מדינת ישראל נ' מתתיה

גזר דין

א. מבוא

1.הנאשם הורשע בתיק זה, על פי הודאתו בעובדות כתב האישום, אשר תוקן במסגרת הסדר טיעון בין הצדדים (במ/1), בביצוע העבירות הבאות: קבלת דבר במרמה, עבירה לפי סעיף 415 רישא לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: "חוק העונשין"), התחזות כרופא, עבירה לפי סעיף 3(א) בצירוף סעיף 52 לפקודת רופאי השיניים [נוסח חדש], תשל"ט – 1979 (להלן: "פקודת רופאי השיניים"), בעבירה של שימוש בתואר רפואי, עבירה לפי סעיף 33 בצירוף סעיף 53 לפקודת רופאי השניים ובעבירה של שימוש בתואר דוקטור, עבירה לפי סעיף 53 לפקודת רופאי השיניים.

2.בישיבה מיום 23/10/13 הוגשו ראיות הצדדים לעונש והועלו טיעוניהם לעונש. לפיכך, כל שנותר כעת, לאחר שהוגשה חוות דעת הממונה על עבודות שרות בעניינו של הנאשם, הינו לגזור את דינו.

ב. כתב האישום המתוקן

3.בעובדות כתב האישום המתוקן נטען, כדלקמן:

הנאשם אינו רופא שיניים ואין לו רישיון לעסוק ברפואת שיניים. הנאשם לא סיים את חוק לימודיו ברפואת שיניים במוסד להשכלה גבוהה ולא קיבל דיפלומה המוכרת על ידי המנהל הכללי של משרד הבריאות. במהלך השנים 2004-2011 הפעיל הנאשם בביתו שברחוב משעול דולב 6 כרמיאל, מרפאה לרפואת שיניים (להלן: "המרפאה") והעניק טיפולי שיניים רפואיים בעד תשלום. הנאשם התחזה לרופא שיניים, בכך שיצר מצג שווא בפני לקוחותיו, אשר בא לידי ביטוי בתליית שלט בכניסה לביתו, שלט בו הוא מכונה "דוקטור" ו"רופא שיניים" בעוד שאינו מורשה לריפוי שיניים ואינו זכאי לכינוי "דוקטור". כמו כן ועל מנת ליצור מצג שווא, תלה הנאשם במרפאה תעודות גמר של קורסים בהם השתתף וחברויות בעמותות דנטאליות שונות בהם כינה עצמו "דוקטור". על מנת להשתתף ולקחת חלק בקורסים ובהשתלמויות דנטאליות שונות, נהג הנאשם להציג עצמו במרמה כ"רופא שיניים" וכ"דוקטור" שלא כדין.

בשנת 2004, במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה פנה שלום אוחנה (להלן: "המתלונן") לנאשם בכדי לטפל בבעיית נסיגת חניכיים ממנה סבל.

הנאשם הציג עצמו בפני המתלונן כ"דוקטור" לרפואת שיניים, כרופא שיניים, ובמהלך השנים 2004-2010 העניק למתלונן טיפול רפואי שכלל, בין היתר, עקירת שיניים, כתרים וטיפולי שורש שאותם אינו מוסמך ליתן, זאת בעד תמורה כספית. במעשיו המתוארים לעיל, קיבל הנאשם תמורה כספית במרמה לאחר שהציג עצמו כרופא שיניים, התחזה לרופא שיניים, השתמש בתואר רפואי בלא שהינו מורשה לכך והשתמש בתואר "דוקטור" שלא כדין.

ג.טיעוני המאשימה לעונש

4.ב"כ המאשימה הגישה את טיעוניה לעונש בכתב (ת/7) ואת גיליון המרשם הפלילי של הנאשם (ת/8). כמו כן, הגישה ב"כ המאשימה אסופת פסיקה (ת/9), זאת על מנת להמחיש את עמדתה המחמירה לעונש בתיק זה. במאמר מוסגר יצוין כבר עתה, כי אין הנדון דומה לראיה. ודוק, פסקי הדין וגזרי הדין באסופת הפסיקה ת/9 מלמדים על מקרים החמורים לאין ערוך מהמקרה שבפנינו, שכן דובר בפסיקה הנ"ל בנסיבות חמורות מן הנסיבות שבפנינו, כמו גם בריבוי עבירות ואישומים, דבר שהוביל להשתת ענישה מחמירה של מאסרים בפועל לתקופות משמעותיות.

