מדינת ישראל נ' נאסים

הכרעת דין

מבוא

הנאשם הועמד לדין בנהיגה ביום 30/11/10 בשעה 03:25 מרח' דוד רזיאל ועד רח' הרב חובל בירושלים, מבלי שהיה מורשה, בנוסף מואשם בנהיגה בשכרות באשר בנשיפתו נמדד ריכוז אלכוהול של 655 מ"ג בליטר אויר נשוף.

הנאשם הודה בשכרות, אך כפר בנהיגה.

הנסיבות שאינן שנויות במחלוקת נוגעות לזיהויו של הנאשם שותה וודקה בטיילת בארמון הנציב בתוך רכב מסוג מזדה שאינו מונע, ומספר דקות לאחר מכן הנאשם וחברו אמיר סרסור נמצאים במרחק של פחות מקילומטר, כדקה וחצי של נסיעה – ברח' הרב חובל, ברכב מזדה הרשום ע"ש אמו של הנאשם והשייך לאחיו.

בזמן הגעתו של השוטר למאזדה ברח' הרב חובל מלבד הנאשם ואמיר סרסור, לא היה נוכח האח פאוזי או כל אדם נוסף.

השאלה במחלוקת היא האם הנאשם נהג כברת דרך עד שנעצר ברח' הרב חובל, כשהשוטר בעקבותיו, או שהשוטר עקב אחרי רכב אחר ובהגיעו לרח' הרב חובל מצא את הנאשם וחברו במזדה או לידה כשהרכב כבוי וללא מפתחות.

מטעם המאשימה העיד השוטר נביה מיקלד שצפה בנאשם בשני המקומות בהן היה ובנסיעתו, מטעם ההגנה העידו הנאשם ואחיו פאוזי – שניהם טענו כי פאוזי נהג, הרכב נתקע ללא דלק וכשהלך פאוזי להביא דלק, נשארו הנאשם וחברו אמיר סרסור ברכב ללא מפתחותיו. אמיר סרסור לא הובא להעיד.

דיון והכרעה

רס"ר מיקלד נביה (להלן: "השוטר") מילא דו"ח פעולה (ת/1) לפיו הבחין בטיילת שבארמון הנציב ברכב מסוג מזדה ובתוכו שלושה חשודים יושבים ושותים וודקה. מדובר בנאשם ושני יהודים בשם אשר ארגמן ובנו לוריא המוכרים לו כעברייני רכוש וסמים. השוטר שפך להם הבקבוק ובזמן זה הבחין כי הנאשם שיכור, הוא צעק הוריד חולצה ודיבר לא יפה. השוטר עזב הטיילת, המשיך בסריקות באזור "ותוך כדי ראיתי את רכב המזדה ובו נהג נסים סלאיימה ולידו ישב בחור בשם אמיר סרסור נסעתי אחריו על רחוב דוד רזיאל ועצרתי אותו ברחוב הרב תובל כאשר הנהג שנהג ברכב הוא נסים סלימה ולידו ישב במושב הקדמי אמיר סרסור" (הדגשה שלי- מ.ק.) השוטר ביקש תעודת זיהוי , תוך כדי הבדיקה הוא שמע את הנאשם מתאם עם אמיר סרסור "גירסה שהיה איתם בחור שלישי בשם מוחמד שהוא נהג ברכב ונעלם להם אחרי שנעצר הרכב, זה מה שסיפר החשוד אמיר סרסור לאחר שנעצר נסים. כמו כן אמיר עוכב למרחב מוריה לצורך זיהוי ולאחר שזוהה שוחרר, לציין כי החשוד נעצר לאחר התיעצות עם בוחן דוד בן זקן נלקח לבדיקת מאפיינים אשר בוצעה בבניין כלל בנוכחות השוטר שי לוי ולאחר מכן החשוד הועבר להמשך טיפול את"ן ושוחרר בערבות עצמית וזומן ל-1/12/10 לסור למשטרה".

בעדותו בפני חזר השוטר על עיקרי הדברים שנכתבו בדו"ח הפעולה: הוא הזהיר את הנאשם ושני האחרים שלא לשתות, לאחר ששפך להם את האלכוהול והמשיך בסריקות בתוך הרחובות של ארמון הנציב. "אני זוכר טוב טוב, הגעתי מכיוון בית ספר סליסברג בארמון הנציב, שזה על רחוב פיינשטיין, כאשר פניי לכיוון רחוב דוד רזיאל למעלה. ברחוב הזה ראיתי את הרכב וזכרתי כי זה אותו הרכב שעמד בטיילת כמה דקות קודם. נסעתי אחרי הרכב, הייתי בלי כחולים, בכיכר של רחוב הרב חובל, דוד רזיאל הרכב פנה בכיכר הפיצה שמאלה למעלה. בדיוק אחרי הכיכר, כמה מטרים, כנראה שהוא קלט אותי כי הכיכר היתה מוארת הוא עמד בצד. עמדתי לפניו, ירדתי אליו, היו שני בחורים ברכב במקום בו יכולתי לראות טוב מאחר והיתה תאורה. הנאשם הוא זה שנהג מאחר והוא ירד מכיוון כיסא הנהג ברכב. ניגשתי אליו וביקשתי משניהם את תעודת הזהות, זה הדבר הראשון שאנו עושים, כמובן מהנהג גם ביקשתי רישיון נהיגה. הוא עדיין הריח אלכוהול, הוא השתולל, לא דיבר יפה. בכל זאת נתן את תעודת הזהות, השני היה ללא תעודה. הם התלחשו ביניהם. ובבדיקה שלי במסוף המשטרתי לא ראיתי מופיע רישיון נהיגה כלל, הוא אמר לי שאין לו ושהוא לא נהג"(עמ' 4 ש' 20-עמ' 5 ש' 1).

בחקירתו הנגדית הדגיש השוטר: "אני בטוח במאה אחוז שהוא נהג ברכב. ראיתי זאת במו עיני. הייתי איתו בקשר עין רצוף יותר מעשרה מטרים" (עמ' 6 ש' 29-30).

עדותו של השוטר נמצאה מהימנה בעיני. השוטר זומן פעם נוספת להעיד משום שבפעם הראשונה שהעיד לא היה נוכח הנאשם אשר עדכן את סנגורו כי הרכב היה ללא מפתחות ואלו היו בידי אחיו שעזב המקום. השוטר שלל את הגירסה לפיה המפתחות היו אצל אחי הנאשם וטען כי "זו הגרסה שהוא תיאם עם החבר שלו השני. לפי הדו"ח שלי לא היה איתו אדם שלישי בטוח...אם הרכב לא נסע, איך הגיע לטיילת של ארמון הנציב עד לרחוב הרב חובל, אני נכחתי ואני יודע איך הרכב הגיע". (עמ' 15 ש' 24-29).

עדותו של השוטר היתה אמינה בעיני ולא נסתרה. השוטר זכר את האירוע בעיקרו אך לא את כל פרטיו, הוא לא תיעד אם ביצע חיפוש ברכב והאם הבחין במפתחותיו, נראה כי בטחונו בנסיעתו של הרכב כשהוא נוסע אחריו עד לעצירתו, שללו כל צורך לחפש מפתחות או לתפוש אותם. טענת הסנגור כי תפיסת המפתחות ורישיונות הרכב הם פעולות סטנדרטיות שאמור שוטר לעשות, לא מבוססת. במקרים רבים שהובאו בפני הרכב נותר במקומו, לעתים עם נוסע נוסף ולעתים בצד הדרך עד שאוסף אותו מי מטעם החשוד.

לטענת הסנגור גרסת השוטר "הזויה" מדוע שהנאשם יעצור הרכב מיוזמתו, אם אחריו נוסעת ניידת סמויה ברכב שכור והשוטר לא כורז לו. ובכן, לפי דו"ח הפעולה מדובר בניידת שמספרה 13231 (לרכבים שכורים מספר "רגיל" בן 7 ספרות). במקום חשוך, כאשר הניידת אינה מפעילה אורות כחולים, לא תמיד נהגים מבחינים בה, באותו המקרה העיד השוטר כי רק כשהתקרבו לכיכר שהיתה מוארת, הבחין הנאשם ברכב המשטרה אחריו ועצר בצד, כשרכב המשטרה עוצר לפניו, כך שגרסה בהחלט הגיונית ולא הזויה.

השוטר נביה לא זכר אם היה עמו שוטר נוסף, אך הניח שלא היה לבד, הסנגור הלין על כך שאותו שוטר נוסף לא מילא מזכר ולא הגיע להעיד. אם אכן היה שוטר נוסף, הרי שזהו מקרה נוסף מיני רבים בו בוחר שוטר אחד מבין השניים שלא למלא מזכר ולחסוך מעצמו התייצבות בבית המשפט. מדובר בהרגל מגונה ומושרש, המנוגד לנהלי המשטרה לפיהם על כל נוכח באירוע למלא מזכר, בין אם ראה העבירה ובין אם לאו.

יחד עם זאת, במקרה הנוכחי, הנאשם לא העיד דבר על קיומו של שוטר נוסף, תיאורו ומה היה חלקו בפרשה, ולכן לא ניתן לטעון להצביע על מחדל שיש בו כדי לפגוע בהגנתו של הנאשם. נהפוך הוא, קיומה של עדות יחידה אמורה היתה להקל על הנאשם בהוכחת ספק סביר, לו רק עדותו היתה מהימנה, אולם לא הנאשם ולא אחיו העידו באופן שניתן לסמוך עליה והסתירות בדבריהם, כמו גם חוסר ההיגיון והעדר עדותו של החבר אמיר סרסור ושל חבר נוסף, אם היה כזה, רק פעלו לרעת הנאשם וחיזקו בכך את ראיות המאשימה.

עדות הנאשם

הנאשם זומן לחקירה למחרת האירוע אולם הוא לא התייצב. הודעה נגבתה ממנו רק ארבעה וחצי חודשים לאחר מכן (ביום 15/5/11 בשעה 14:39 ע"י הבוחן בן יאיר – ת/2 שהוגשה בהסכמה), ולכן טענת הסנגור בסיכומיו, כי אין לייחס להודעתו של הנאשם במשטרה שום משקל באשר נגבתה ממנו בהיותו שיכור, בניגוד לנוהלי המשטרה (עמ' 17 ש' 24), שגויה! מסתבר כי המשטרה פעלה כיאות וביקשה לגבות עדות מהנאשם למחרת היום, אלא שכאמור הוא לא התייצב אלא 4.5 חודשים לאחר מכן.

גם הנאשם שכח שהודעתו נגבתה מאוחר לאירוע ולא באותו הלילה ולכן השיב לתובע בחקירתו הנגדית, בעת שעומת עם דבריו הסותרים: "השוטר שאל אותי שאלות ועניתי, הייתי שיכור והוא בלבל אותי" (עמ' 10 ש' 3).