מדינת ישראל נ' נחמן

גזר דין

כתב האישום

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב האישום שהוגש באוגוסט 2013, כדלקמן:

הנאשם הינו הבעלים של מבנה מבלוקים, המקורה בגג אסבסט, בשטח של כ-393 מ''ר בכפר אז''ר, הידוע גם כחלקה 86 בגוש 6178 במרחב התכנון של העיר רמת-גן (להלן: "המבנה").

ביום 17.01.02 במסגרת ת.פ. 12321/97 של בית משפט השלום בת''א-יפו, ניתן צו המורה לנאשם להרוס את המבנה, אשר אמור היה להיכנס לתוקפו ב-1.02.06 (להלן: "צו ההריסה"). העתק מהבקשה וצו ההריסה צורפו לכתב האישום.

בנוסף, ביום 6.11.02, במסגרת ת.פ. 2694/01 של בית המשפט השלום בת''א-יפו, הורשע הנאשם בעבירות של שימוש במבנה שנבנה ללא היתר ובשימוש בקרקע חקלאית בניגוד להוראות התוספת הראשונה לחוק, ביחס למבנה נשוא צו ההריסה. כתב האישום בת.פ. 2694/01 צורף לכתב האישום.

ביום 9.01.03, במסגרת ת.פ. 2694/01 הנ''ל, ניתן ע''י בית המשפט צו, המחייב את הנאשם להפסיק את השימוש ללא היתר במבנה עד יום 1.02.05 (להלן: "צו הפסקת שימוש"). העתק צו הפסקת השימוש צורף לכתב האישום.

הנאשם הגיש בקשה להארכת המועד לכניסת צו הפסקת השימוש לתוקף, ובית המשפט (כב' הש' שפירא) בהחלטתו מיום 3.02.05 האריך את כניסתו לתוקף של צו הפסקת השימוש עד יום 1.01.06.

הנאשם לא קיים את צו ההריסה ואת צו הפסקת השימוש האמורים, ועל כן הוגש נגדו כתב אישום בגין אי קיום צו שיפוטי בת.פ. 20200/06.

ביום 16.12.07, במסגרת ת.פ. 20200/06 הנ''ל של בית משפט השלום ת''א-יפו, ניתן צו המורה לנאשם להרוס את המבנה תוך 9 חודשים, דהיינו עד ליום 15.09.08.

בתאריכים שונים שנמנו בכתב האישום, מדצמבר 2008 ועד יולי 2012, נערכו בנכס הנ''ל ביקורות על ידי מפקח בנייה מטעם עיריית ר''ג, ובהן התברר כי הנאשם לא קיים את שני הצווים השיפוטיים שניתנו נגדו בתיקים הנ''ל, דהיינו הנאשם לא הרס את המבנה נשוא צו ההריסה, ולא הפסיק את השימוש ללא היתר במבנה נשוא צו הפסקת השימוש. החלקה עליה נמצא המבנה מיועדת על פי תוכנית קא/305 שפורסמה למתן תוקף ביום 25.11.10, לשטח ציבורי פתוח משולב בנייני ציבור. המבנה והשימוש שנעשה בו ע''י הנאשם, אינם תואמים את התב''ע החלה על החלקה.

במעשים המתוארים לעיל, נכתב בכתב האישום, מבצע הנאשם מספטמבר 2008 ועד למועד הגשת כתב האישום, עבירה של אי קיום צו שיפוטי.

כתב האישום ייחס לנאשם אי קיום צו שניתן על ידי בית המשפט, עבירה על הוראות סעיף 210 לחוק התכנון והבנייה, התשכ''ה -1965 (להלן:"חוק התכנון").

הכרעת הדין

הנאשם זומן להקראה ליום 16.09.13, אולם ביקש לדחות את מועד הדיון עקב טיסה לחו''ל, ובית המשפט דחה את מועד הדיון ליום 14.10.13.

ביום 14.10.13 הוקרא כתב האישום לנאשם באמצעות בא-כוחו, שהודה בשמו בעובדות, וביקש לדחות את הטיעונים לעונש לעוד 3 חודשים, וציין כי אין לו התנגדות שמותב אחר ייתן את גזר הדין.

ב''כ הנאשם ציין כי הנאשם כמעט בן 80, הנכס מושכר, ויש כוונה לבצע הריסה בזמן הקרוב.

בית המשפט (כב' השופט שקד) הרשיע את הנאשם על פי הודאתו בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום, ודחה את המשך הדיון לשמיעת טיעונים למועד מאוחר יותר, תוך שהוא רושם לפניו את "כוונת הנאשם לבצע את צו ההריסה, דבר שמן הסתם מהווה שיקול מרכזי בעניין, ולכן אם תבוצע הריסה טרם הדיון, יודע הדבר מבעוד מועד למאשימה ולבית המשפט על מנת שהדבר ייבדק ע''י המאשימה לפני הדיון".

טיעונים לעונש

ביום 9.01.14 הנאשם ביקש לדחות את מועד הדיון. הנאשם טען כי לאחר הדיון הודיע לשוכרים כי עליהם לפנות את המחסנים ביום 31.12.13, וכי השוכרים אכן הפסיקו את שימושיהם במחסנים ב-31.12.13 או בסמוך למועד זה.