מדינת ישראל נ' משולם ואח'

גזר דין

כתב האישום

1.הנאשמים, הועמדו לדין בגין אירוע של אלימות, שהתרחש בתאריך 21.9.07. במהלך אותו אירוע, על רקע סכסוך משפחתי, תקפו בצוותא חדא את המתלוננת, בבית העלמין ברחובות, בכך שנאשמת 1 סטרה לה בפניה, נאשמת 2 חברה אליה, והשתיים תפסו בראשה, משכו בשערותיה, ותפסו את שתי ידיה, ונאשם 3 נטל דלי והכה באמצעותו בראשה של המתלוננת. כמו כן, הנאשמות 1 ו -2 איימו על המתלוננת כי ירצחו אותה.

כתוצאה מהתקיפה נגרמו למתלוננת חבלות, שכללו שטפי דם בזרועות, נפיחות ביד, וכן סימן אדום ושפשופים בצוואר.

הנאשמים כפרו בעובדות כתב האישום, ולאחר שמיעת מלוא הראיות ניתנה בתאריך 12.5.11 הכרעת דין, בה הורשעו הנאשמים בעבירה של תקיפה חבלנית בנסיבות מחמירות – עבירה לפי סעיף 380 + 382 (א) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 להלן: "חוק העונשין"). כמו כן, הנאשמות 1 ו – 2 הורשעו בעבירת איומים – עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין.

טיעוני הצדדים לעונש

2.ב"כ המאשימה טענה כי מדובר באלימות חמורה, במהלכה חברו שלושת הנאשמים, ותקפו מתלוננת יחידה וחסרת אונים. בנוסף לפגיעה הפיזית, המתלוננת גם הושפלה, שכן היא הותקפה סמוך לקבר אביה, לנגד בנה הצעיר ואימה המבוגרת, כשאין לה כל יכולת להתגונן.

ב"כ המאשימה טענה כי הנאשמים לא היו רגישים לסבל של המתלוננת, ולסבל של בנה הצעיר שראה את אימו מוכה וחבולה.

לאור חומרת העבירות, ב"כ המאשימה עתרה להטלת מאסר בפועל על הנאשמים, מאסר על תנאי, קנס ופיצוי למתלוננת.

3.ב"כ הנאשמים הרחיב בטיעוניו לעונש לגבי נסיבות העלייה לארץ של הורי הנאשמים מתימן, וההיסטוריה המשפחתית שלהם. ב"כ הנאשמים הדגיש כי מדובר בנאשמים ללא עבר פלילי, שהם אנשים מבוגרים, ובעלי משפחות, שעברו קשיים שונים במהלך חייהם.

עוד הדגיש ב"כ הנאשמים בטיעוניו לעונש כי האירוע נשוא התיק הוא משנת 2007, וההליכים המשפטיים שהתנהלו בתיק היו קשים לנאשמים, וכך עצם הרשעתם בדין.

ב"כ הנאשמים עתר לדחיית בקשת התביעה להטיל על הנאשמים מאסר, ולהסתפק בהשתת התחייבות כספית, ולחלופין, במאסר על תנאי, ובכך תושג מטרת הענישה.

ב"כ הנאשמים עתר שלא להטיל על הנאשמים קנס, שכן הנאשמים 1 ו – 3 הם פנסיונרים ואינם עובדים.

דיון והכרעה

4.שלושת הנאשמים, שהינם אחים, תקפו בצוותא חדא את המתלוננת, אחייניתם, בערב יום הכיפורים, סמוך לקבר אביה, ולנגד עיני בנה הצעיר ואימה. למתלוננת נגרמו חבלות כמתואר בכתב האישום. התקיפה של המתלוננת והאיומים שהשמיעו הנאשמות 1-2 כלפי המתלוננת, נבעו מסכסוך משפחתי ביניהם.

מעשיהם של הנאשמים, כפי שבאו לביטוי בכתב האישום ובהכרעת הדין הינם חמורים. המדובר במעשים הכוללים אלימות פיזית, שהביאו לפגיעה במתלוננת, תוך שהנאשמים מנצלים את היתרון המספרי שלהם על פני המתלוננת, מכים בה, וגורמים לה חבלה שלא כדין, ולכך הצטרפו גם האיומים שהשמיעו באוזניה הנאשמות 1-2. נופך של חומרה מצטרף לנסיבות אלו, גלום במקום, בזמן ובנסיבות בהן בוצעו העבירות.

5.הנאשמים לא הודו במיוחס להם, ונשמעו עדויות בתיק, לרבות עדות המתלוננת ובנה. גם לאחר מתן הכרעת הדין, ובשום שלב אחר של המשפט, הנאשמים לא הביעו כל חרטה או צער על מעשיהם.

מעשים אלו של הנאשמים מחייבים ענישה מחמירה, שתכלול בחובה רכיב של הרתעה, שיבטא את הסלידה מהתנהגותם של הנאשמים, ומן הדרך בה בחרו לנהוג, וכן רכיב של פיצוי לקורבנם.

6.כנסיבות לקולא יצוין כי מדובר בנאשמים ללא עבר פלילי, שניהלו לאורך חייהם אורח חיים נורמטיבי. כמו כן, לא ניתן להתעלם מכך שמדובר באנשים מבוגרים ואף קשישים, וכן מנסיבותיהם האישיות כפי שפורטו בטיעוני בא כוחם.

אמנם, חלוף הזמן מאז האירוע נשוא כתב האישום ועד היום, אינו צריך לעמוד לזכותם של הנאשמים, שכן חלוף הזמן נבע כתוצאה מהצורך לנהל את ההליך המשפטי עד תומו, אולם, במהלך כל אותה תקופה, הנאשמים לא חזרו על מעשיהם ולא תקפו שוב את המתלוננת או איימו עליה.