מדינת ישראל נ' משרקי

גזר דין

הנאשמת שהינה בת 27 וללא עבר פלילי הודתה בעבירה של מסירת ידיעות כוזבות.

כמפורט בכתב האישום המתוקן, היתה הנאשמת שרוייה בויכוח עם בעלה בשעת בוקר מוקדמת בשנת 2008 וכאשר הגיעה המשטרה למקום על פי הזמנתו של הבעל, אשר הנאשמת סרבה להכניסו הביתה על רקע הסכסוך, מסרה הנאשמת לשוטר כי בעלה איים עליה "שיגמור אותה" וכי תקף אותה בכך שהיכה בפניה, חנק אותה וכן תקף את בנם הקטין, זאת ביודעה כי הידיעה היא כוזבת.

מטיעוני הצדדים עולה כי המתלונן עוכב לחקירה והורחק מהבית ל - 14 יום ולאחר מכן התחרטה הנאשמת על מעשיה ויזמה מהלך של פניה מחודשת למשטרה לאחר כיומיים, הודתה בכך שמסרה דיווח שיקרי ובכך הביאה לסגירת התיק כנגד המתלונן לאחר חקירה שנערכה בענין.

ניתן תסקיר בעניינה של הנאשמת ממנו עולה כי היא עובדת כסייעת בבית חולים מזה כשנתיים, מנהלת אורח חיים נורמטיבי, אם לפעוט בן 4. עולה מהתסקיר כי הקשר עם בעלה המתלונן לוקה בקשיים כאשר הנאשמת מתארת מצוקה נפשית קשה הנובעת מאלימות מילולית מצד המתלונן .

יחד עם זאת, בני הזוג מנסים לטפל ביחסיהם ונמצאים בטיפול לשכת השרותים החברתיים באלעד וכן נמצאת הנאשמת במפגשים פרטניים במחלקה עם עו"ס.

הנאשמת נטלה אחריות על התנהגותה הבעייתית הן בפני שרות המבחן והן בבית המשפט והביעה מודעות לחומרת המעשים.

שרות המבחן המליץ על העמדתה במבחן למשך שנה.

במסכת השיקולים באם להרשיע את הנאשמת אם לאו עומד בבסיס ההחלטה הכלל, לפיו מי שביצע עבירה פלילית יורשע בדינו אלא בהתקיים נסיבות חריגות לפיהן עוצמתה המזיקה של ההרשעה והשלכותיה על ניהול חיי הנאשם גדולה יותר מאשר המטען האנטי חברתי הגלום בעבירה.

בענייננו מדובר בעבירה שיש בה חומרה רבה בהתחשב בכך שהמשטרה רגישה לעבירות של אלימות במשפחה ומטפלת בהן באופן מיידי ונוקשה מבחינת הנילון אשר לרוב מעוכב או נעצר, מורחק מביתו, ולעיתים אף מובא למעצר עד לתום ההליכים.

בנסיבות אלה, התנהגותה של הנאשמת העמידה את המתלונן בסכנה חמורה של הרשעת שווא שהיא התוצאה הקשה ביותר מבחינתו של חף מפשע. יש בהתנהגות כזו כדי להכשיל את מערכת אכיפת החוק כולה ולא תמיד ניתן לגלות בשלבים המוקדמים את השקר.

אמנם הנאשמת התחרטה וחזרה בה ממעשיה תוך זמן קצר יחסית, ואולם אין הדבר שולל את הצורך בהרתעת הנאשמת והרתעת נשים או גברים במצבה, הנתונים בקונפליקט משפחתי מפני נקיטת צעד פסול שכזה.

לנאשמת אין עבר פלילי וכן תפקודה חיובי בתחומי חייה השונים, ואולם לא שוכנעתי כי הפגיעה של הרשעה בהתפתחותה העתידית , לרבות במקום עבודתה, הינה כזו שנזקה יעלה על הנזק החברתי הגלום בעבירה.

לפיכך לא מתקיימים לדעתי הרציונלים של הלכת כתב להימנעות מהרשעה.

יחד עם זאת, אתחשב בענישה בשיקולי הקולא כמפורט לעיל.

אני מרשיעה את הנאשמת בעבירה של מסירת ידיעות כוזבות.

אני גוזרת עליה 3 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים שלא תעבור עבירה בה הורשעה.

כמו כן אני מעמידה את הנאשמת בפיקוח שרות המבחן למשך שנה כדי לסייע לה להמשיך בקשר הטיפולי ולחזק את תיפקודה בתחום המשפחתי.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום מהיום.

ניתנה והודעה היום ב' אב תש"ע, 13/07/2010 במעמד הנוכחים.