מדינת ישראל נ' משה ואח'

הכרעת דין

כתב האישום מייחס לנאשם עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, כאשר על פי הנטען, במהלך ויכוח בין אמו לבין גרושתו – המתלוננת הוא דחף את המתלוננת לעבר עמוד וכך נגרמה לה חבלה.

לנאשמת, היא אמו של הנאשם, מייחס כתב האישום עבירה של תקיפה סתם, בכך שעל פי הנטען, במהלך אותו ויכוח ולאחר הדברים האמורים היא היכתה את המתלוננת בגבה.

רמה בן טובים, המתלוננת, סיפרה בבית המשפט כי הגם שהיתה גרושה מן הנאשם מזה מספר שנים המשיכה להתגורר בדירה הצמודה לדירתו כאשר רק קיר מפריד בין שתי הדירות.

המתלוננת סיפרה כי תחילה לא רצתה להתלונן נגד הנאשם ועל כן בהודעתה שנמסרה בבית החולים, סמוך לאחר האירוע, לא מסרה את מלוא הפרטים ואף לא פרטים מדוייקים. לאחר כחודש ימים, פנתה לקבל צו הגנה ואז מסרה את מלוא פרטי האירוע ואת כל האמת.

לדברי המתלוננת הרבה הנאשם להתנכל לה לאורך כל התקופה. אותו יום משביקשה להתקלח טרם היה עליה לצאת מן הבית, הבחינה כי נותרה בלי מים חמים. מתג השליטה על המים החמים מצוי בחלק הבית של הנאשם, אשר לדבריה, יחד עם אמו , נהג להותיר אותה ללא מים חמים. המתלוננת הבהירה כי בכעס רצה אל הנאשם ושאלה מי כיבה את הבוילר. הנאשם השיב לה כי זה אינו כבוי אלא דולק, אלא שלא כך היה והיא בלית ברירה, יצאה מן הבית במצבה זה וכאשר חזרה הבחינה בנאשמת עומדת בפתח הבית ומחיייכת "במקום של נצחון לראות כמה אני מוזנחת באותו בוקר וקשה לי עם זה שאני נראית ככה" ואזי קראה המתלוננת לנאשמת ואמרה לה שאף היא – המתלוננת היתה אישה מוכה, אלא שהצליחה לצאת ממצבה זה בעוד שהנאשמת לא הצליחה ועל כן ככל הנראה מרגיז אותה מצבה של הנאשמת.

עוד הוסיפה המתלוננת ואמרה לנאשמת כי בה הוא רוצח וזאת לא בהתייחס לאירוע זה, אלא לאירוע קודם.

הנאשמת ניגשה אל המתלוננת והשיבה לה כי היא רעה וכי תסתלק מן המקום. כהגדרתה של המתלוננת: "הרבה מילים לא יפות היו בינינו".

המתלוננת ניגשה לבית הנאשם ושם התעורר הויכוח. לדבריה הביט בה הנאשם במבט מאיים כפי שנהג לעשות, אלא שהיא ביקשה להראות לו כי אינה מפחדת וכי אינו יכול לעשות לה דבר כיוון שנמאס לה מהתנהגותו ועל כן נעמדה מולו. לדבריה נטל אותה הנאשם מן המשקוף ועד פתח דירתה שלה, דחף אותה ושם אבדה את הכרתה והתעלפה. משהתאוששה, ניגשה אליה הנאשמת ואמרה לה כי הם הקליטו אותה וכי היא קיבלה מכה מן המקרר. המתלוננת הבהירה כי לא ידעה אודות מה מדברת הנאשמת. היא היתה מעורפלת והסתובבה מן הנאשמת בגבה אליה ואזי היכתה אותה הנאשמת בארבע מכות אגרוף באומרה לה: "למה מי את בכלל".

המתלוננת סיפרה כי התקשרה לאחיה אשר הגיע לאחר מכן ואמר לה להתלונן במשטרה אך היא לא רצתה. בהמשך היום היה עליה להגיע לעבודת צילום, שם פגשה במנהלת בית ספר אשר הבחינה כי ידה מדממת ומשסיפרה לה את שעבר עליה, הפצירה בה כי תיגש למשטרה להתלונן , אך היא לא נעתרה להפצרותיה לעשות כן. בשעות הערב ניגשה המתלוננת לבית החולים ושם מסרה גירסה שאינה מדוייקת ואינה מלאה.

משהוטחה במתלוננת גירסתה הנאשמת כי אותו יום היה אמור הנאשם לנסוע לתאילנד וכי היא בכל פעם שהוא אמור לנסוע ,עושה סצנות" ולמעשה היכתה את עצמה, הכחישה המתלוננת את הדברים. גם את הטענה של הנאשמת כי המתלוננת היא שביקשה להכותה ומשהניפה את ידה פגעה במקרר וכך נפגעה, שללה המתלוננת. היא הדגישה כי הויכוח לא התרחש כלל ועיקר בסמוך למקרר.

משהוטחה בה טענת הנאשם כי כלל לא נגע בה עמדה המתלוננת על טענתה כי דחף אותה.

בחקירה הנגדית אישרה המתלוננת כי חתמה על הסכם גירושין עם הנאשם לפיו יותר לה לגור במקום במשך שנתיים נוספות ואז עליה לעזוב. אולם הדגישה בתשובתה כי היה זה בכפוף לכך שהנאשם ישלם לה סכום של 80,000 דולר וכזאת לא עשה ועל כן לא עזבה את הדירה.

המתלוננת אישרה כי בהודעתה הראשונה שנמסרה בבית החולים מסרה כי הנאשם דחף אותה קלות, אך חזרה והדגישה כי אותה עת לא רצתה להתלונן נגדו. ועוד אישרה כי בסופה של הודעה זו ציינה כי היא סבורה שהכל ייסגר בצורה יפה וכי בסך הכל הנאשם הינו איש טוב.

עוד אישרה המתלוננת כי הבקשה לצו ההגנה הוגשה לאחר שלושה חודשים ושם הצהירה כי מדובר בסכסוך כספי. בבית המשפט הוסיפה כי מדובר הן בסכסוך כספי והן בויכוח שפרץ בעקבות דוד המים.

המתלוננת סיפרה כי בהודעתה השניה שבמשטרה פרטה יותר את מהלך הדברים וזאת מפני שחשה שאינה מוגנת בביתה. חבריה טענו בפניה כי אינה יכולה להמשיך ולחיוך כך וכי עליה לעצור את האלימות. המתלוננת אישרה כי כאשר הביט בה הנאשם במבט מאיים כפי שתארה, היא אכן אמרה לו : "אני רוצה לראות שתגע בי" וציינה כי לאחר הדברים האלה הוא דחף אותה. משביקש ב"כ הנאשם כי תדגים לו כיצד, החלה המתלוננת לבכות וציינה כי אינה זוכרת, כיוון שקיבלה מכה מן המשקוף והתעלפה.

המתלוננת טענה כי לא סיפרה במשטרה על התעלפותה כיוון שלא רצתה להתלונן נגד הנאשם.

היא אישרה כי במשטרה מסרה כי עתה – חודש לאחר האירוע – אין היא חוששת עוד מן הנאשם, אלא, שלדבריה, היה זה מפני שרצתה להגן על הנאשם.

לשאלת ב"כ הנאשם האם מסרה כי הנאשמת תקפה אותה כאשר היתה מעולפת, הבהירה המתלוננת כי הנאשמת תקפה אותה כאשר היתה מטושטשת ולא היתה בהכרה מלאה. היא חזרה על כך כי הנאשמת צעקה לה שהיא - המתלוננת, קיבלה מכה מהמקרר ואז היכתה אותה בארבע מכות אגרוף בגבה. לדבריה, כאשר שהתה בבית החולים ניכרו עליה סימנים , ברם היא לא מסרה כי הנאשמת היא שגרמה אותם, שכן : "לימדו אותי בבית שלא נלחמים עם החמאס".

המתלוננת הסבירה כי לאור מצבה אז לא הבינה במדוייק כיצד קיבלה את המכה לאחר שהנאשם דחף אותה ומשחזור שעשתה לעצמה, הבינה כי ככל הנראה נפגעה מן העמוד.