5.בטיעונים לעונש ת/7 פורטו עובדות כתב האישום המתוקן, הוראות החיקוק על פיו וכן מתחם העונש ההולם לו טוענת המאשימה (עונש הנע בטווח שבין שנת מאסר עד 4 שנות מאסר). ב-ת/7 הדגישה ב"כ המאשימה את חומרת העבירה, נוכח העובדה כי עסקינן בנאשם שבחר להתחזות לבעל מקצוע הדורש הכשרה של שנים ואמון על שמירת בריאות המטופלים, כל זאת תוך ניצול המתלונן הפגיע, לצורך תאוות בצע כסף. עוד ציינה ב"כ המאשימה, בטיעוניה בדיון בפניי, כי עסקינן באדם שפעל לאורך תקופה ארוכה תוך התחזות לרופא, אף כי לא נעלם מעיני המאשימה כי לנאשם היה תואר של רופא שיניים, אשר נמחק מפקודת רופאי השיניים בשנת 1993. ב"כ המאשימה הטעימה עוד וטענה, כי לנאשם היו הזדמנויות רבות לחדול ממעשיו, אך הוא בחר להמשיך ולפעול בניגוד לחוק וכן כי לנאשם הרשעה קודמת בגין עבירה של התחזות לרופא, דבר שלא הרתיעו מלהמשיך ולעבוד כרופא שיניים. לפיכך, טענה המאשימה כי מתחם העונש ההולם, בנסיבותיו של תיק זה, נע בין שנה עד 4 שנים וביקשה להשית על הנאשם מאסר בפועל בטווחי המתחם הנ"ל, זאת בצד מאסר על תנאי.

ד.טיעוני ההגנה לעונש

6.הסנגור, בטיעוניו לעונש, ציין כי עסקינן במקרה אחד בלבד, במסגרתו העניק הנאשם טיפול שיניים למתלונן. כמו כן הגיש הסנגור כתב תביעה בבית המשפט לתביעות קטנות, שהוגש על ידי המתלונן נגד הנאשם ואת הסכם הפשרה שגובש בין הצדדים, במסגרת הדיון בתביעה הקטנה הנ"ל, לפיו ימשיך הנאשם בביצוע טיפולי השיניים למתלונן וישלימם תוך 4 חודשים, זאת ללא כל תמורה (ראה נ/1 –נ/2). עוד הגיש הסנגור הסכם פשרה נוסף, אשר גובש בין הצדדים, במסגרת תביעה קטנה נוספת שהוגשה על ידי המתלונן נגד הנאשם (ראה נ/3). בנקודה זו טען הסנגור, כי בגיבושו של הסכם הפשרה הנ"ל תם עניין התביעות האזרחיות בין הצדדים.

7.הסנגור הדגיש בטיעוניו את היות הנאשם מרפא שיניים, אשר הוסמך עד לשנת 1993 ליתן טיפולי שיניים, שאז בוטל, על פי דין, התואר של מרפאי שיניים במדינת ישראל.

8.הסנגור טען באשר למצבו הכלכלי הקשה של הנאשם, המתפרנס מגמלת הבטחת הכנסה של המוסד לביטוח לאומי (ראה נ/4).

9.הסנגור ביקש ובצדק לאבחן את גזרי הדין ופסקי הדין באסופת הפסיקה ת/9 והבהיר, כי במקרים מושא הפסיקה הנ"ל דובר בנסיבות חמורות יותר מנסיבות המקרה דנן וכן מקרים בהם דובר בריבוי אישומים ועבירות. לעומת זאת, ציין הסנגור, כי במקרה שבפנינו עסקינן בנאשם שטיפל במתלונן אחד, בידיעת רשויות הרווחה בעיר כרמיאל אשר, לטענת הסנגור, הפנו את המתלונן לטיפול במרפאת הנאשם, כפי שעולה מהודעתו.

10.הסנגור הדגיש בפניי את תסכולו של הנאשם, אשר בהכשרתו יכול לעסוק במקצועו כמרפא שיניים, אולם אינו יכול לעשות כן, מפאת הדין הקיים במדינת ישראל, זאת חרף העובדה שהנאשם עבד במקצוע זה 17 שנה עובר לעלייתו ארצה ממדינת מוצאו.

11.הסנגור הוסיף וציין, כי אין זה מן הראוי לכלוא את הנאשם מאחורי סורג ובריח או להשית עליו קנס כספי, וכי עונש של מאסר על תנאי הולם כעונש מרתיע את הנסיבות שבפנינו. הסנגור הותיר לשיקול דעתי את שליחת הנאשם לקבלת חוות דעת הממונה על עבודות שרות, כמו גם הטלת עונש של מאסר בפועל בדרך של עבודות שרות על הנאשם.