מדינת ישראל נ' נגם

פסק דין – ללא הרשעה

הנאשמת הורשעה על סמך הודאתה בעבירות של הסעת שב"ח, לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952, וכן בעבירה של הכשלת שוטר לפי סע' 275 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

המדובר באירוע מתאריך 15.11.2008, בשעות הערב, עת הסיעה הנאשמת תושב האזור, בלא שהיה בידו היתר שהייה כדין בישראל. בעת הכניסה למחסום, היא מסרה לאותו נוסע את תעודת הזהות של אחיה, וכן הודיעה לשוטר במקום, כי הנוסע הינו אחיה.

במסגרת הטיעון לעונש, נשלחה הנאשמת לקבלת תסקיר שרות המבחן, אשר התבקש לבדוק גם את בקשת הסנגור לבטל את הרשעתה.

עולה, כפי שאף נכתב בכתב האישום, כי הנוסע אותו הסיעה, הינו ארוסה.

מתוך תסקיר שרות המבחן עולה כי מדובר באישה מבוגרת יחסית, בת 39, אשר בזמן המעשה ביקשה להכניס את מי שהיה אז ארוסה, וכיום בעלה, לתחומי מדינת ישראל, לצורך אירוע משפחתי.

הנאשמת הינה אישה נורמטיבית, בעלת תארים ראשון ושני של אוניברסיטת אל-קודס ואוניברסיטת ביר-זית, בתחום מדעי המחשב, ואף משמשת כמרצה בתחום זה. הנאשמת הינה אשתו השניה של אותו נוסע, איש עסקים ובעל משפחה המתגורר ברמאללה.

בתסקיר שרות המבחן מפורטים קורות חייה של הנאשמת ובהם התייחסות לעניין רצונה של הנאשמת להינשא לאותו אדם באותה תקופה, וזאת למרות התנגדות המשפחה. בינתיים, כאמור, נישאה הנאשמת לאותו תושב, ממנו נולדה לה שני ילדים, האחד בן שנה וחצי והשנייה כבת 4 חודשים.

שרות המבחן התרשם כי הנאשמת נושאת באחריות מלאה לביצוע העבירות ופעולתה נעשתה על מנת לקדם את קבלתו של בעלה למשפחה, באמצעות השתתפותו באותו אירוע משפחתי. הנאשמת ביטאה בפני שרות המבחן את מודעותה לחומרת העבירה והשלכותיה וכן את חששה הכבד כי הרשעתה בדין תעכב, כפי שכבר מעכבת, את תהליך איחוד המשפחות אותו החלה, וכן במעמדה בעבודתה הנוכחית.

המלצת שרות המבחן הינה, כי - נוכח כך שמדובר באישה המנהלת אורח חיים נורמטיבי, מעורבותה הראשונה בפלילים, חרטתה ומודעותה לחומרת מעשיה והערכה כי הרשעתה תפגע ביכולתה להתקדם בהיבט המקצועי והתעסוקתי וכן בתהליך איחוד המשפחות אותו החלה - תבוטל הרשעתה ויוטל עליה של"צ בהיקף של 100 שעות.

ב"כ המאשימה הדגיש את חומרת העבירה ונסיבותיה. עם זאת, נוכח עברה הנקי של הנאשמת, הודאתה באשמה ונסיבותיה האישיות, הסתפק בעתירה לעונש של מאסר על תנאי וקנס כספי.

הסנגור עתר לפניי לאמץ את המלצת שרות המבחן, נוכח הפגיעה הקשה באורחות חייה של הנאשמת ובשלילת הסיכוי לאיחוד משפחות, אותו ביקשו בני הזוג.

עוד הפנה לנסיבות ביצוע העבירה, מהן עולה כי לא היתה טמונה בהן סכנה בטחונית כלשהי, כי מדובר בעצם באדם ששימש כארוסה וכי ידעה לאן פניו מועדות והעובדה כי תימצא ביחד עימו בכל אותה עת.

הנאשמת בדברה האחרון חזרה והביעה צערה על העבירות שביצעה, טענה כי טעתה. עוד חזרה הנאשמת על הפגיעה הקשה שתיגרם לה בגין הרשעתה, הן לעניין איחוד המשפחות והן לעניין רצונה להמשיך לקראת תואר הדוקטורט אותה היא מעוניינת לקבל בתחום המחשבים באוניברסיטה העברית.

נראה לי, כי אכן מדובר בנסיבות יוצאות דופן של סיפור חיים בלתי שגרתי כמתואר לעיל. המעשים אותם ביצעה הנאשמת אכן חמורים, אך יחד עם זאת אין להתעלם מהנסיבות כמפורט לעיל. כמו כן, המדובר במעידה חד פעמית של אישה נורמטיבית, ללא כל עבר פלילי, המודעת היטב לחומרת מעשיה, אשר אף הביעה חרטה כנה על כך, וכפי העולה הודתה מיד עם תפיסתה במעשים ובהמשך להם במסגרת ההליכים הפליליים שננקטו נגדה.

יצויין עוד כי מאז ביצוע העבירה, לפני כ- 3 שנים, לא היתה הנאשמת מעורבת בעבירה פלילית נוספת כלשהי.

הרשעתה של הנאשמת בדין, אכן תגרום לה נזק קשה ביותר, הן באשר למעמדה המשפחתי והן באשר לתעסוקתה וקידומה המקצועי.

לאור כל האמור לעיל, אני מבטל את הכרעת הדין מיום 2.6.2011, וקובע בזאת כי הנאשמת ביצעה את העבירות המיוחסות לה בכתב האישום, דהיינו עבירה של הסעת שב"ח, לפי סע' 12א(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952 וכן עבירה של הכשלת שוטר, לפי סע' 275 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, ואולם אני נמנע מהרשעתה.

שרות לתועלת הציבור - הנאשמת תבצע של"צ בהיקף של 100 שעות, בתיאום עם שרות המבחן.

התחייבות – הנאשמת תחתום על התחייבות ע"ס של 10,000 ₪ להימנע מהעבירות בהן הורשעה, למשך 18 חודשים מהיום.