מדינת ישראל נ' נאוגרקר(עציר)

החלטה

בפניי ערר על החלטת כב' ס' הנשיא השופט קינר במ"ת 35515-08-10 מיום 31.8.10 בה הורה על שחרורו של המשיב למעצר בית בבית אמו, הפקדה כספית בסך 3,000 ₪ וערבות צד ג' והתחייבות עצמית בסך 15,000 ₪, כל אחת.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של התפרצות למקום מגורים בצוותא חדא וגניבה בצוותא חדא.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו.

ביום 30.8.10 התקיים דיון בפני כב' השופט קינר, במהלכו טען בא כוח המשיב להעדר קיומן של ראיות לכאורה ולאכיפה בררנית. כן טען, כי כל חלופה יכולה בנקל לאיין את מסוכנותו של המשיב.

מנגד, טענה העוררת כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב וכי לא קיימת אכיפה בררנית שכן, לחובתו של המשיב עבר פלילי מכביד, בעוד שלאחר אין הרשעות קודמות כלל וכלל.

במהלך הדיון הצביע בא כוח המשיב על שני מזכרים אשר נערכו על ידי אותו שוטר, אשר נכח בזירת האירוע בו נתפסו תכשיטים ברכב בו נסעו המשיב והאחר, תכשיטים שזוהו על ידי המתלונן, שדירתו נפרצה ומתוכה נגנבו.

במזכר האחד אשר נכתב על ידי השוטר צוין מקום מציאת התכשיטים ובמזכר האחר לא צוין היכן נמצאו התכשיטים. יש להדגיש כי בשני המזכרים נרשם כי התכשיטים נמצאו ברכב, אשר נשכר על ידי האחר עבור המשיב. במזכר אחד נרשם "ביחד עם שי הגעתי לרכב התחלתי בחיפוש ברכב כאשר איך שנכנסתי לרכב הבחנתי בשקית שקופה ובתוכה מספר תכשיטים בצבע זהב..." ובמזכר השני נרשם "כאשר שי עמד לידי והתחלתי בחיפוש ברכב הבחנתי בשקית שקופה וסגורה על הכסא של הנהג ובתוכה תכשיטים הנראים כתכשיטי זהב...".

בית משפט קמא סבר כי השוני כאמור בין שני דוחות הפעולה בעיקר לגבי מקום הימצא שקית התכשיטים, כשבאחד מן הדוחות מיקום התכשיטים ברכב הוסף ככל הנראה כתוספת לדו"ח, גורם לכרסום משמעותי בתשתית הראייתית הלכאורית, באופן שיש בו כדי להפחית את הפוטנציאל להרשעת המשיב.

עוד קבע בית משפט קמא, כי משהוגש כתב אישום אך ורק כנגד המשיב ואילו כנגד האחר לא הוגש כתב אישום, מדובר באכיפה בררנית המגבירה את הסיכוי לקבלת טענה של הגנה מן הצדק.

סבורני כי שגה בית משפט קמא.

באשר לאכיפה בררנית, הבהירה באת כוח העוררת כי בשל היות האחר נעדר עבר פלילי, בחרה היא להגיש כתב אישום כנגדו בעבירות זהות לאחר חלוף המועד לשימוע.

זאת ועוד.

מקומה של טענה לאכיפה בררנית אינה בשלב המעצר אלא בתיק העיקרי והחלטת העוררת האם להגיש כתב אישום בהליך מהיר, אם לאו, אינה מלמדת על אכיפה בררנית.

באשר לשוני בין הדוחות, כלל הוא כי בשלב של בדיקת חומר הראיות, אין בית המשפט נכנס לא לשאלת מהימנות ולא לשאלת משקלן של הראיות.

לא מצאתי שוני מהותי בין שני הדוחות ואף אם קיים שוני המצריך בירור, זה ייעשה במהלך המשפט בתיק העיקרי. לכך יש להוסיף את שתיקת המשיב בכל הנוגע להימצאות התכשיטים, אשר מחזקת את התשתית הראייתית הלכאורית המצויה בידי העוררת.

לחובתו של המשיב עבר פלילי מכביד.

מדובר בבחור בן 25 שנים אשר בעברו הרשעות רבות בעבירות רכוש ואלימות ובעבירות נוספות כהפרת הוראה חוקית.

המשיב ריצה מאסרים מספר – האחד בן 15 חודשים, השני בן 21 חודשים והשלישי בן 24 חודשים.

לחובתו של המשיב מאסר מותנה בן 12 חודשים בעבירות רכוש.