מדינת ישראל נ' נגאר(עציר)

הכרעת דין

על יסוד הודאת הנאשם בעובדות כתב האישום אני מרשיעו בביצוע העבירות הבאות:

1. ניסיון גניבה, עבירה לפי סעיף 384 וסעיף 25 לחוק העונשין.

2. כניסה לישראל שלא כחוק, עבירה לפי סעיף 12 (1) לחוק הכניסה לישראל תשי"ב – 1952.

ניתנה והודעה היום כ"ט תשרי תשע"א, 07/10/2010 במעמד הנוכחים.

בני שגיא, שופט

גזר דין

הנאשם הורשע על יסוד הודאתו בעבירה של שהייה בלתי חוקית בישראל ובעבירת ניסיון גניבה כמפורט בכתב האישום והכרעת הדין.

בתמצית מדובר בתושב שטחים, שהכניס ידו לתוך תיקה של המתלוננת אך ברח מהמקום נוכח התנגדות המתלוננת ופקחים עירוניים שהיו באותו איזור.

התובע עותר להשתת עונש מאסר משמעותי על הנאשם תוך שהוא מפנה לעברו הפלילי, העובדה כי מדובר במי שלחובתו מספר רב של עבירות והוא אף ריצה תקופות מאסרים. עוד ביקש התובע להפעיל את המאסר המותנה אשר עומד לחובתו של הנאשם וזאת במצטבר.

הסנגורית סבורה כי יש מקום להקל בעונשו של הנאשם, הן נוכח הודאתו וחרטתו והחיסכון בזמן ציבורי הכרוך בכך, והן נוכח מצבו האישי והמשפחתי.

הוסבר כי הנאשם אב ל- 4 ילדים, חלקם חולים, כניסתו לישראל נעשתה לצורכי פרנסה.

צירופן של שתי העבירות בהן הורשע הנאשם מוביל למסקנה כי המדובר בנסיבות שאינן קלות.

כפי שטען התובע ובצדק לא ניתן לראות בנאשם ככזה אשר נכנס לישראל לצורכי פרנסה בלבד.

נאשם אשר נכנס לישראל שלא כחוק ואף מבצע עבירות שאינם כרוכות באותה כניסה לישראל, הוא נאשם אשר יש להתייחס בחומרה למעשיו.

עיון בגיליון ההרשעות הפליליות של הנאשם מלמד כי לחובתו הרשעות רבות במגוון עבירות הן על חוק הכניסה לישראל והן עבירות רכוש ומרמה.

הנאשם ריצה אף מספר תקופות מאסר ממושכות.

לצד האמור לעיל אין חולק כי הנאשם אשר מודה ומביע חרטה זכאי להתחשבות בעונש, יש אף מקום ליתן משקל לאותו מצב משפחתי ואישי של הנאשם כפי שטענה הסנגורית ואף לנסיבות ביצוע העבירה שלא הושלמה.

בשים לב לאמור לעיל ולאחר שבחנתי את השיקולים השונים החלטתי להטיל על הנאשם את העונשים הבאים:

1. שישה חודשי מאסר לריצוי בפועל החל מיום מעצרו 21.8.10.

2. אני מפעיל את המאסר המותנה בן 8 החודשים שהוטל על הנאשם בת.פ 4949/07 בבית משפט השלום בת"א באופן שחודשיים יבוצעו בחופף והיתרה במצטבר. סך הכל ירצה הנאשם עונש של 12 חודשי מאסר החל מיום מעצרו 21.8.10.