מדינת ישראל נ' נאטור

פסק דין

בפנינו ערעור על קולת העונש שבגזר דינו של בית משפט השלום בחיפה, כב' השופטת י' קראי-גירון (בת"פ 49247-03-10), מיום 8/4/10, לפיו נגזרו על המשיב 6 חודשי מאסר על תנאי, קנס בסך 2,000 ₪ וחתימה על התחייבות להמנע מעבירה על סך 2,000 ₪.

המשיב הורשע על פי הודאתו בהחזקת סכין למטרה לא כשרה, עבירה לפי סעיף 186 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין") בכך שהחזיק ביום 29/3/10, סמוך לשעה 11:15 בחיפה, בתוך גרב שלבש על רגלו הימנית, סכין שאורך להבה 11.5 ס"מ ואורכה הכולל 22 ס"מ.

לטענת ב"כ המערערת שגה בית המשפט קמא בכך שנמנע מלהשית על המשיב עונש של מאסר בפועל וזאת לנוכח נסיבות החזקת הסכין שלשיטתה מלמדות על מסוכנותו הרבה של המשיב.

עוד נטען כי עיון בגיליון הרשעותיו הקודמות של המשיב מלמד כי לחובתו 39 הרשעות קודמות ב-54 תיקים פליליים במגוון עבירות רכוש, מין, הפרת הוראה חוקית והטרדת עד. משכך, ניתן לראותו כמי שסיגל לעצמו אורח חיים עברייני.

לגישת ב"כ המערערת בית המשפט קמא העניק משקל מופרז לשיקולים לקולא אותם מנה אולם, אף כי שיקולים אלה אכן צריכים וראויים להילקח בחשבון בגזירת העונש, אין לתת להם משקל מכריע. דברים אלו נכונים, כהגדרת ב"כ המערערת, ביתר שאת שעה שבתיק הפלילי נשוא הערעור, המשיב שב ונתפס כשהוא מחביא בגרבו סכין לגירסתו, לצורך הגנה עצמית.

זאת ועוד נטען כי, לנוכח נפיצותה של העבירה והצורך בהרתעת הרבים יש לקבל את הערעור ולהשית על המשיב עונש מאסר בפועל בנוסף לעונש המאסר המותנה שהושת עליו.

ב"כ המשיב טען מנגד, כי "הכרעת" בית המשפט קמא סבירה, הגיונית, מנומקת, ולא חורגת ממתחם הסבירות והענישה המקובלת במקרים כדוגמת עניינו של המשיב.

עוד הפנה ב"כ המשיב להנחיות היועץ המשפטי לממשלה הקובעות קריטריונים במקרה של החזקת סכין אשר מחד גיסא נועדו למגר את מה שמכונה "תת תרבות הסכין" ומאידך גיסא הניחו פרמטרים שונים לטיפול במי שמחזיקים בסכין אף מבלי להגיש נגדם כתב אישום כלל.

לדברי ב"כ המשיב, מרשו חשש לחייו "בצורה אמיתית" כלשונו, ולכן נשא את סכין המטבח, אך יכול להיות כי הסיבה שבעטייה נשא את הסכין היא לא נכונה, אך "אין בכך כדי להפחית את תחושתו הסובייקטיבית שהוא חשש לחייו".

באשר לעברו הפלילי המכביד של המשיב טען בא כוחו, כי המדובר בעבר ה"רחוק בזמן" כאשר העבירה האחרונהבה הורשע הינה מיום 12/2002 דבר המלמד על חזרתו למוטב ונטישת "דרך חייו הקודמת".

אנו סבורים כי דין הערעור להתקבל.

נפנה תחילה לאמור בגזר דינה של כב' השופטת קמא, וזאת כדלקמן:

"מדובר בסכין שעל פי צילום שלה שהוגש לי הינו סכין מטבח פשוטה ולא סכין בעל פוטנציאל מסוכנות גבוהה, אופן נשיאתה על גרבו של הנאשם מלמד מחד על רצון להחביאה ואולם שולל שימוש מיידי בה במקרה אלימות או מקרה של התלהטות יצרים" (סעיף 6 לגזר דינו של בית המשפט קמא).

עוד נוסיף כי בית המשפט קמא קיבל את טענת ב"כ המשיב לעניין סיבת נשיאתה של הסכין ובאם להביא דברים בשם אומרם:

"...סיבת נשיאתה והעובדה כי מטרת ביצוע העבירה היתה הקניית ביטחון לנאשם מעצם נשיאתה משום חששו לחייו ולא מטרת עשיית שימוש בה לכל מטרה מתוך רצון או נטייה להיות מעורב בפעילויות אלימות לשמן".

עוד ניתן ללמוד מגזר דינו של בית המשפט קמא כי היה ער לעברו הפלילי המכביד של המשיב אך ציין שבשנים האחרונות נמנע מפעילות עבריינית ומשכך, ניתן להסתפק בענישה צופה פני עתיד.

לאחר שעיינו בטיעוניהם המפורטים של ב"כ הצדדים ושמענו את טיעוניהם בעל פה, אנו מחליטים לקבל את הערעור ולהחמיר בעונשו של המשיב.

הלכה היא מלפני בית המשפט, כי מי שמחזיק סכין שלא כדין, על דרך הכלל, ייענש במאסר בפועל למעט בנסיבות חריגות ומיוחדות.

בית המשפט העליון, בשורה ארוכה של פסקי דין הדגיש את החומרה הרבה בעבירה זו שהינה לעיתים "המפתן" לעבירות האלימות הקשות, אשר למרבה הצער פשו במקומותינו ובמיוחד בשל הקלות הבלתי נסבלת של שליפת סכין ונעיצתה בגופו של הזולת.