מדינת ישראל נ' נזאל(עציר)

החלטה

1.כנגד המשיב הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו לפי סעיף 21 (א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים), התשנ"ו- 1996, יחד עם הגשת כתב אישום נגדו המייחס לו עבירה של תקיפה הגורמת חבלה חמורה לפי סעיף 380 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

על פי המפורט בכתב האישום, ביום 23.7.12 בשעה שאינה ידועה במדויק למאשימה, בבית המשפחה בכפר ברא, תקף הנאשם את אחיו, אוסמה נאזל, שלא כדין ושלא בהסכמתו, בכך שהכה בפניו במכת אגרוף וגרם לו לפצע מדמם בשפה התחתונה.

2. הצדדים נחלקו בשאלת קיומן של ראיות לכאורה, כמו גם בשאלת מסוכנותו של המשיב וחלופת מעצר.

לאור חוו"ד הפסיכיאטרית שהתקבלה בעניינו של המשיב, לפיה אינו כשיר לעמוד לדין וזקוק לאשפוז, לא התנגדה המבקשת להפסיק את ההליכים הפליליים נגדו, ומתן צו אשפוז כפוי- כהמלצת הפסיכיאטר המחוזי.

מאידך, סירבה ב"כ המשיב לאשפוזו של המשיב, וטענה לחולשת הראיות בתיק זה.

3. בדיון שנערך ביום 1.8.12, טענה ב"כ המבקשת לקיומן של ראיות לכאורה למכביר בתיק זה, וכי אין שחר לטענה לפיה החקירה המשטרתית נוהלה באופן מוטה.

על פי עדויות של בני משפחתו של המשיב, כמו גם של העו"ס ופקיד הסעד - המשיב שרט את עצמו, ותקף את אחיו אוסמה.

עדויותיהם של בני המשפחה מגוללות מסכת עובדתית דומה, לפיה המשיב הוא שלקח סכין וביצע את החתכים בעצמו.

מאידך, טענה ב"כ המשיב כי לא קיימות ראיות לכאורה בעניינו של המשיב, וכי אינו מעוניין באשפוז.

המשיב נעדר הרשעות קודמות, וככל הנראה הגיעו התלונות על רקע מצבו הנפשי הבלתי מאוזן.

אין מחלוקת על האמור בחוו"ד הפסיכיאטרית, לפיה המשיב חולה ואינו כשיר לעמוד לדין.

מרבית העדויות בתיק הן מפי השמועה. המשיב הוא שהתקשר למשטרה וביקש את עזרתה בטענה כי הוא זה שהותקף. בנוסף, היה באותו יום בקופת חולים והעלה שם את אותן טענות. בדיסק התמונות המצוי בתיק החקירה ניתן לראות את החבלות על ידיו של המשיב, בבטנו, ובפניו ליד עינו. המשפחה טוענת כי הוא חתך את עצמו, אך אין שום התייחסות לחבלות ליד העין.

אימו של המשיב הגיעה לעו"ס ולפקיד הסעד, וישנו שייח שהתקשר למפקד תחנת ראש העין, ושלח הודעות SMS בקשר למצב המשפחתי.

בסופו של יום, מה שיש בתיק החקירה הוא עדויותיהם תחת אזהרה של האם, האב, האח והמשיב - האם מעידה כי ראתה את המשיב חותך את עצמו, האב לא ראה, והאח אוסמה מעיד שישן. כששואלים אותו מה יש לו בפנים - מעיד שהמשיב הכה אותו לפני יומיים- ולכן זו תלונה כבושה. כשהאימא מדווחת לעו"ס כי המשיב חתך את עצמו, היא אומרת לה שמול בני המשפחה- אך לא בדיוק מול מי.

במהלך מעצר הימים התבקשה בדיקת טענתו של המשיב כי אחיו נשך אותו באצבע, וכשניסה להוציאה מפיו- נחבל המתלונן, אולם טענה זו לא נבדקה.

האב מעיד כי ראה שריטה מדממת, ולעומת זאת חוקרי המשטרה נוקטים צד בהליך זה, ומחליטים לעכב את המשיב דווקא, וטוענים בדו"ח הפעולה כי המשיב לא דקור, אך יש סימני שריטות ישנות.

בדיסק ניתן לראות את סימני החבלה הטריים.

האב מעיד במשטרה כי המשיב השתולל בבית עם סכין יפנית ואיים שיחתוך אותם –אך טענה זו לא עולה באף עדות אחרת.

המשטרה נמנעה מביצוע פעולות חקירה מתבקשות דוגמת הפניית החבלות לפתולוג שיבדוק האם אם יכול לבצע זאת לעצמו, וכן לבצע עימותים בין המשיב לעדים, ולבסוף- לבדוק את החבלות בעין וגרסת המשיב לעניין הנשיכה באצבע.