מדינת ישראל נ' נגם(עציר) ואח'

גזר דין

בתאריך 23.2.10 הוגש נגד הנאשם כתב אישום, המייחס לו עבירה של כניסה לישראל שלא כחוק, עבירה לפי סעיף 12 (1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן החוק).

ביום 23.2.10 בשעה 08:50 שהה הנאשם בעכו העתיקה, מבלי שהה ברשותו היתרי שהייה כדין.

ביום 27.04.10 הורשע הנאשם על פי הודאתו בביצוע העבירה.

ב"כ המאשימה בטיעוניה לעונש ציינה כי אין זו הפעם הראשונה שהנאשם הורשע בעבירה המיוחסת לו. בעבר ריצה עונש של מאסר, ותלוי ועומד כנגדו מאסר על תנאי בר הפעלה בן 7 חודשים.

המאשימה עתרה להשתת עונש של מאסר בפועל, הפעלת המאסר על תנאי באופן מצטבר ומאסר על תנאי.

הסניגור המלומד פירט בהרחבה את נסיבותיו האישיות של הנאשם. ציין שהנאשם הוא קרבן של הנסיבות. אב ל-3 ילדים. בתו האמצעית חולת לב. הנאשם נכנס לתחומי מדינת ישראל כדי להתפרנס. אביו מרותק למיטה. הסניגור ביקש להאריך את המאסר המותנה.

ביום 16.5.10 המציא הסניגור תיעוד רפואי לגבי מצבם הבריאותי של אביו ובתו.

אין צורך להיות מומחה בביטחון על מנת להבין, כי לשהייה בלתי חוקית אוסף של מגרעות; ראשית - היא הפרת החוק, וזו רעה חולה, ולא זו בלבד, אלא יש בה פוטנציאל ברור לסיכון בטחוני, והיו דברים מעולם.

בצד החומרה, בשאלת הכניסה והשהיה הבלתי חוקיות, עומדים שיקולים כגון: האם נתגלה סיכון בטחוני באדם בו מדובר (בתי המשפט ציינו את הצורך בבדיקה אינדיבידואלית, והוסיפו כי אין לדעת אם הנכנסים שלא כדין באים לעבוד כטענתם או שמא לחבל ולקטול אזרחי ישראל); האם נתלוו לשהייה הלא חוקית עבירות נוספות (כגון זיוף תעודות, התחזות וכדומה); האם מדובר ברצידיביסט (על אף שנאמר ברע"פ 3173/09 מוחמד פראגין נ' מדינת ישראל, תק-על 2009(2), 1255 , 1257 (2009): כי בפעם ראשונה של כניסה בלתי חוקית אין הרשויות מעמידות ככלל לדין); מה אורך השהייה הלא חוקית; ובצד הזכות - האם ניתן להראות כי המעשה נובע ממצוקה אישית, כמי שמטה לחמו שבור; גיל צעיר ועבר נקי הם שיקולי זכות ושיקולים אלה ראוי שינחו את בתי המשפט בבואם לגזור את הדין. ברי כי האתגר הוא האיזון.

כך ציין המשנה לנשיא אלון ע"פ 433/89 אטיאס ג'ורג נ' מדינת ישראל, פ"ד מג(4), 170, 174- 175 (1989):

"זאת תורת הגישה האינדיווידואלית בתורת הענישה המקובלת עלינו כקו מנחה בסוגיה קשה וסבוכה זו של הענישה ומטרותיה, ואין אנו רשאים ל"הקל" על עצמנו ולהחמיר עם הנאשם, מתוך הסתמכות על הנימוק והחשש שמא הקלה במקרה מסוים הראוי לכך ישמש תקדים למקרים אחרים שאינם ראויים לכך. חזקה על בית המשפט שידע להבחין בין מקרה למקרה לגופן של נסיבות ולעיצומם של דברים." (ההדגשה אינה במקור)

ראה גם דברי בית המשפט העליון, כב' השופט רובנשטיין ברע"פ 3173/09 מוחמד פראגין נ' מ"י, תק-על 2009(2), 1255 , 1257 (2009), אשר מנה קווים נרחבים לענישת שוהה בלתי חוקי , שעניינם:

"בבחינת מס' הכניסות, משך השהייה, קיומן של עבירות נילוות, עבר פלילי ומאסרים מותנים, והדברים מובאים ככתבם: מה העולה מכל אלה בסופו של יום? דומה כי חופות על הכרעתנו מחד גיסא, גישה מרתיעה המצדיקה עמדה מחמירה, ומאידך גיסא, התייחסות מידתית לעבירת השהיה על פי נסיבות האדם העומד לדין. הדברים נאמרים, כמובן, בקווים רחבים, ושיקול הדעת נתון לבית המשפט הדן. בלא נטיעת מסמרות נאמר, כי בהנחה שהמדובר בשהייה שנייה בישראל שלא כדין (ועל הראשונה כנמסר אין ממהרים להעמיד ככלל לדין), העונש הראוי הוא עונש מאסר בפועל, למעט במקרים שנסיבותיהם האישיות חריגות, כגון חולי אקוטי במשפחת הנאשם".(ההדגשה אינה במקור)

ברע"פ 3674/04 מוחמד אבו סאלם נ' מדינת ישראל, תק-על 2006(1), 1880 , 1882 (2006), הובהר כי חרף האמור בהלכת ח'טיב אין משמעה קביעה של עונש חובה או התעלמות מנסיבותיו האישיות של הנאשם בדין.

נראה כי הנאשם נכנס לתחומי מדינת ישראל על רקע מצוקתו הכלכלית והמשפחתית בה נמצא הנאשם. לנאשם אכן נסיבות אישיות קשות כפי שהעלה בא כוחו. לנאשם 3 ילדים, שאחת מהם חולת לב, שמקבלת טיפול תרופתי בשכם העולה על 700 ₪ לחודש ואביו מרותק למיטה. כל הטיעונים הללו נתמכו באסמכתאות.

הנאשם הודה בעובדות שיוחסו לו בכתב האישום, כמו כן לא הוזכר בכתב האישום שום עבירה נלוות ולא נראה כי מעשיו שיקפו סיכון אמיתי לביטחון המדינה, על כן אין מקום להחמיר בעונשו כבקשת המאשימה.

נסיבותיו לקולא לרבות הודאתו, מצוקתו, חיפוש פרנסה, משך שהותו במעצר מיום הגשת כתב האישום ועד היום – למעלה משלושה חודשים, ומטרת כניסתו, הובאו בחשבון בבואי לגזור את דינו. יש בנסיבותיו דלעיל, כדי להקל על עונשו של הנאשם. אני סבור כי במקרה דנן התקיימו אותן נסיבות חריגות המצדיקות הארכת התנאי, כאמור בסעיף 56 לחוק העונשין. לדידי, לא יהיה זה צודק ונכון במקרה דנן להורות על הפעלת המאסר המותנה, דבר שיביא להשמתו של נאשם זה מאחורי סורג ובריח לתקופה ארוכה.

אשר על כן, הנני דן את הנאשם לעונשים כדלקמן:

אני מורה על הארכת המאסר על תנאי שנפסק בתיק 1600/08 בבימ"ש השלום בעכו ביום 17.3.10, בשנתיים נוספות.