מדינת ישראל נ' משה(עציר)

החלטה

1.לפני בקשה להורות על מעצר המשיב עד תום ההליכים נגדו בת.פ. 31075/11/10 בגין עבירה של ניסיון התפרצות לבית מגורים וכוונה לבצע גניבה, בכך שביום 14.11.2010 בשעה 15:00 ברח' מטודלה 25 בירושלים, קפץ המשיב מעל הגדר המובילה לחצר האחורית של הדירה, נכנס לחצר, ניסה לפתוח את דלת ההזזה של הכניסה האחורית לדירה ונמלט מהמקום לאחר שנתפס בכפו על ידי השכנה.

2.מחומר הראיות שבתיק עולה כי קיימות ראיות לכאורה כנגד המשיב והמשיב גם מודה כי היה במקום, אלא שלטענתו ניסה לפתוח את הדלת כי רצה לדבר עם מישהו.

3.לעניין המחלוקת המתייחסת למהות העבירה, לגביה טוען הסנגור כי אין ראיות מספקות לביצוע עבירה של התפרצות אלא רק לעבירה של הסגת גבול, אין דעתי כדעתו, שכן, השכנה מעידה בהודעתה כי ראתה את המשיב לאחר ששמעה רעש בחצר, והיא ראתה כיצד הוא מנסה לפתוח את דלת הכניסה לחצר של השכן, מובילה לתוך הבית, שהיא דלת הזזה מזכוכית, והבחינה כיצד הוא מנסה לפתוח את אותה דלת. או אז פנתה אליו ושאלה אותו למעשיו במקום, והמשיב ענה לה כי הוא התבלבל ועזב לכיוון בניין 23. השכנה התקשרה למשטרה. נסיבות אלה מלמדות כי התמלאו האלמנטים של עבירת ניסיון ההתפרצות, שכן המשיב לא רק שהה במקום אלא ניסה לפתוח את הדלת, ומשלא נכנס והופרע בכך , הרי שביצע את עבירת הניסיון להתפרצות.

4.טענת הסנגור כי השכנה לא היתה יכולה לראות את הדלת מהמרפסת בדירתה, אינה מתיישבת עם התמונות שהוצגו בפני שמצביעות על כך שדלת הכניסה שהמשיב ניסה לפתוח, נמצאת בקומת הקרקע והיא בולטת, בעוד המרפסת של השכנה נמצאת באלכסון מלמעלה, כך שבהחלט יכול להיות לה קשר עין ישיר עם המשיב.

5.יתרה מכך, המשיב בהודעתו במשטרה מזגזג בתחילה הוא שלל בכל אופן כי היה במקום ואף שלל כי אישה ראתה אותו בתוך החצר הפרטית שם ושאלה אותו מה הוא ושה שם, המשיב חזר על כך וענה שאין לו מושג במה מדובר. למרות זאת, בהמשך הודעתו, שינה את גרסתו, הודה כי היה שם, אלא שניסה לקצר דרך, והגיע למקום, הסתבך אך חיפש שם מחסן כד ללון והודה כי אישה יצאה מהחלון ושאלה אותו למעשיו במקום והוא התנצל ואמר לה שזאת טעות.

6.כאשר הוא נשאל למה הוא נגע בדלת ההזזה הוא שלל זאת, אך כאשר נשאל הכיצד זה שהאישה ראתה אותו שהוא מנסה לפתוח את הדלת לא חזר ושלל זאת, אלא כל אשר אמר הוא: "לא פתחתי, רציתי לדבר עם מישהו". נסיבות אלה בגרסתו של המשיב מלמדות שגרסתו אינה עקבית.

7.מכל האמור לעיל, אני קובעת כי קיימות ראיות לכאורה כנגד המשיב .

8.לעניין עילת המעצר. לחובת המשיב עבר עשיר המונה 19 הרשעות קודמות בעבירות רבות לרבות עבירות רכוש רבות החוזרות על עצמן, כשבאחרונות הורשע גם בעבירות של הסגות גבול חוזרות ונדון ל- 12 חודשי מאסר ביום 9.7.08. כמו כן תלוי נגדו בגין אותו תיק 6 חודשי מאסר על תנאי שהם ברי הפעלה כיום, שלא הרתיעו את המשיב מלחזור ולבצע את העבירה, ולאחר מכן הוא נדון ביום 30.11.09 בת.פ. 2658/06 למאסר של 18 חודשים בגין עבירת רכוש. התנהגות הנאשם ועברו המכביד מעידים על קיומה של עילת המסוכנות לאור ריבוי עבירות הרכוש שלו וכי מאסרים על תנאי התלויים כנגד המשיב אינם מרתיעים. בנסיבות אלה אינני סבורה כי מדובר במקרה בודד של מעידה חד פעמית שלא חלה הלכת רוסלן, אלא המקרה שלפנינו מקיים את הלכת רוסלן לאור תכיפות המעשים ועבירות הרכוש.

9.באשר לטענת הסנגור כי קיימת בתיק פקודת שחרור החתומה על ידי רב פקד ראש מפלג חקירות מיום 15.11.2010, הרי קיומה של פקודה מעין זו בתיק תמוה ביותר לאור עמדת המדינה, ואין ספק כי לא היה מקום לחתום עליה , בנסיבותיו של המקרה שלפנינו. אמנם תנאי השחרור והערובה לא מולאו ביחס לאותה פקודה, אך לא מתקבל על הדעת שפקודה תיחתם לפני שהיא נבדקת כראוי, ואני רואה בכך משום מחדל מטעם המשטרה, אך אינני סבורה כי עולה עד כדי כך שיש בו כדי להצדיק בפועל את שחרורו של מי שמסכן את הציבור פעם אחר פעם עם עבר פלילי כה מכביד, וכשקיימת סכנה כי אם ישוחרר, ימשיך לבצע את העבירה.

10.אשר על כן ולאור כל האמור לעיל אני מורה על מעצר המשיב עד תום ההליכים נגדו בת.פ. 31075/11/10.

ניתנה והודעה היום י"א כסלו תשע"א, 18/11/2010 במעמד הנוכחים.

אילתה זיסקינד , שופטת

הוקלד על ידי: ענת יניר התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: