מדינת ישראל נ' נוגידאת

הכרעת דין

בתיק זה החלטתי לזכות את הנאשם וזאת מחמת הספק מהעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

הנאשם הובא לדין בגין עבירה של עקיפת רכב אחר, כאשר הדרך לא הייתה פנויה במרחק מספיק כדי לאפשר לו את ביצוע העקיפה בבטחה ובכך גרם לסיכון נסיעתו של רכב אחר, בניגוד לתקנה 47 (ד) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: "התקנות").

מטעם התביעה העיד רושם הדו"ח רס"מ צ'רלי ביטון (ע.ת/1), מטעם ההגנה העיד הנאשם, מר נאגי נוגידאת לעצמו (ע.ה/1).

מנסיבות המקרה כפי שמצויין ב-ת/1, עולה כי השוטר נסע בכביש 90 לכיוון צפון, לפניו נסעה משאית משא רכין, לפני המשאית נסעה משאית אחרת קטנה יותר כאשר לפניה נסע טנדר אשר גרר נגרר. הנהג ביצע עקיפה של שני כלי הרכב הנ"ל ולקראת סיום העקיפה, מונית אשר הגיעה מהכיוון הנגדי, נאלצה לרדת לשולי הכביש. נהג המשאית נעצר וטען שהוא ממהר להעמסה במפעל ולשיטתו, המונית רק נגעה בקו הצהוב. עוד צויין כי השוטר היה בקשר עין מלא מרגע ביצוע העבירה ועד לעצירת הרכב.

תגובת הנאשם בדו"ח היתה: "המונית נגעה רק בפס", הנאשם סרב לחתום על דבריו בדו"ח.

בדיון ההקראה שהתקיים ביום 20/06/10, מסר הנאשם גרסה כדלקמן: "זה התחיל בק"מ 116, נסעתי כמעט 7 ק"מ אחרי רכב מע"צ שטיפלה בשלטים שנפלו בגלל גשמים ורוחות. ביחד עם הניידת נסעה משאית עם מנוף. הם נסעו פעם 50 קמ"ש, פעם 60 , פעם פחות. תנאי הדרך לא איפשרו לי, בגלל שדה ראיה ופס לבן. בק"מ 122 היה לי אפשרות של 2 ק"מ לעקיפה, יצאתי לעקיפה אפילו נהג של הניידת סימן לי עם היד לעקוף. עקפתי ונסעתי. בק"מ 126 אני רואה ניידת של משמר הגבול עוקפת אותי, נסעה לפני איזה ק"מ, אחר כך הוא נתן ברקס וסימן לי לעצור. עצרתי, לא ידעתי על מה, שאלתי אותו על מה, הוא אמר לי על עקיפה. שאלתי איזה עקיפה, עקפתי בשטח ושדה ראיה בסדר, בקו מקוטע, שום דבר לא הגביל אותי בעקיפה. לא הפרעתי לאף רכב . הניידת שעקפתי נסעה במהירות 60 קמ"ש" .

באשר לתשובתו לכתב האישום, כפר הנאשם בעבירה המיוחסת לו, תוך שהוא טוען: "לא הפרעתי למישהו, לא הייתי מעורב ולא בכלום"(פרוטוקול מיום 20/06/10 עמוד 1-2).

ע.ת/1 הגיש מטעמו את הדו"ח שערך לנאשם ובו סקיצה המתארת את המצב נכון ליום האירוע (ראה ת/1).

בדו"ח ציין העד את נסיבות המקרה תוך שהוא מוסיף שהיה בקשר עין רצוף עם הנאשם, מרגע ביצוע העבירה ועד לעצירת הרכב.

באשר למזג האויר, מסר העד "אני משיב שהיה קיץ, בערבה אם רשום קיץ חם שמש. כתוב קיץ" (פרוטוקול מיום 21/06/11 עמוד 4 שורות 9-10).

לשאלה, מה מרחק נסיעתו אחרי הנאשם, השיב: "כשזיהיתי את העבירה עצרתי את הרכב" (פרוטוקול מיום 21/06/11 עמוד 4 שורה 16).

העד לא ידע להשיב מאיזה ק"מ נסע אחרי רכב הנאשם וגם לא ידע להשיב מה היה סדר הזמנים.

כשעומת עם גרסת הנאשם לפיה, היה בכביש רכב של מע"צ שעסק בתיקונים, השיב כי אינו יודע אם זה רכב תיקונים.

העד אישר כי נסעה משאית לפני רכבו של הנאשם ואף הסכים כי שמשאית רחבה יותר מרכב פרטי. עוד הסכים ששתי משאיות מסתירות את שדה הראיה למי שנוסע מאחור.

כשנשאל, מתי ראה את המונית יורדת לשול? השיב העד: "לטענתי בזמן שהוא היה עדיין בנתיב השמאלי או אחרי שהשלים את העקיפה, אני משיב בזמן שהיה בנתיב השמאלי. אני סטיתי עם הרכב שמאלה. לשאלה איפה כתוב בנסיבות שסטיתי שמאלה, אני משיב לא כתבתי. זה בדרך כלל מה שאני עושה" (פרוטוקול מיום 21/06/11 עמוד 5 שורות 9-14).

העד נשאל איפה היתה המונית כאשר הנאשם ביצע את עקיפת המשאית? לכך השיב: "אני משיב בנתיב ממול. לא יודע להגיד לך מרחק. אחרי שהוא ביצע את העבירה המונית חלפה אותי אני עקפתי אותו" (פרוטוקול מיום 21/06/11 עמוד 5 שורות 20-24).

לשאלה, אם עצר את הנאשם בק"מ 122 – 123, השיב העד: "לא כתוב איפה עצרתי אותו, אחרי שהוא מבצע את העבירה הדרך פנויה אני עוקף ועוצר אותו אני לא מודד במטרים"(פרוטוקול מיום 21/06/11 עמוד 5 שורות 34-35).

כשעומת עם טענת הנאשם לפיה, רכב מע"צ שהיה במקום סימן לו לעקוף על מנת שיוכל לתקן את השלטים שעפו כאשר שרר מזג אויר גשום, השיב: שלא ראה זאת ולא יתכן שדברים אלה נאמרו לו על ידי הנאשם ולא נרשמו בדו"ח.

באשר לטענת הנאשם לפיה, היה מזג אויר סוער וגשום והיו שלטים של מע"צ מפוזרים על הכביש, מסר העד כי אם הללו היו, הרי שהיה מציין זאת בדו"ח.