מדינת ישראל נ' נגם

החלטה

בפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו, וזאת בהתאם לסעיף 21 (א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו – 1996.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של שהייה בישראל שלא כדין, הכשלת שוטר והתחזות לאחר.

על פי עובדות כתב האישום בתאריך 22/6/10 שהה המשיב שלא כדין בתחומי מדינת ישראל.

כשנתפס המשיב על-ידי שוטרים בחשד כי הינו שוהה בלתי חוקי, והתבקש להזדהות על ידם, אמר להם כי הינו תושב ישראל, אך אין עליו תעודת זהות. לפיכך, ביקש המשיב להתקשר לבני משפחה כדי לקבל את מס' תעודת זהותו.

לאחר שהמשיב התקשר ושוחח טלפונית עם אחר, מסר הוא לשוטרים כי שמו אכרם עיסא, וכמו כן מסר ת.ז. של אותו אכרם, תושב ישראלי.

ב"כ המשיב אינה חולקת על קיומן של ראיות לכאורה, אם כי מבקשת היא להדגיש כי בתיק לא מצוי תע"צ בדבר מעמדו של המשיב כשוהה בלתי חוקי, כמו גם כי טרם קיבלה את מלוא חומר הראיות.

ב"כ המשיב עותרת לשחרורו של המשיב בחלופת מעצר, שכן לדבריה עילת המעצר היחידה הינה החשש להימלטות מאימת הדין, וכי ככזו יכולה היא להיות מאויינת על-ידי ערבויות מתאימות שיבטיחו התייצבות המשיב להמשך ההליכים בעניינו.

ב"כ המבקשת מתנגדת לשחרורו של המשיב, ומפנה את בית המשפט לעברו הפלילי, באשר לחובת המשיב הרשעה משנת 2006 בעבירות של שהייה בלתי חוקית, גניבת רכב ונהיגה ללא רישיון וביטוח. לדבריה העובדה כי המשיב נשפט בעבר ונגזר עליו עונש מאסר בפועל לצד מאסר על תנאי, לא הרתיעו אותו מלשוב ולהיכנס לתחומי מדינת ישראל.

לדבריה, עברו הפלילי של המשיב יש בו כדי ללמד כי מטרת כניסתו של המשיב לישראל לא בהכרח תמימה היא.

עוד טוענת ב"כ המבקשת כי העובדה שהמשיב הזדהה בפני רשויות אכיפת החוק בזהות בדויה מלמדת כי החשש להימלטות מאימת הדין, מתעצם בעניינו.

ייאמר מייד כי אכן העבירות הנלוות המיוחסות למשיב, דהיינו: הכשלת שוטר והתחזות כאחר, יש בהן כדי להעצים את החשש להימלטות מאימת הדין, שכן מדובר במי שלכאורה מעיד על עצמו כי לא יהסס לנקוט מעשים, לרבות על דרך ביצוע עבירות על מנת להסוות ולהסתיר זהותו האמיתית.

זאת ועוד, פסיקה עקבית של בית המשפט העליון קבעה כי בעניינו של שוהה בלתי חוקי שבעברו הרשעות מסוגים שונים, גם כאשר הוא נאשם בעבירה של שהייה בלתי חוקית בלבד, קיימת עילת מסוכנות, ובשילוב עם החשש מהימלטות מהדין, אין מקום לשקול חלופת מעצר (ראה למשל בש"פ 3027/09 אשלמון אפרה מיום 10/5/09).

נכון הוא כי בעניינו של המשיב שבפני עברו הפלילי אינו מכביד באופן יחסי, אך עדיין לא ניתן להתעלם ממנו, ומהעובדה כי מלמד הוא כי המשיב ניצל כניסתו הקודמת לתחומי מדינת ישראל ושהייתו בארץ שלא כדין לביצוע עבירות פליליות.

סוף דבר, כי סבורני כי אין מקום למתן אמון בעניינו של המשיב, אשר יאפשר שחרורו בחלופת מעצר.

אשר על כן, אני מורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו.

ניתנה והודעה היום י"ז תמוז תש"ע, 29/06/2010 במעמד הנוכחים.

שרית זמיר, שופטת

הוקלד על ידי: כינרת גולן התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: