מדינת ישראל נ' משרקי

גזר דין

1.הנאשם, עזריאל בן יחיא משרקי, יליד 1964 הודה בעבירות המיוחסות לו כתב האישום המתוקן והורשע בתקיפת קטין ע"י אחראי – לפי סעיף 379 יחד עם 382 (ב)(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977, ובעבירת איומים – לפי סעיף 192 לחוק.

כעולה מכתב האישום, הנאשם נשוי לרונית משרקי ולהם 7 ילדים קטינים, וביניהם כ.מ. יליד 26.6.94 ול.מ. יליד 22.7.97.

בתאריך 7.9.07, כאשר כעס הנאשם על כ.מ. שאיחר להגיע לבית הכנסת הענישו בכך שאסר עליו להשתתף בארוחה המשפחתית והורה לו להסתפק בלחם בלבד.

ביום 12.9.07, בערב ראש השנה כעס על כ.מ. והיכה אותו עד שזה זעק לעזרת אמו שאחזה בנאשם ומנעה ממנו להמשיך ולהכותו, ובתגובה – איים עליה הנאשם באומרו שתשתלם על כך, כמו כן, כאשר ל.מ. קילל, מרח פלפל חריף על שפתיו.

בנוסף לאלו, בהזדמנויות שונות היכה את ילדיו באמצעות חגורה, ואיים על אישתו – שיגמור אותה, ועל ילדיו – שתגיע המשטרה ותזעזע אותם עם חשמל.

2. הנאשם הודה, לקח אחריות למעשיו, ונרתם לטיפול הן באופן פרטי והן במסגרת שירות המבחן.

בעניינו התקבלו שלושה תסקירים, בהם דיווח על ילדותו שלו, חינוך שהוא קיבל, שהובילו להתנהגות דומה כלפי ילדיו בגרותו נישואיו, חזרה בתשובה, קשיים ניכרים בגידול הילדים והולדת ילדה עם תסמונת דאון, מצבה הבריאותי של אשתו, הרתמות גורמי הרווחה, והוצאת שני ילדים לפנימיות.

שירות המבחן בחלוף כ- 3 שנים ממליץ על העמדה לפיקוח ל- 18 חודשים ומאסר מותנה, ובעיקר בשל קיומה של דינמיקה משפחתית מורכבת ובעייתית, המצריכה מוערבות אינטנסיבית של גורמי הטיפול.

על פי הערכת שירות המבחן הטיפול הקבוצתי והפרטני יפחית במידה רבה את הסיכון להשנות התנהגות אלימה כלפי הילדים.

3. כמו כן, צורפו לעיוני מסמכים מטעם גורמי רווחה, וממקום עבודתו של הנאשם.

4. בטיעוניהם עתרו הצדדים להעדפת הפן השיקומי ובשל חלוף הזמן מעת בוצעו

העבירות, עבר נקי, הודאה, חרטה ושיתוף הפעולה עם גורמים טיפוליים להטלת מאסר מותנה, צו מבחן למשך 18 חודשים, וכן 50 שעות של"צ.

5. שקלתי את שהובא בפני, את הפגיעה בילדים השפלתם, כאבם, אכזבתם מאב- אשר חלף חיבוק ונשיקה היכה בחגורה, ובעט וכעס והפחיד, את חוסר היכולת של האם לסיוע של ממש – בשל מגבלותיה שלה, וכאשר התייצבותה לצידם גררה איומים עליה.

בנוסף לאלו – הנאשם נרתם לטיפול ופני המשפחה השתפרו, בשל מעורבות גורמי הרווחה בנעשה בביתם, עד כי הובאה בפני הערכה כי גורמי הסיכון התמעטו.

לטעמי, הענישה המוצעת קלה, אך לא ניתן לומר שלא נשקלו השיקולים הרלבנטיים, ומנגד – בנסיבות בכללותן – אין זה המקרה להטלת מאסר.

בשל אלו, חלוף הזמן והטיפול המצופה מוצאת אני להטיל על הנאשם 9 חודשי מאסר, אותם לא יישא אלא אם בתוך 3 שנים יחזור ויעבור על העבירות בהן הורשע, וכן 6 חודשי מאסר על תנאי, למשך 3 שנים, שלא יעבור כל עבירת אלימות.

בהסכמתו, יעמוד לפיקוח שירות מבחן למשך 18 חודשים ומבהירה אני כי אם לא ישתף פעולה עם קצין המבחן ניתן יהיה לחזור ולחדש ההליך בעניינו.

תתקבל תכנית של"צ ל- 50 שעות כמוסכם על הצדדים.

לצורך כך נקבע ליום 25.5.10 שעה 15.00.