מדינת ישראל נ' מתוקי

1.    כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו, כי בתאריך 30.6.09 בשעה 09:30 לערך,    בדירה ברחוב שטרן 3 בתל אביב-יפו, גידל הנאשם על עדן החלון סם מסוכן מסוג קנבוס שלא כדין.

2.    בדיון ביום 11.10.10 הודיעו ב"כ הצדדים, כי הגיעו להסדר טיעון חלקי לפיו, הנאשם יודה בעובדות כתב האישום ויופנה לקבלת תסקיר שירות מבחן, כאשר עמדת המאשימה הינה להרשעה, מאסר על תנאי וקנס, וב"כ הנאשם יטען באופן חופשי.

3.    במסגרת הסדר הטיעון הודה הנאשם במיוחס לו בכתב האישום ונמצא אשם בביצוע עבירה של ייצור הכנה והפקה, עבירה לפי סעיף 6 לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג-1973 (להלן: " הפקודה").

4.    מבלי לפתח ציפיות בנאשם ומבלי לקבוע עמדה, דחיתי את הדיון והפניתי את הנאשם לקבלת תסקיר שירות מבחן, שיבחן את בקשת ב"כ הנאשם לאי הרשעה.

מתסקיר שירות המבחן, אשר מטעמי צנעת הפרט לא אפרטו עולה, כי הנאשם עובד כטבח, למד קורס בישול ומעוניין להשתלב ולהעמיק התמחותו בתחום הבישול. הנאשם הביע חשש, כי הרשעה בפלילים עלולה לפגוע בתוכניותיו להמשיך את לימודיו בתחום ולעסוק בבישול במקומות ההעסקה הדורשים היעדר רישום פלילי. עוד נכתב בתסקיר, "..אנו סבורים כי השימוש בסמים סייע לפלוני בהפחתת החרדה שמתעוררת בו באינטראקציות חברתיות. להערכתנו ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו הציבו לו גבול ברור להשלכות של גידול סם ואנו מעריכים כי הסיכון להישנות עבירה מסוג זה פחת מאד. עם זאת אנו מתרשמים מאמביוולנטיות הקיימת בפלוני באשר לשימוש עתידי בסמים. פלוני הביע מוטיבציה להעמיק הבנתו בנסיבות השימוש וללמוד עוד על הפגיעה האפשרית של שימוש בסם במסגרת הסדנאות בהן משתתף". לאור המפורט בתסקיר ולאחר התלבטויות, הציע שירות המבחן לשקול אפשרות שלא להרשיע את הנאשם בשל הפגיעה האפשרית בהעסקתו בעתיד, ולהטיל על הנאשם 180 שעות של"צ.

5.    בדיון ביום 2.2.11, עתר ב"כ הנאשם לדחות את הדיון ולהפנות את הנאשם לקבלת תסקיר משלים, ב"כ המאשימה התנגד לבקשה. לאחר ששקלתי את הבקשה ועיינתי בתסקיר, דחיתי את הדיון והפניתי את הנאשם לקבלת תסקיר משלים.

מהתסקיר המשלים שהתקבל בעניינו של הנאשם עולה, כי הנאשם דיווח לשירות מבחן שנרשם לקורס טבחות בתדמור, ושירות המבחן התרשם כי הסיכון להישנות העבירה פחת מאד, וחזר על המלצתו לאי הרשעה והטלת 180 שעות של"צ. 

6.    בדיון ביום 27.4.11 לבקשת ב"כ הנאשם ולאחר שעיינתי בתסקיר המשלים  הפניתי את הנאשם לקבלת תסקיר משלים נוסף.    

מהתסקיר המשלים הנוסף, אשר מטעמי צנעת הפרט לא אפרטו עולה, ששירות המבחן המליץ שלא להרשיע את הנאשם, ולהעמידו בפיקוח למשך שנה במהלכה יסייעו לנאשם לשמור על ניקיון מסמים, ולגבש את זהותו העצמית. כל זאת בנוסף להטלת צו של"צ בהיקף של 180 שעות.  

7.    ב"כ המאשימה עתר להרשיע את הנאשם וציין, כי הנאשם יליד 1977, אשר נמצא אשם בעבירה חמורה שאין להקל בה ראש, ועל בתי המשפט להילחם בנגע הסמים ולהביע עמדה ברורה בדמות השימוש בהם, שכן אין המקרה דומה לאדם שנקלע באופן חד פעמי לשימוש בסם או להחזקת כמות קלה של סם מסוכן. חומרת העבירה ונסיבות ביצוע  העבירה אינן מתיישבות עם הימנעות מהרשעה, ואי הרשעה במקרה זה יהווה מסר שלילי וביטוי של התייחסות מקלת ראש מצד בית המשפט.

