מדינת ישראל נ' נהב ואח'

גזר דין

הנאשמים הורשעו על פי הודאתם בביצוע עבירה של החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית לפי סעיף 7 (א)+(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש) תשל"ג- 1973 (להלן: "פקודת הסמים") וכן עבירה של גידול, יצור והכנת סמים מסוכנים, לפי סעיף 6 לפקודת הסמים.

הנאשמים גידלו שתילי סם מסוג קנבוס והחזיקו סם מסוג קנבוס במשקל נטו כולל של 261.60 גרם שלא לצריכתם העצמית, במתחם חממה בקיבוץ הזורע ובדירות מגוריהם בקיבוץ.

תסקירי שירות המבחן:

נאשם 1:

מהתסקיר עולה כי הנאשם 1 הינו רווק כבן 24, בן קיבוץ הזורע ומתגורר בו. עובד כרכז צוות במדגה הקיבוץ. הנאשם 1 לקח אחריות מלאה לביצוע העבירה, והביע חרטה כנה. לדבריו, לאחר שחרורו מהצבא, ביחד עם חבריו החליטו לנסות לגדל את צמח הקנבוס, כדי להשתמש בסם, מבלי להיות בקשר עם אנשים עוברי חוק וכן בתחושה שכך יהיו בטוחים בסוג החומר בו הם משתמשים. בדיקת שתן שמסר נמצאה נקייה וקצינת המבחן התרשמה כי המדובר בצעיר, אחראי, ורבלי, נבון ואינטליגנטי, המנהל אורח חיים נורמטיבי בדרך כלל. עוד התרשמה כי גדל במסגרת משפחתית וקהילתית תומכת, ממנה ספג נורמות ערכיות ומוסר גבוה. מאחר ומדובר בצעיר ללא עבר פלילי המנהל אורח חיים נורמטיבי, שהרשעתו עלולה לחסום ולפגוע בהתקדמותו והתפתחותו המקצועית, הומלץ לשקול את האפשרות לבטל הרשעתו של הנאשם 1 ולהטיל עליו צו של"צ בהיקף של 200 שעות.

נאשם 2:

מהתסקיר עולה כי הנאשם 2 הינו רווק כבן 23, בן קיבוץ הזורע ומתגורר בו. הנאשם 2 נולד עם מחלה גנטית המאופיינת בגפיים ארוכים מהרגיל. הנאשם 2 התנדב לשירות צבאי מלא, לאחר שחרורו החל לעבוד בפרדס של קיבוצו עד לפני כשנה, עת עבר ניתוח לב, לאחר שהידרדר מצבו הרפואי ועתה נמצא תחת השגחה רפואית תקופתית. הנאשם 2 לקח אחריות מלאה לביצוע העבירה, והביע חרטה כנה. לדבריו, לאחר שחרורו מהצבא, התנסה לראשונה בשימוש יחד עם חבריו, החליט לנסות לגדל את צמח הקנבוס, כדי להשתמש בסם, מבלי להיות בקשר עם אנשים עוברי חוק. בדיקת שתן שמסר נמצאה נקייה וקצינת המבחן התרשמה כי המדובר בצעיר ורבלי, נבון ואינטליגנטי, בעל בטחון עצמי והערכה עצמית טובה, שבזכות יכולות וכישוריו, תפקד באופן נורמטיבי על אף מגבלותיו הרפואיות, עוד התרשמה כי הינו בעל מערכת ערכים ומוסר גבוהים ומנהל אורח חיים נורמטיבי בדרך כלל, ללא דפוסי חשיבה עבריינים. מאחר ומדובר בצעיר ללא הרשעות קודמות, המנהל אורח חיים נורמטיבי, שהרשעתו עלולה לחסום ולפגוע בהתקדמותו והתפתחותו המקצועית, הומלץ לשקול את האפשרות לבטל הרשעתו של הנאשם 2 ולהטיל עליו צו של"צ בהיקף של 200 שעות.

