מדינת ישראל נ' נג'אר

החלטה

אני מתירה לנאשם לחזור בו מכפירתו בעובדות כתב האישום.

ניתנה והודעה היום ח' כסלו תשע"א, 15/11/2010 במעמד הנוכחים.

רונית בש, שופטת

הכרעת דין

הנאשם הודה בעובדות שבכתב האישום.

לפיכך - הנני מרשיעה את הנאשם בעבירה של בעבירה של הזק לרכוש במזיד, עבירה לפי סעיף 452 לחוק העונשין, בעבירה של איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק הנ"ל, בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, עבירה לפי סעיף 380 לחוק הנ"ל, בעבירה של החזקת חלק, אבזר, תחמושת של כלי נשק, עבירה לפי סעיף 144 (א) סיפא לחוק הנ"ל, בעבירה של הפרעה של שוטר במילוי תפקידו, עבירה לפי סעיף 275 לחוק הנ"ל, בעבירה של נהיגה בחוסר זהירות, עבירה לפי סעיף 21 (ג) לתקנות התעבורה, התשכ"א – 1961, ובעבירה של התנהגות שגרמה לנזק, עבירה לפי סעיף 21 (ב) (2) לתקנות התעבורה, התשכ"א – 1961.

ניתנה והודעה היום ח' כסלו תשע"א, 15/11/2010 במעמד הנוכחים.

רונית בש, שופטת

גזר דין

הנאשם הורשע, על פי הודאתו, בעבירה של הזק לרכוש במזיד, עבירה לפי סעיף 452 לחוק העונשין, בעבירה של איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק הנ"ל, בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, עבירה לפי סעיף 380 לחוק הנ"ל, בעבירה של החזקת חלק, אבזר, תחמושת של כלי נשק, עבירה לפי סעיף 144 (א) סיפא לחוק הנ"ל, בעבירה של הפרעה של שוטר במילוי תפקידו, עבירה לפי סעיף 275 לחוק הנ"ל, בעבירה של נהיגה בחוסר זהירות, עבירה לפי סעיף 21 (ג) לתקנות התעבורה, התשכ"א – 1961, ובעבירה של התנהגות שגרמה לנזק, עבירה לפי סעיף 21 (ב) (2) לתקנות התעבורה, התשכ"א – 1961.

לחובת הנאשם יש לציין את חומרת העבירות בהן הורשע, על רקע התנהלותו המתוארת בכתב האישום בתיק זה. יובהר, כי מעובדות כתב האישום עולה כי הנאשם איים תחילה ביום 05.06.10 בשעת לילה על אחסאן סעד (להלן: "המתלונן"), זאת במסעדת המתלונן בשפרעם, בכך ששלף חפץ דמוי אקדח ואמר למתלונן כי יהרוס את המסעדה וירה בו. עוד עולה מעובדות כתב האישום, כי, בהמשך לאמור לעיל הנאשם זרע הרס במסעדת המתלונן ואח"כ תקף את המתלונן בכך שדחפו והכה אותה בפניו מעל עינו השמאלית, דבר שגרם למתלונן חבלות של ממש. לאחר האמור לעיל, כאשר הבחין הנאשם בניידת של משטרה המתקדמת לכיוון רכבו, פתח הנאשם בנסיעה מהירה וחסרת זהירות, תוך שהוא פוגע ברכבו בניידת המשטרה, ומאלץ את ניידת המשטרה לסטות מנתיב נסיעתה. זאת ועוד, מעובדות כתב האישום גם עולה כי הנאשם השתולל בעת שביקשו השוטרים לעוצרו וכן כי על גופו של הנאשם נמצא כדור של אקדח. לא זו אף זו, ביום 10.06.10, עת שהיה הנאשם עצור בתחנת משטרת שפרעם, איים הנאשם על המתלונן עת שהתבקש לערוך עם המתלונן עימות.

אין צורך להכביר במילים באשר לחומרת עבירות האלימות, כל שכן כאשר עסקינן באלימות כלפי גוף האדם, באלימות כלפי רכוש, ובאלימות מילולית.

שומה על בתי המשפט לנסות ולבער את תופעת האלימות, אשר הפכה לתופעה נפוצה בחברתנו, זאת בדרך של השתת ענישה משמעותית ומרתיעה על מי שהורשע בביצוע עבירות כגון דא.

הנאשם, בנוסף, להתנהלותו האלימה בעיקר כלפי המתלונן, אף החזיק תחמושת לנשק שלא כדין, והפריע לשוטרים עת מילאו תפקידם כדין, זאת תוך ביצוע עבירות תעבורה, דבר המוסיף נופך של חומרה לנסיבותיו של תיק זה.

עם זאת, על בית המשפט לבחון כל מקרה ומקרה על פי נסיבותיו של הנאשם שבפניו ועל פי נסיבות המקרה, שכן שיטת הענישה במדינתו הינה אינדיבידואלית, וכך ייעשה גם במקרה דנן.

ראשית, יצוין לטובת הנאשם כי המתלונן הבהיר בפני בית המשפט בישיבת היום כי הינו סולח לנאשם וכי נערכה בין השניים סולחה (ראה התצהיר נ/1). יתירה מכך, המתלונן ביקש ברחל ביתך הקטנה מבית המשפט שלא למצות את הדין עם הנאשם ולהקל עם הנאשם בתיק זה.

שנית, יש ליתן את הדעת לקולא לכך שרוב ההרשעות הקודמות בגיליון המרשם הפלילי של הנאשם הינם הרשעות בגין עבירות שביצע הנאשם לפני פרקי זמן ניכרים.

לכל האמור לעיל יש להוסיף את הודאת הנאשם בהזדמנות הראשונה, אשר הביאה לחיסכון בזמן שיפוטי יקר ולהעדת מספר רב של עדים בתיק זה, וכן יש לציין לקולא את טיעוני הסניגור באשר לנסיבותיו האישיות של הנאשם ואת דברי הנאשם בפני בית המשפט, מהם עולה כי למד את לקחו וכי בעתיד ימנע מלבצע עבירות דומות.

לסיכום, לאחר ששקללתי את הטעמים לחומרה בצד הטעמים לקולא, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים:

למאסר בפועל לתקופה של 12 חודש, בניכוי תקופת מעצרו (מיום 05.06.10).

למאסר על תנאי לתקופה של 12 חודש למשך שלוש שנים והתנאי הוא - כי לא יעבור עבירת אלימות מסוג פשע, ועבירה מסוג פשע לפי סעיף 144 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977, ויורשע בגין אחת מהן.