עוד טען, כי באשר לפגיעה שעשויה להיגרם לנאשם, הרי שמדובר בנזק כללי ובלתי וודאי, שכן הרשעת הנאשם לא תביא להפסקת עבודתו, ואין וודאות כי תפגע בקידומו, ולפיכך אין מקום שלא להרשיע את הנאשם. בנוסף להרשעה עתר ב"כ המאשימה להשית על הנאשם עונש של מאסר על תנאי וקנס.

8.    ב"כ הנאשם עתר לקבל את המלצת שירות המבחן. בטיעוניו הפנה לתסקירי שירות המבחן ולפסיקה, וציין כי הנאשם נעדר הרשעות קודמות, הודה וחסך מזמנו של בית משפט, הפנים את חומרת העבירה שביצע, וכי ייגרם לו נזק רב באם יורשע.  

9.    בפסיקה נקבע, כי הכלל הוא שיש להרשיע נאשם בגיר שנמצא אשם בביצוע עבירה והימנעות מהרשעה כפופה לנסיבות יוצאות דופן, כשעל נאשם העותר לאי הרשעה        לשכנע את ביהמ"ש ששיקולי השיקום גוברים במקרה האינדיבידואלי על השיקולים שבאינטרס הציבורי .

בע"פ 2669/00 מ"י נ' פלוני, פ"ד נד(3) 685 סיכמה כבוד השופטת פרוקצ'יה את ההלכה וכתבה:

"...משמתבקש בית ^-המשפט לשקול אימתי יחיל את הכלל המדבר בחובת הרשעה ומתי יחיל את החריג בדבר הימנעות מהרשעה, נדרש איזון שיקולים המעמיד את האינטרס הציבורי אל מול נסיבותיו האינדיווידואליות של הנאשם. בראייה כוללת, נשקל מן הצד האחד הצורך במיצויו של ההליך הפלילי בדרך של הרשעת העבריין כדי להשיג בכך, בין היתר, את גורם ההרתעה והאכיפה השוויונית של החוק. שיקול ציבורי זה פועל במשנה תוקף ככל שחומרת העבירה גדולה יותר, והנזקים לפרט ולציבור מביצועה גוברים.

כנגד השיקול הציבורי נשקל עניינו של הפרט הנאשם, ובמסגרת זו נבחנים נתונים שונים הנוגעים אליו, וביניהם - טיב העבירה שעבר וחומרתה, עברו הפלילי, גילו, מצב בריאותו והנזק הצפוי לו מהרשעה. באשר לנאשמים בגירים, במאזן השיקולים האמור גובר בדרך ^-כלל השיקול הציבורי, ורק נסיבות מיוחדות, חריגות ויוצאות ^-דופן ביותר תצדקנה סטייה מחובת מיצוי הדין בדרך הרשעת העבריין, וזאת, לרוב, כאשר עלול להיווצר יחס בלתי סביר בין הנזק הצפוי מהרשעה בדין לבין חומרתה של העבירה והנזק הצפוי לעבריין מההרשעה"...

10.     בשוקלי את עתירת הנאשם לאי הרשעה, עמדו לנגד עיניי חומרת העבירה שביצע הנאשם, כשהאינטרס הציבורי מחייב ענישה מחמירה ומרתיעה. מנגד עמדו לנגד עיניי, גילו של הנאשם הנעדר הרשעות קודמות, הודאת הנאשם, קבלת האחריות,  החיסכון בזמן שיפוטי, חלוף הזמן, והאמור בתסקירי שירות המבחן.

11.     לאחר ששקלתי את טיעוני ב"כ הצדדים, עיינתי בתסקירי שירות המבחן ושקלתי את מכלול השיקולים מצאתי, שהרשעת הנאשם בנסיבות המיוחדות של הנאשם שבפניי,    תיצור יחס בלתי סביר בין הנזק הצפוי להיגרם לנאשם מהרשעה לבין האינטרס הציבורי, ולפיכך ובשים לב להודאת הנאשם, אני מוצאת את הנאשם אשם בביצוע    עבירה של ייצור הכנה והפקה, עבירה לפי סעיף 6 לפקודה, ומטילה על הנאשם 180 שעות של"צ בתפקיד סיוע ואחזקה בעירית ת"א בפיקוח שירות מבחן, וצו מבחן לתקופה של שנה.

מובהר לנאשם, כי אם לא יבצע את עבודות השל"צ במלואם ו/או לא ימלא את הוראות שירות המבחן בתקופת המבחן ו/או יעבור עבירה בתקופת ביצוע עבודות השל"צ ו/או בתקופת המבחן ניתן יהיה להרשיעו ולגזור מחדש את עונשו.