מדינת ישראל נ' נגאר (עציר)

בפני

כב' השופט בני שגיא

הכרעת דין

א.סיפור המעשה

1.ביום 26.10.11 בשעה 07:03 או בסמוך לכך, הגיע מר זאב עמית לחוף מציצים בתל אביב. מר עמית החנה את רכבו מסוג פולקסוואגן ג'טה בחניון הצמוד, וירד לחוף (להלן – הרכב; חניון מציצים). כ-20 דקות מאוחר יותר יצא מר עמית מהמים והבחין כי המכנסיים שהשאיר על החוף נעלמו, כאשר באחד מהכיסים היו אף מפתחות הרכב. מר עמית יצא במהירות לכיוון החניון ואז הבחין כי רכבו נגנב.

2.על פי תיעוד מצלמות האבטחה של החוף, הרכב נגנב בין השעה 07:03 (שאז חנה במקום), לבין השעה 07:12 (שאז הרכב אינו נראה עוד באותו מקום) - ראה הודעת יחיעם אלוני שהוגשה בהסכמה (ת/6), וכן התקליטור ת/9 שהוגש בהסכמה).

3.על פי דוח מערכת איתוראן, בשעה 07:16 התקבלה התראה בדבר "פעילות בלתי חוקית" של הרכב (ראה הדוח ת/3, להלן - דוח חברת איתוראן).

בשעה 08:17 הפנתה חברת איתוראן את אנשי המשטרה למיקומו החדש של הרכב - חניון רידינג, חלק צפוני, בסמוך למרכז החתירה "דניאל" (ראה, בין היתר, תמונת החניון - ת/4, להלן - חניון רידינג). יודגש כי בין חניון חוף מציצים ממנו נגנב הרכב, לבין חניון רידינג, קיים מרחק קצר ביותר הנאמד בדקות נסיעה ספורות.

4.בהתאם לדיווח חברת איתורן, הגיעו שוטרים שונים לאזור ובהם הבלש טימופי וולקוב (להלן – הבלש וולקוב), והבלש שי לביא (להלן – הבלש לביא). מעדות שני הבלשים עולה כי בשעה 08:30 יצאו לפעילות שמטרתה איתור הרכב, ולאחר איתורו בחניון רידינג, כשהוא חונה ללא שנמצא בו אדם, התמקמו בתצפית לעברו והמתינו.

בסביבות השעה 09:10, נראה הנאשם מגיע לכיוון הרכב, פתח את דלתו, נכנס לתוכו והחל בנסיעה, עד שנחסם על ידי רכב הבילוש בו נהג הבלש לביא, והחל להימלט רגלית מהמקום.

וכך תיאר הבלש וולקוב את שאירע:

"...התמקמתי בתצפית אחרי מספר דקות ראיתי בן אדם מגיע לרכב, פותח את הדלת של הנהג, נכנס בפנים, על כך דיווחתי לשותף שלי, ומספר שניות לאחר מכן הבחנתי בכך שרכב התחיל בתנועה, ביציאה מהחניה, על כך גם דיווחתי לשותף שלי, ראיתי את השותף שלי מגיע עם הרכב שלנו של הרכב משטרה סמוי, מאחורי הרכב כשהוא נמצא בחניון, וסוגר לו יציאה ואז ראיתי בן אדם שקפץ מתוך הרכב והתחיל לברוח לכיוון כללי, מזרח, אחרי מספר שניות הבחנתי ששותפי רץ אחריו, ואז אני גם עזבתי את המקום תצפית והצטרפתי בריצה אליו, כשהגעתי שותפי ניסה להשתלט עליו, אז אני עזרתי לו להשתלט עליו, ישבתי עליו, גם התנגד אז אזקתי אותו..." (פרו' עמ' 7 ש' 13 – 22, וכן ראה דוח הפעולה ת/10).

תיאור דומה סיפק אף הבלש לביא:

"...ברגע שאני נעמדתי, הרכב התחיל תנועה, לכיוון היציאה, אני נעמדתי בתשעים מעלות לרכב בערך, החשוד הסתכל עלי, הסתכלתי עליו, פרק מהרכב, והתחיל לרוץ לכיוון הבנק, אני כמובן פרקתי אחריו, רצתי אחריו, זה לא היה יותר מידי מרחק עד שתפסתי אותו, תוך כדי שאני מדווח בקשר שהוא בבריחה ואז השותף שלי כבר התחיל לצמצם אלי, במעצר עצמו קפצתי על החשוד מאחורה, נפלנו ביחד על הדשא, אני גם נחבלתי שברתי צלע באותו מעצר, התחלנו כך להתגלגל קצת, להתגושש על הדשא, הצלחתי להשתלט עליו ששוכב על הבטן ואני שם לו ברך על הגב, ומנסה להשתלט עליו, זה עניין של כמה שניות, השותף שלי הגיע, שמנו לו אזיקים, וזהו, כבר הגיעו כל הכוחות, סיור, יס"מ...".

5.הנאשם נעצר בשטח, הובל לתחנה, ושם התברר כי מדובר בשוהה בלתי חוקי.

6.על יסוד הראיות שפורטו לעיל, ומכוחה של "החזקה התכופה", ייחסה התביעה לנאשם את גניבת הרכב, ולאור אותו נסיון הימלטות מהבלשים - ייחסה לו עבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו.

גרסת הנאשם וזירת המחלוקת

7.הנאשם הודה כי נכנס ושהה בישראל שלא כדין, אך כפר בעבירה של גניבת הרכב, ובעבירה של הפרעה לשוטר.

ביחס לנסיבות בהן קיבל לידיו את מפתחות הרכב ונתפס כשהוא נוהג בו מסר הנאשם כי באותו יום, בסביבות השעה 08:00, הסתובב ברחוב בן יהודה בתל אביב, שם פגש אדם ממוצא ערבי אשר הציע לו לקחת את הרכב לתיקון במוסך בשטחים (המוכר לנאשם), וזאת תמורת 1,000 ₪. הנאשם הסביר כי שאל את אותו אדם האם מדובר ברכב גנוב, ונענה בשלילה, ועל כן הסכים לבצע את שהתבקש. אותו אדם שלא הכיר צייד אותו במפתח הרכב, ואף הראה לו היכן הוא חונה, אולם מיד לאחר שנכנס לרכב והתחיל בנסיעה בתוך חניון רידינג, חסמה ניידת את נתיב נסיעתו, והוא נמלט מחשש שיתפסו אותו אך ורק כיון ששהה בישראל שלא כחוק. עוד תיאר הנאשם כי לאחר שנתפס על ידי שוטרים, בלשים ואנשי יס"מ – הוא הוכה על ידם, ובהמשך הסכים למסור גרסה בתחנה רק לאחר שקיבל טיפול רפואי.

8.במסגרת סיכומיו, עתר הסניגור לזיכוי הנאשם מעבירת גניבת הרכב, וסבר כי לאור גרסת הנאשם שהייתה סבירה והגיונית, ויתר הנימוקים שפירט, יש מקום להרשיע את הנאשם, לכל היותר, בעבירה של החזקת נכס חשוד.