מדינת ישראל נ' משה(עציר)

החלטה

הנאשם הורשע על פי הודאתו בכתב האישום המתוקן בביצוע עבירה של קבלת דבר במרמה לפי סעיף 415 רישא לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן:"חוק העונשין"), עבירה של זיוף לפי סעיף 418 לחוק העונשין, עבירה של שימוש במסמך מזויף לפי סעיף 420 לחוק העונשין וכן עבירה של התחזות כאדם אחר, לפי סעיף 441 רישא לחוק העונשין.

במועד שאינו ידוע, זייף הנאשם את תעודת הזהות של שכנו אלברט אברגל ז"ל, בכך שהצמיד את תמונתו במקום תמונת המנוח.

במועדים שונים במהלך חודש אפריל 2008, בסמוך למועד פטירתו של המנוח, התחזה הנאשם למנוח בסניפי בנק לאומי בטבריה ובירושלים, תוך הצגת התעודה המזויפת ומשך כספים במרמה מחשבונו של המנוח. סך הכול קיבל הנאשם במרמה 10,000 ש"ח.

תסקיר שירות המבחן:

מהתסקיר עולה כי הנאשם בן 52 שנים, גרוש ואב לשני ילדים. עובד בשיפוצים באופן מזדמן ומתגורר עם גרושתו בירושלים.

שירות המבחן העריך כי ברקע למעורבותו, נמצאים דפוסי התנהגותו העבריינים מהעבר, אשר צפו ועלו במצב של דחק כלכלי. המדובר באדם בעל דימוי עצמי נמוך וחסכים רגשיים, אשר נהג להשתמש בסמים במשך שנים רבות, כדרך להתמודדות עם קשיים רגשיים ופגיעות קשות שעבר, אולם לפני כשמונה שנים הצליח לגייס עצמו להליך טיפולי ולחולל שינוי באורח חייו, מאז שנת 2003 לא הורשע בעבירות נוספות. שירות המבחן המליץ להטיל על הנאשם מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות, זאת לאור תוצאות בדיקות השתן הנקיות, מאסר מותנה וצו מבחן.

טיעוני הצדדים:

התובעת טענה כי בעברו של הנאשם הרשעות קודמות רבות, בין היתר בגין עבירות רכוש ועבירות סמים, הועמד לדין כ- 8 פעמים, אך מעולם לא הוטל עליו עונש מאסר. לדבריה, לא ניתן יותר להתייחס בסלחנות להתנהלותו ויש להטיל עליו עונש משמעותי של מאסר בפועל שישקף התנהגותו העבריינית, כמו כן ביקשה להטיל עליו מאסר על תנאי וקנס.

הסנגור טען כי במשך תקופה של כשנה וחצי סייע הנאשם למנוח בניקיון דירתו, סידורים וקניות. הנאשם אף סייע למנוח במשיכת כספים מהבנק עבורו, ונעזר לשם כך בתעודת הזהות של המנוח. הנאשם נחקר בפרשה זו והודה מיד במיוחס לו, הביע צער וחרטה וטען שעשה את מה שעשה עקב מצבו הכלכלי הקשה. הסנגור ביקש לאמץ המלצותיו של שירות המבחן ולאפשר לו לרצות עונש מאסר בדרך של עבודות שירות. בשנת 2003 נגמל הנאשם משימוש בסמים לאחר שהייה של כשנה במרכז גמילה במנחמיה.

דיון:

המדובר בעבירות חמורות של מרמה וזיוף תוך התחזות. הנאשם זייף תעודת זהות של שכנו הקשיש שהלך לעולמו ומשך במרמה כספים מחשבונותיו. המדובר במעשה מכוער ובזוי, הגם מצבו הכלכלי הדחוק לכאורה של הנאשם. לא זו הדרך לפרנס עצמו וילדיו, לא זו הדרך לחנכם.

בעבירות מרמה מסוג זה, האינטרס הציבורי מחייב להעניש את העבריינים בצורה מרתיעה כדי למנוע הישנותם של המעשים. מעשי מרמה באמצעות זיוף, הינם מעשים קלים לביצוע, ומאידך קשה מאוד לגלות את המעשים ולתפוס את העבריינים. על כן יש לגזור, בדרך הכלל, עונש שירתיע את העבריין ואת שכמותו, המתעתדים לבצע עבירות מסוג זה. מדובר בעבירות שבוצעו אך ורק להשגת רווח כלכלי קל, על כן לא ניתן להימנע מהטלת קנס כספי, וזאת על אף מצבו הכלכלי.

יחד עם זאת, יש לאזן תמיד את האינטרס הכללי עם נסיבותיו האישיות של כל נאשם באשר הוא, כדברי כב' המשנה לנשיא (כתוארו דאז) מ. אלון בע"פ 433/89 ג'ורג' אטיאס נ' מדינת ישראל (לא פורסם):

"ואין אנו רשאים ל-'הקל' על עצמנו ולהחמיר עם הנאשם, מתוך ההסתמכות על הנימוק והחשש שמא הקלה במקרה מסויים הראוי לכך תשמש תקדים למיקרים אחרים שאינם ראויים לכך. חזקה על בית המשפט שיידע להבחין בין מקרה למקרה לגופן של נסיבות ולעיצומם של דברים".

הנאשם בעל עבר פלילי עשיר, אולם לא נכלא מאחורי סורג ובריח, נראה כי חסו עליו הערכאות, והנאשם פירש זאת כחולשה מצד המערכת והמשיך לבצע עבירות.

מאידך, אתחשב בהודאתו של הנאשם ובחלוף הזמן וכן אתחשב בעובדה כי עבר הליך של גמילה מסמים בשנת 2003 ומעידתו זו משנת 2008 הינה יחידה.

אשר על כן, מאחר ואני שוקל להטיל על הנאשם מאסר בפועל ושוקל להמירו בעבודות שירות, אני מורה לדחות לטיעון לעונש לתאריך 29.03.2011 שעה 11:30.

הממונה על עבודות שירות יגיש חוות דעת באשר ליכולתו של הנאשם לרצות עונש מאסר בעבודות שירות.