מדינת ישראל נ' נאור דוידי

הכרעת דין

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו אי ציות לרמזור אדום, בכך שלא עצר את רכבו לפני קו העצירה ונכנס לצומת בניגוד לאור האדום, עבירה על תקנה 22(א) לתקנות התעבורה תשכ"א-1961.

התביעה טענה כי נסיבות האירוע היו כדלקמן: ביום 08.03.2012, שעה 21:45, צמד מתנדבים ישב בניידת שעמדה ברחוב קוגל בחולון, סמוך למדרכה הימנית, במרחק של חמישה מטרים מהרמזור המוצב בצומת הרחובות קוגל–אביבים. המתנדבים הבחינו כי הנאשם הגיע מרחוב אביבים ופנה ימינה בנסיעה רצופה לרחוב קוגל, כאשר עוד בהיותו במרחק של חמישה מטרים לפני קו העצירה דלק אור אדום ברמזור בכיוון נסיעתו. אותה עת, רכב מסוג רנו שהחל בנסיעה לכיוון ישר ברחוב קוגל, היות והרמזור בכיוון נסיעתו התחלף לירוק, נאלץ לסטות מנתיבו, כשהבחין בכניסתו של הנאשם לצומת. המתנדבים הפעילו מערכת כריזה ואת אורות הניידת, והחלו לדלוק אחר הנאשם, אך הצליחו לעצרו רק ברחוב לוי אשכול, במרחק של כחצי קילומטר לפני צומת חולון.

על פי מזכר שערך אחד המתנדבים, הנאשם נסע בנסיעה מהירה תוך מעבר בין נתיבים, ורק כשהגיעו סמוך אליו, הבחין הנאשם בניידת, ועצר בצד הדרך. הנוסעת שישבה לצידו של הנאשם, טענה כי היא בחודש האחרון להריונה, וכי הם ממהרים לבית החולים. משכך, הציע המתנדב כי ימשיכו בנסיעתם והדוח יישלח בדואר, אך הנאשם סירב.

המתנדב האחר, ומי שנהג בניידת, פירט אף הוא במזכר שערך את נסיבות ביצוע העבירה והמרדף שנוהל אחר הנאשם, והוסיף כי על רכבו של הנאשם פרסומת של חברת ברימאג, דבר שהקל במלאכת זיהוי הרכב ושמירת קשר העין עימו, מה גם שמדובר ברכב גבוה.

תגובת הנאשם כשיוחסה לו העבירה הייתה: אני נסעתי כחוק, לא עברתי באור אדום, אני רוצה הסבר למה עצרת אותי בצומת חולון ולא ברמזור שעברתי לטענתך.

הנאשם כפר במיוחס לו ונוהלו ההוכחות.

מטעם התביעה העידו שני המתנדבים, ומטעם ההגנה העידו הנאשם ואישתו.

לאחר ששמעתי את הצדדים והתרשמתי באופן בלתי אמצעי מעדותם, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להרשיע את הנאשם בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום. אלה טעמיי:

ההגנה לא חלקה על מיקומה של הניידת או כי היה למתנדבים שדה ראיה לעבר הרמזור בכיוון נסיעת הנאשם.

ההגנה לא חלקה על כך שהנאשם נסע ברחוב אביבים ופנה ימינה לרחוב קוגל. היא אף לא חלקה על כך שהנאשם פנה ימינה בנסיעה רצופה.

ההגנה לא חלקה על כך שהרכב בו נהג הנאשם הינו רכב גבוה בעל סימן זיהוי יחודי בדמות פרסומת של חברה מסחרית. הנאשם אף הודה כי נהג ברכב חברה.

את עיקר יהבה שמה ההגנה על כך שהרכב לא נעצר בסמוך למקום ביצוע העבירה. עם זאת לנאשם היו מספר גרסאות באשר למרחק ממקום ביצוע העבירה ועד למקום עצירתו. בעת חקירתו של המתנדב הראשון טען הנאשם כי נעצר במרחק העולה על קילומטר, אך בעת חקירת המתנדב האחר, כבר נטען כלפיו כי המרחק עמד על שלושה קילומטרים.

האמנתי לטענת התביעה, כי אישתו של הנאשם טענה בפני המתנדבים כי היא לקראת סוף הריונה, ולכן מיהר הנאשם בנסיעתו לבית החולים.

ואכן, התברר מעדותה כי במועד האירוע הייתה בחודש התשיעי להריונה.

איני מקבלת את טענת ההגנה כי הנושא כלל לא עלה בשיחה.

הנאשם ואישתו טענו בעדותם באופן סתמי כי היו בדרכם לחברים בפתח תקווה. גרסא זו כבושה, ולא הועלתה במועד האירוע או בעת מתן מענה לכתב האישום.

מלבד טענה כללית שהעלה הנאשם לפיה נסע כחוק, לא הייתה בפיו גרסא המפרטת את נסיבות הגעתו לרמזור, כגון, מאיזה מרחק הבחין לראשונה כי ברמזור דולק אור ירוק, האם אור ירוק דלק כל משך הזמן בו התקרב לרמזור, ומתי לאחרונה הבחין באור הירוק.

הנאשם לא הבחין בניידת בעת שמיהר לעבור את הצומת, וייתכן אף שהרשה לעצמו לנסוע באור אדום, היות ופנה ימינה בצומת.

אני מאמינה כי היה לעדי התביעה שדה ראיה טוב להבחין בביצוע העבירה היות והניידת עמדה במרחק קצר מהצומת, בעוד שהנאשם מיהר לעבור את הצומת.