מדינת ישראל נ' נחשונוב ואח'

החלטה

רקע

בתאריך 14.2.12 הוגש כנגד הנאשמים כתב אישום אשר ייחס לשניהם ביצוע עבירות של העלבת עובד ציבור ובנוסף לכך עבירה של איומים לנאשם 1 ועבירה של הפרעה לשוטר לנאשם 2.

בכתב האישום המתוקן (אשר פרטי סעיף 4 לעובדותיו תוקנו בחודש אוקטובר 2012), טענה המאשימה כי ביום 5.9.11, בסביבות השעה 03:30, בסמוך לבתי הנאשמים באור עקיבא, איים נאשם 1 על הפקח אורי שחר באמרו לו – תוך שהניח את ידו על חזהו: "חברים שלך היו פה, תלך גם אתה ואם לא תלך, לא תראה את המחר". משהגיעו אל המקום שוטרים, העליבם נאשם 1 בכך שצעק לעברם: "אני אזיין את כולכם, מי אתם בכלל, אני שם זין על המשטרה, אף אחד לא יכול לדבר איתי פה". בהמשך, כך על פי כתב האישום, הוסיף נאשם 1 ואיים על הפקח באמרו: "אני אשלם לשוק האפור כמה שצריך בשביל לחסל אותך, אתה לא תעבוד יותר באור עקיבא, אם אני אתאבד אני אקח אותך איתי, אני איש עסקים יש לי כסף ואני אשלם למי שצריך על מנת שלא תראה את המחר". משבקש השוטר שרון בוחבוט לעצור את נאשם 1, פנה אליו נאשם 2 והעליבו בכך שאמר לו: "אני שם זין על כולכם, אתם לא תעצרו את ולדיסלב", וכן הפריע לו והכשילו בכך שמנע ממנו בגופו מלהגיע אל נאשם 1. בהמשך, בדרך אל תחנת המשטרה בחדרה, איים נאשם 1 על השוטרים חגי ג'ינה וגילת ידין באמרו: "אני אדפוק כדור בכל אחד מכם, אני אזיין את כולכם, אני אישם מטן בבית של כל אחד מכם, אתם לא מכירים את המשפחה שלי, אני אדבר עם שמחה יוסיפוב ראש העיר, אתם לא תעבדו פה יותר" והעליב את השוטר יוסי זרוג בכך שאמר לו: "ימישקפופר, גנבו לך את הסנדויץ' מהתיק בבית הספר, היית ילד כאפות, אתה מרגיש גבר על מדים". בתחנת המשטרה הוסיף נאשם 1 ואיים גם על השוטר האיל מונזר בכך שאמר לו: "אני אפגע בך, במשפחה שלך ובמשפח של אורי" ועל השוטרת ליאת חביב בכך שאמר לה: "אני ארה בך, רק תחכי". בנסיבות אלה פנה נאשם 1 פעם נוספת אל השוטר יוסי זרוג ואמר לו: "אתה מניאק, התעסקת עם פושעים, אני אשלח אליך את דומרני מפרדס כץ, הפשע יוריד אותך".

עדי התביעה העידו ולאחר שתמה פרשת התביעה, טען הסניגור כי "אין להשיב לאשמה".

במהלך שלושה דיוני הוכחות שהתקיימו בימים 16.10.13, 8.1.14 ו- 15.1.14, השמיעה המאשימה את עדיה, והגישה ראיותיה.  בדיון הראשון נשמעו עדויותיהם של השוטרים שרון בוחבוט, אליאב שדה ויוסי זרוג. בדיון השני – בהעדר נאשם 2 אשר לא התייצב על אף שמועד הדיון היה ידוע לו - נשמעו עדויותיהם של השוטרים אורן ארזי והאיל מונזר וכן עדות הפקח אורי שחר ואילו בדיון השלישי אליו לא התייצב ב"כ נאשם 1, העיד השוטר חגי ג'ינה וב"כ המאשימה הכריזה כי אלו עדיה.

מיד לאחר הכרזה זו, הודיעה ב"כ המאשימה כי לנוכח תוכן עדותו של הפקח אורי שחר בדבר היות נאשם 1 בגילופין בשעת האירועים נשוא כתב האישום, היא חוזרת בה מייחוס עבירת האיומים לנאשם זה. בנוסף לכך בקשה ב"כ המאשימה להבהיר כי בבוא העת ובהתאם להוראת סעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב-1981ף היא תבקש להרשיע את נאשם 1 באמירות נוספות שהוא השמיע כלפי השוטרים ואשר אינן מפורטות בכתב האישום, אך עלו בעדויות ויש גם בהן יש כדי לבסס את העבירה של העלבת עובד ציבור.

בשלב זה העלה ב"כ נאשם 2 עוה"ד ניב ישי, טענת "אין להשיב לאשמה" לגבי נאשם זה.

ב"כ נאשם 1 הודיע כי אין בכוונתו לטעון טענת "אין להשיב לאשמה" בשמו של נאשם 1.

בפתח תגובתה בכתב לטענות ב"כ נאשם 2, הודיעה המאשימה כי החליטה שלא לבקש את הרשעתו של נאשם 2 בעבירה של העלבת עובד ציבור אלא בביצוע עבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, בלבד.

כך, נותרו בסופו של דבר בכתב האישום עבירה של העלבת עובד ציבור המיוחסת לנאשם 1 ועבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו המיוחסת לנאשם 2.

פרטי טענת "אין להשיב לאשמה" לגבי נאשם 2 בנוגע לעבירה של הפרעה לשוטר במלוי תפקידו

במסגרת בקשתו לפטור את נאשם 2 מלהשיב לאשמה הנ"ל ולזכותו גם מן העבירה הזו כבר בשלב זה, העלה בפני בא כוחו טענות אלה:

טענה כללית לפיה נאשם 2 מנע בגופו את הגעת השוטר שרון בוחבוט (להלן: "השוטר") אל נאשם 1, איננה מספיקה לשם הרשעה בעבירה זו, שכן טיב מעשה המניעה לא הוכח: "כדי להרשיע אדם בעבירה הזו צריך לדעת קודם כל מה קרה בארוע, מה היתה ההפרעה. אם היתה חסימה בגוף, איזו. האם היא היתה ממושכת או לא, ממרחק או לא ממרחק. האם כאשר השוטר בקש מהנאשם לזוז הוא זז או לא זז...".

גם אם נאשם 2 חסם את השוטר בגופו, הרי שהעבירה הנכונה שעל המאשימה היה לייחס לו בגין מעשה זה היא עבירה לפי סעיף 47 לחוק סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט-1969.

בדו"ח הפעולה ת/2 כתב השוטר דברים שהתבררו בעדותו כלא נכונים. כך - בעדותו טען השוטר כי לא אמר לנאשם 2 לזוז על מנת שיוכל להגיע אל נאשם 1 ובעוד שבת/2 כתב כי נאשם 2 היה זה שניגש אליו ויזם את המגע עמו, בעדותו בבית המשפט טען תחילה כי הוא היה זה שניגש אל הנאשם ולאחר מכן אמר ש"זה לא משנה מי ניגש אל מי". בנוסף לכך טען השוטר בעדותו בבית המשפט כי נאשם 2 עמד בתוך קבוצה של אנשים ואילו ב- ת/2 אין לטענה זו כל זכר.

בכל מקרה, לפי גרסתו של השוטר בבית המשפט, מעשהו של נאשם 2 התמצה בכך שהוא לכל היותר עמד מולו וקילל אותו. לפיכך, אם המאשימה עצמה הגיעה למסקנה כי הקללות שהושמעו אינן עולות כדי עבירה של העלבת עובד ציבור, נשאלת השאלה כיצד היא מבקשת לבסס על מילים אלה הרשעה במעשה מניעה פיזי.

תשובת המאשימה

בעדותו בבית המשפט תיאר השוטר שרון בוחבוט את תגובתו של נאשם 2 לכך שהוא ניגש לכיוונו של נאשם 1 על מנת לעצרו והסביר כי נאשם 2 ניגש אליו, נעמד מולו, אמר לו "אתם לא תעצרו את ולדיסלב" וכשהוא ביקש ממנו לזוז, קילל אותו.