשם העלה על הכתב (עמ' 13 ש' 9-12).

מעיון במסמך (ת/8) עולה כי הנאשם הינו בעלים של הלולים ושל העופות המטילות (עמ' 1 למסמך ש' 1-4), כאשר לטענתו תבניות הביצים הינו מוכר ואוכל (עמ' 2 למסמך ש' 1). בחקירתו הנ"ל לא חלק הנאשם על מספר המטילות שנמצאו בלול (עמ' 2 למסמך ש' 6-7), ואף ציין כי הוא מודע לאיסור לגידול עופות מטילות ללא מכסה מאושרת (עמ' 3 ש' 2). תוכן מסמך זה לא נסתר, ככל והנאשם בחר לא להעיד, ולא ניתנה למאשימה אפשרות לחקרו.