טיעונים לעונש:

ב"כ התביעה ביקשה להטיל על הנאשמים מאסר בפועל שיכול וירוצה בדרך של עבודות שירות, מאסר על תנאי, קנס, התחייבות ופסילת רשיון. לדבריה מדובר בעבירות חמורות, בהן האינטרס הציבורי מצדיק החמרה בענישה, וכן לא נתקיימו התנאים המצדיקים הימנעות מהרשעה.

הסנגור ביקש לאמץ המלצותיו של התסקיר, לבטל הרשעתם של הנאשמים אשר הודו בהזדמנות הראשונה ולקחו אחריות על מעשיהם. לגבי כמות הסם, טען כי אין המדובר בחומר נטו אלא במשקל הצמחים כולם, כשהם אינם מיובשים. הנאשמים, בהחלטתם השגויה לצרוך קנבוס, לא רצו לבוא במגע עם עבריינים על כן החליטו לגדל את הקנבוס בעצמם. הנאשמים הינם ילדים טובים, מצטיינים ומצליחים, הן בלימודים והן בצבא, כאשר הנאשם 2 אף התנדב לשירות צבאי. מדובר בנאשמים נורמטיביים, אשר עקב חולשה ונסיבות חברתיות מעדו ואין המדובר בעבריינים שישובו לבית המשפט, הנאשמים למדו את הלקח וההליך הפלילי היווה עבורם גורם מרתיע. לנאשמים בגרות מלאה ויש להם תוכניות ללמוד ולהתקדם, על כן הרשעה פלילית עלולה להכביד עליהם והזיק להם בהמשך דרכם.

ההרשעה:

בסיום ההליך הפלילי, ולאחר שהוכחה אשמתו, הכלל הוא הרשעת הנאשם, ורק נסיבות חריגות ויוצאות דופן מצדיקות חזרה ממנה. המבחנים לביטול הרשעה נקבעו בע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3), 337:

"הימנעות מהרשעה אפשרית אפוא בהצטבר שני גורמים: ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם; ושנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים המפורטים לעיל".

הימנעות מהרשעה מקומה בנסיבות יוצאות דופן "רק שעה שהנזק בעקבות ההרשעה גדול באופן בלתי סביר ביחס לחומרת העבירה". (ראה ר"ע 432/85 גדעון רומנו נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)).

מן הכלל אל הפרט:

לאחר ששמעתי טיעוני הצדדים ועיינתי בתסקירי שירות המבחן, הגעתי לכלל מסקנה, שבמקרה זה האינטרס הציבורי והצורך בהרתעה גוברים על הנזק לנאשמים אשר לא הוכח, ועל כן אין מקרה זה נמנה עם אותם החריגים המצדיקים הימנעות מהרשעה.

אמנם שירות המבחן המליץ שלא להרשיע את הנאשמים בדין, אולם המלצתו של שירות המבחן הינה לעולם בגדר המלצה, כאשר השירות רואה לנגד עיניו את האינטרס הטמון בשיקומם של הנאשמים, ובית המשפט הוא האמון על האיזון הנכון, בין הפן ההרתעתי והאינטרס הציבורי, ונסיבותיהם האישיות של הנאשמים, לרבות הפן השיקומי. ראה לעניין זה דבריה של כב' השופטת א. חיות בע"פ 8315/07 יוחנן מזרחי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם):

"העובדה כי שירות המבחן המליץ להימנע מהרשעה במקרה הנדון... יש לה אמנם משקל אך אין היא מכריעה את הכף ואין בית המשפט מחוייב לקבלה (ראו רע"פ 2112/07 פורטגנג נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 18.4.2007))".

ברע"פ 10708/03 עדי קומרוב נ' מדינת ישראל, הורשעה המבקשת בעבירות של העלבת עובד ציבור ואיומים שבוצעו כלפי שוטרים. על אף שדובר בצעירה כבת 23, ללא עבר פלילי, המתכננת לימודים ועבודה עם ציבור, קבעו שתי ערכאות כי אין בכל אלו כדי לגבור על העניין הציבורי שבהרשעה, ובית המשפט העליון לא העניק רשות ערעור.