מדינת ישראל נ' נגאר ואח'

החלטה

1.בפני בקשת הנאשם לבטל תוספת פיגורים שהצטברה על סכום פיצויים שהוטל עליו לשלם למתלונן, ולפרוס את סכום הפיצויים לתשלומים בסך 2,000 ₪ לחודש.

2.תיק בית המשפט בוער, ועל כן אינו מונח לפני. הנתונים שלפני באים מתוך בקשת הנאשם ותגובת באת כוח המאשימה.

3.מהמסמכים שלפני עולה, כי גזר הדין נגד הנאשם ניתן בשנת 2005, ובין היתר חויב הנאשם לשלם למתלונן פיצוי בסך 30,000 ₪. ערעור הנאשם על רכיב זה בפסק הדין נדחה.

4.עד היום שילם הנאשם על חשבון הפיצויים סך 106 ₪ בלבד.

5.בא כוח הנאשם טען, כי הנאשם נשוי ואב לילד ומצבו הכלכלי קשה. לטענת בא כוח הנאשם, הנאשם מתפרנס מעבודות מזדמנות, ושכרו החודשי מגיע כדי סכום של כ- 5,200 ₪ לחודש. על פי מסמכים שצורפו לבקשה, לנאשם מספר תיקים פתוחים בלשכת ההוצאה לפועל, וחובו הכולל לנושיו (לא כולל המתלונן בתיק זה) מגיע כדי סכום של כ- 423,000 ₪.

6.באת כוח המאשימה מתנגדת לבקשה. באת כוח המאשימה מצביעה על הזמן הרב שחלף מאז ניתן גזר הדין, ועל כך שבמשך תקופה כה ארוכה הנאשם לא שילם את חובו למתלונן. לדעת באת כוח המאשימה, יש לחייב את הנאשם לשלם את חובו למתלונן "במקשה אחת וללא דיחוי".

7.אין ספק שבאת כוח המאשימה צודקת בטענותיה, אך הנני סבור שיש לבחון את ההיבט המעשי, שהרי חיוב הנאשם לפרוע את חובו "במקשה אחת וללא דיחוי" לא יועיל מקום בו הנאשם חסר אמצעים.

8.על כן, לאחר ששקלתי טענות באי כוח הצדדים, הנני מחליט כדלקמן:

(א)כיוון שחלפה תקופה כה ארוכה והנאשם לא פרע את חובו, אין מקום לבטל את תוספת הפיגורים שהצטברה. על כן, הנני דוחה בקשת הנאשם לבטל את תוספת הפיגורים שהצטברה על סכום הפיצויים שהנאשם חויב לשלם למתלונן.

(ב)נוכח המצב הכספי שתואר בבק/שה, הנני מורה, כי הנאשם יפרע את יתרת חובו בתשלומים חודשיים בסך 2,000 ₪. התשלום הראשון יעשה לא יאוחר מיום 15.4.2012, והיתר לא יאוחר מכל 15 בחודש שלאחר מכן.

(ג)היה והנאשם לא ישלם כסדרם שניים מהתשלומים, יבוטל האמור בסעיף קטן (ב) שלעיל, וכל יתרת החוב שתיוותר באותה עת תעמוד לפירעון מיידי.

ניתנה היום, י"ח אדר תשע"ב, 12 מרץ 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: