מדינת ישראל נ' נבט

הכרעת דין

אני רואה בחומרה רבה את אי התייצבות ב"כ המאשימה.

המדובר בתיק ישן למדי שעניינו עבירה שנעברה לכאורה ביום 6/8/2009. כתב האישום הוגש לביהמ"ש ביום בתחילת חודש מאי השנה, ומיד לאחר שהועבר לטיפולי קבעתיו עוד ביום 16/5/2010 למענה להיום לשעה 08.30, דהיינו לפני כחמישה חודשים. מה מאוד הופתעתי לקבל בקשת דחיה של מועד הדיון, אמנם בהסכמה ביום 5/10/2010 לתאריך 13/10/2010. לא ברור לי מדוע הבקשה הוגשה ברגע האחרון. בראותי את יומני העמוס ביום 13/10/2010 שקבועים בפני אותו יום 27 דיונים לרבות שני תיקי הוכחות, לרבות שימוע הכרעת דין בתיק פלילי ובהתחשב במערכת המחשוב ובתקלות חוזרות ונשנות שקיימות בה מעת לעת, החלטתי לדחות את הבקשה, כתבתי כי במידה וב"כ המאשימה ימציא מועדים נוספים או אז קרוב לוודאי שהבקשה תשקל בחיוב. עד כמה שידיעתי מגעת לא הוגשה בקשה עם מועדים נוספים ויפה עשה הנאשם שהתייצב לדיון היום שכן לא קיבל כל הודעה על דחיית הדיון, לא יפה עשה ב"כ המאשימה שלא התייצב לדיון למרות שבקשתו לדחות את הדיון נדחתה.

בנסיבות אלו ובהעדר התייצבות תובע לאחר שהנאשם כפר באשמה המיוחסת לו בכתב האישום אני מחליט לזכות אותו מהעבירה המיוחסת לו בכתב האישום. אני יושב על מידין 20 שנה ולא זכור לי מקרה שכזה שלא התייצב לדיון תובע למרות שזומן אליו כדת וכדין ובקשת דחיה שהגיש נדחתה.

וודאי שביהמ"ש לא ימהר לעשות שימוש בסמכותו זו, הוא צריך לשקול את כל השיקולים לרבות טיבה של העבירה שבה מדובר ואני סבור שמקרה זה ראוי שאעשה שימוש בהוראת סעיף 133 לחסד"פ.

שקלתי אם לא ראוי לדחות את הדיון ולחייב את המאשימה בתשלום הוצאות לנאשם, הגעתי לכלל מסקנה שמן הראוי ליתן החלטה כאשר אני נותן אותה היום שכן בצדק הנאשם שהיה הגון והסכים לבקשת הדחיה מלכתחילה התייצב היום לדיון וזה לא עניין שהוא מחפש פיצויים או החזר הוצאות כספיות על בזבוז זמנו, אלא בצדק הוא מבקש שיעשה עימו משפט צדק.

משלא הופיע התובע לדיון נראה לי שזו הדרך הראויה להחליט בעניין.

זכות ערעור כחוק.

המזכירות תשלח עותק החלטתי זו לב"כ המאשימה ואני מצפה לקבל הסברו לפשר העניין.

ניתנה והודעה היום כ"ט תשרי תשע"א, 07/10/2010 במעמד הנוכחים.

חיים נחמיאס, שופט בכיר

הוקלד על ידי: איריס בוהדנה התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: