מדינת ישראל נ' נאסר(אחר/נוסף)

גזר דין

1.הנאשם הורשע על פי הודייתו בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329 (א) (1) ביחד עם סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977; נהיגה ללא רשיון, לפי סעיף 10 (א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א – 1961 ונהיגה ללא ביטוח לפי סעיף 2 (א) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל – 1970, במסגרת הסדר טיעון, שלפיו תוקן כתב האישום. הסדר הטיעון לא כלל הסכמה לענין העונש.

2.על פי עובדות כתב האישום המתוקן, בתאריך 10.6.09, סמוך לאחר חצות, נהג הנאשם ברכב מסוג מיצובישי (להלן:"הרכב") , ברחובות טירה, ללא רשיון נהיגה כדין, כשלצידו ישב בן דודו הקטין (להלן:"הקטין").

הנאשם הגיע עם הקטין לשכונת מגורים בטייבה, בה מתגוררים נאסר קאסם (להלן:נאסר") ועלא קאסם (להלן:"עלא"). הנאשם נהג ברכב בפראות, תוך חריקת בלמים, ויחד עם הקטין צעק וקילל את העוברים ושבים. בשלב כלשהו יצאו הנאשם והקטין מן הרכב, כשהנאשם אוחז בידו מכשיר חד והקטין אוחז בידו סכין יפנית.

המתלוננים, אשר שמעו את ההמולה, יצאו אל הרחוב והבחינו בנאשם ובקטין צועקים לעבר דיירי השכונה, וניסו להרגיעם.

לפתע רצו הנאשם והקטין לעבר נאסר ועלא ותקפו אותם בצוותא חדא. הקטין תקף את השניים באמצעות הסכין היפנית, בכך שחתך את אוזנו ואת צווארו של נאסר, ואילו הנאשם תקף את השניים באמצעות המכשיר החד בו אחז.

כתוצאה מן התקיפה נגרמו לנאסר ולעלא החבלות החמורות המפורטות להלן:

נאסר - חתכים עמוקים וארוכים בשני צידי פניו ובצידו הימני של צווארו, כריתה מלאה

של אפרכסת אוזן ימין, חתכים בכתף ובירך ואובדן הכרה.

נאסר הובהל לבית חולים, שם נותח, חתכיו נתפרו, והושתל סחוס באיזור אוזן ימין

לצורך שחזור עתידי של האפרכסת.

עלא – חתך דקירה עמוק באורך 6 ס"מ באמה שמאלית. אף הוא הובהל לבית חולים,

שם נתפר החתך.

לאחר התקיפה, נמלטו הנאשם והקטין ברכב מן המקום.

3.ב"כ המאשימה עתר להטיל על הנאשם מאסר בפועל ממושך, מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננים, בהדגישו, בין היתר, את חומרת העבירה – שימוש בחפץ חד, והצורך להרתיע מפני ביצועה, את נסיבות המקרה – תקיפה בצוותא חדא של שני מתלוננים תמימים, התוצאה הקשה של האירוע והעובדה שהנאשם, אשר נהג כאמור ללא רשיון נהיגה, נמלט מהמקום מבלי להושיט עזרה לפצועים. כמו כן הפנה ב"כ המאשימה לתסקיר שרות המבחן, ממנו עולה, בין היתר, אי נטילת אחריות מצד הנאשם להתנהגותו האלימה והעדר המלצה טיפולית. בנוסף, הפנה לגזר הדין בעניינו של הקטין (שעונשו הוחמר על ידי בית המשפט העליון ביום 5.5.2010, לאחר שנשמעו הטיעונים לעונש בהליך שבפני). ולבסוף, עתר ליתן בכורה לשיקולי הגמול, ההרתעה והמניעה ולדחיית שיקולים הקשורים לשיקומו של הנאשם.

אשר לפסילת רשיון הנהיגה של הנאשם, השאיר זאת לשיקול דעת בית המשפט, בציינו כי קיימת חובת פסילה לתקופה בת 3 חודשים.

4.ב"כ הנאשם עתר להטיל על הנאשם מאסר על תנאי, ולחלופין מאסר שתבחן האפשרות לרצותו בעבודות שרות ופיצוי למתלוננים, בהדגישו, בין היתר, את גילו הצעיר של הנאשם, עברו הנקי, שהותו במעצר (כמעט חודשיים), ולאחר מכן "במעצר בית" מלא, הודייתו וחרטתו, חלקו בביצוע העבירה כעולה מכתב האישום המתוקן ומהראיות שהובאו בפני בית המשפט: הקטין הוא זה שעשה שימוש בסכין וגרם את החבלות החמורות יותר, האופי המרתיע של ההליך לגביו, והעובדה כי מדובר באירוע חריג, שאינו מאפיין את הנאשם.

5.הנאשם הביע חרטה וצער על מעשיו.

6.מתסקיר שירות המבחן עולה כי הנאשם, כיום כבן 21 שנים, הוא ללא עבר פלילי. במהלך השנים גילה קשיים בלימודים ובהתמודדות עם סמכות במסגרות שונות, ובסופו של דבר השתלב בעבודה בעסק משפחתי, בו עבד עד מעצרו בהליך הנוכחי.

ביחסו לעבירה – שלל הנאשם כל מעורבות בעבירות המיוחסות לו, ולא גילה אמפטיה כלשהי כלפי המתלוננים. לדבריו הוא והקטין הותקפו על ידי המתלוננים לאחר ויכוח, ולאחר האירוע האלים, נאלץ לנהוג ברכב בשל כך שנבצר מהקטין לנהוג עקב פציעתו. הנאשם הציג את עצמו כקורבן להתנכלות מצד המתלוננים, הגם ששלל כל היכרות עימם טרם האירוע הנוכחי.