מדינת ישראל נ' נאטור

החלטה

לפני בקשה להתיר לנאשם לחזור בו מהודייתו באחד משני אישומים המיוחסים לו במסגרת כתב אישום שהוגש נגדו.

1.נגד הנאשם הוגש כתב אישום המחזיק שני אישומים של נהיגה בשכרות. על פי עובדות כתב האישום נהג הנאשם ברכב ביום 24.2.12 בשעה 05.47 בתל-אביב. הנאשם נעצר ונבדק בחשד לשכרות ונמצא שיכור על פי מדידה ומבחני ביצוע ("האישום הראשון"). מאוחר יותר, באותו יום בשעה 07.05 שוב נעצר רכב הנאשם. הנאשם נבדק שוב בחשד לשכרות אך סירב לפי הנטען להשלים את הבדיקה. בגין כך מייחסת המאשימה לנאשם עבירה של נהיגה בשכרות מכוח סירוב ("האישום השני").

2.בדיון שהתקיים ביום 21.1.13 ובעת שהנאשם וסנגורו, עו"ד חטיב ג'אוד, נכחו באולם בית המשפט הודה הסנגור בשם הנאשם בעובדות האישום הראשון אך כפר באישום השני והוסיף וטען כי לא הייתה הצדקה לפיצולו של אירוע אחד, כטענתו, לשני אישומים. התיק נקבע להוכחות ביחס לאישום השני בלבד.

3.בפתח ישיבת ההוכחות העלתה סנגוריתו (החדשה) של הנאשם עוה"ד סיני טענה לפיה יש להתיר לנאשם לחזור בו מהודייתו באישום הראשון. ב"כ הנאשם טוענת כי הנאשם לא הבין את משמעות הודייתו באישום הראשון. לדברי הנאשם, מפי ב"כ, הוא היה במצב של הלם בשל האישומים נגדו ונקלע לסיטואציה שאינה ברורה לו. עוד טוען הנאשם כי ב"כ הקודם לא הסביר לו את משמעות ההודיה וזו לא ניתנה מרצונו החופשי. לדבריו, לא הבין כי בעקבות ההודיה ימצא אשם בעבירת השכרות נשוא האישום הראשון. הודיה זו ניתנה מתוך לחץ, חוסר הבנה ואי מתן הסבר מניח את הדעת על ידי ב"כ דאז. עוד נאמר כי עז רצונו של הנאשם להוכיח חפותו וגם שיקול זה תומך בהיתר לחזרה מהודיה וקיום משפט הוכחות גם ביחס לאישום הראשון.

4.המאשימה מתנגדת לבקשה. לטענתה, הנאשם נכח באולם בית המשפט עם סנגורו דאז שבחר להודות בשמו באישום הראשון אך לכפור באופן מפורט באישום השני. עוד נאמר כי כתב האישום הוגש ביום 22.4.12 ואילו הדיון בו בחר הנאשם באמצעות ב"כ להודות באישום הראשון התקיים רק ביום 21.1.13 כך שלנאשם עמד די והותר זמן על מנת לברר כראוי את המיוחס לו באישומים ולבחור האפשרות הטובה ביותר מבחינתו.

דיון והכרעה

5.סעיף 153 לחוק סדר הדין הפלילי מאפשר לבית המשפט להתיר לנאשם שהודה לחזור בו מהודייתו. עם זאת, נקבע כי היתר כזה יינתן במשורה ומנימוקים מיוחדים. היתר כזה יינתן מקום בו התקיים פסול בהודיה הנובע מפגם ברצונו החופשי של הנאשם או בשל טעות בהבנת משמעות ההודיה או תוצאותיה (יעקב קדמי, על סדר הדין בפלילים, חלק א' עמ' 1374). ראוי לציין כי טענות המופנות כנגד הייעוץ המשפטי שניתן לנאשם עשויות אף הן להוות נימוקים מיוחדים המצדיקים מתן היתר לחזרה מהודיה. עוד ראוי לציין כי יש להביא במניין השיקולים גם את עיתוי הגשת הבקשה. בקשה להתיר לנאשם לחזור בו מהודייתו לאחר מתן גזר דין בעניינו תתקבל בנסיבות נדירות יותר מאשר בקשה דומה המוגשת בשלב מוקדם יותר של הדיון.

6.לאחר ששקלתי את מכלול טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי יש מקום בנסיבות מקרה זה להתיר לנאשם לחזור בו מהודייתו כך שהליך ההוכחות שינוהל יתייחס לשני האישומים נשוא כתב האישום. אלו טעמיי:

ראשית, ובהתייחס לשלב בו מוגשת הבקשה, מדובר בשלב בו טרם הוכרע דינו של הנאשם ביחס לאישום הראשון וממילא טרם נגזר דינו, דבר העשוי להסיר חשש בדבר שיקולים טקטיים העומדים בבסיס הבקשה.

שנית, הנאשם נכח אמנם באולם בית המשפט יחד עם סנגורו דאז אולם אין אינדיקציה בפרוטוקול הדיון כי משמעות הודייתו של הנאשם הוסברה לנאשם על ידי הסנגור או בית המשפט כך שלא מן הנמנע כי אכן לא הוסברה לנאשם משמעות או תוצאות ההודיה בשמו. לכך יש להוסיף כי רצונו הכן של הנאשם להוכיח את חפותו קבל עם ועדה היא שיקול התומך במתן היתר לחזרה מהודיה. בהקשר זה אציין כי צודקת המשיבה בטענה כי ממועד הגשת כתב האישום או קבלת כתב האישום בידי הנאשם ועד למועד בו הודה ב"כ הנאשם בשמו עמד לרשות הנאשם די והותר זמן על מנת לשקול צעדיו ולברר עם סנגורו את מצבו המשפטי ואת השלכותיה של כל פעולה אפשרית בתיק. עם זאת זמן רב כשלעצמו אין בו כדי לשלול את טענת המבקש כי ההסבר שניתן לו לא הניח את הדעת ומכל מקום לא גרם לו להבין אל נכון את משמעותה ותוצאותיה של הודיה בפני בית המשפט.

שלישית, צודקת המשיבה בטענה כי היתר לנאשם לחזור בו מהודייתו יגרום לסרבול מה אולם לדידי סרבול זה כלל אינו שוקל כנגד האפשרות ליתן לנאשם את יומו בבית המשפט במלואו על מנת להוכיח את חפותו לא רק ביחס לאישום השני אלא גם ביחס לאישום הראשון שחומרתו אינה נופלת במאום מן האישום השני.

7.לפיכך אני מורה כי במועד ההוכחות הבא שנקבע בתיק ישמעו ההוכחות גם לגבי האישום הראשון. ב"כ הנאשם רשאית אפוא לצלם ולהעתיק את חומר הראיות המצוי בידי המשיבה גם בהתייחס לאישום הראשון, לרבות תע"צ ומסמכים רלוונטיים נוספים.

ניתנה היום, י"א תמוז תשע"ג, 19 יוני 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: