מדינת ישראל נ' משה ואח'

החלטה

1.בתאריך 10.2.10, החליט מר אורי כרמל, סגן ראש מח"ש, להגיש נגד הנאשמים כתב אישום מבלי שתינתן להם האפשרות לטעון טענותיהם בקשר אליו קודם הגשתו (להלן:"ההחלטה"). הוא נימק זאת בכך שתנאי השחרור שנקבעו לחלק מהנאשמים על ידי קצין משטרה עמדו לפוג והמאשימה סברה שיש לתקף אותם עד תום ההליכים המשפטיים ולשם כך היה צורך להגיש כתב אישום לפני שתוקף התנאים יפוג. (להלן:"נימוקי ההחלטה").

בתאריך 11.2.10 הגישה המאשימה לבית משפט זה כתב אישום המייחס לנאשמים עבירות שוד, תקיפה בנסיבות מחמירות, שימוש לרעה בכח המשרה, סחיטה באיומים, שיבוש מהלכי משפט והדחה בחקירה (חלק מהאישומים מיוחסים רק לחלק מהנאשמים).

2.הנאשמים מבקשים שכתב האישום יבוטל. בפיהם שלוש טענות: א. מר אורי כרמל בתפקידו כסגן ראש מח"ש לא היה מוסמך לקבל את ההחלטה. ב. נימוקי ההחלטה אינם סבירים ואינם מצדיקים אותה. ג. ההודעה על ההחלטה ועל נימוקיה, נמסרה להם רק כשבועיים לאחר הגשת כתב האישום.

3.המשיבה מבקשת לדחות את הבקשה. היא טוענת, כי האישומים המיוחסים לכל חמשת הנאשמים הם בבחינת פרשה אחת ומוצדק היה להאשים את כולם באותו כתב אישום; שהנאשמים 1-3 היו במעצר עד ליום 7.2.10, אז שוחררו בתנאים מגבילים שנקבעו ע"י קצין משטרה - שתוקפם היה עד ליום 12.2.10, וכדי שניתן יהיה לתקף את התנאים המגבילים עד תום ההליכים המשפטיים, היה הכרח להגיש את כתב האישום עד ליום 12.2.10, לכן כתב האישום הוגש ביום 11.2.10 מבלי שניתנה לנאשמים האפשרות לטעון טענותיהם בקשר אליו קודם הגשתו; ושסמכותו של מר אורי כרמל בתפקידו כסגן ראש מח"ש, לעניין סעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ב-1982 (להלן:"חסד"פ"), הן סמכויות פרקליט מחוז.

4.לאחר ששמעתי טענות הצדדים וקראתי את תגובותיהם, באתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

סעיף 60א לחסד"פ קובע את חובת רָשוּת התביעה שהגיע אליה חומר חקירה בעבירת פשע, להודיע על כך לחשוד ואת זכות החשוד לפנות בתוך 30 יום מיום קבלת ההודעה לרָשוּת התביעה בבקשה להימנע מהגשת כתב אישום או מהגשתו בעבירה פלונית, (להלן:"החובה" ו "הזכות") וקובע סייגים להן. אחד מהם הוא, שפרקליט המחוז רשאי להחליט, מטעמים שירשמו, כי הנסיבות מצדיקות הגשת כתב אישום מבלי לקיים את החובה או בטרם מוצתה הזכות.

הסעיף איננו מציין מהם קווי האופי של הנסיבות המצדיקות צעד כזה והעניין כולו נתון לשיקול דעתו של פרקליט המחוז. החוק גם איננו קובע הליך מיוחד לתקיפת ההחלטה ואיננו קובע סנקציה מסויימת לאי קיום תנאי הסעיף.

לפרקליט מחוז נתונות סמכויות רבות ורחבות בכל הקשור להבאת אנשים לדין – סגירת תיק, העמדה לדין, העברת תיק לרשות תביעה אחרת, החלטה שעניין מסוים יתברר בבית משפט שלום, האשמת קטין בכתב אישום אחד עם בגיר וכיוב'. החלטותיו בעניינים אלה הן החלטות מנהליות שתקיפתן נעשית בבג"צ או בבתי המשפט לעניינים מינהליים – בהתאם לעניין, על פי כללי המשפט המנהלי, המהותי והפרוצדוראלי – כללים משפטיים מהותיים, סדרי דין, בירור עובדתי, דרכי הצגת ראיות וסוג ראיות, השונים במאוד מאלה שבהליך הפלילי - ולא בבית המשפט השומע את התיק הפלילי שבקשר אליו ניתנה החלטת פרקליט המחוז.

אין הצדקה עניינית להבחין בין החלטת פרקליט מחוז לפי סעיף 60א לחסד"פ לבין החלטות אחרות שלו הנוגעות להבאה לדין ולעניינים הקשורים בכך, בכל הקשור לדרך תקיפתן ולדין המהותי והפרוצדוראלי החל עליה. בכולן, השדה המנהלי הוא השדה הטבעי והמתבקש.

על כן, נראה לי שמהבחינה הפרוצדוראלית, ראוי שבקשות לביטול החלטת פרקליט מחוז בהקשר לסעיף 60א לחסד"פ יוגשו לערכאות השומעות עניינים מנהליים ויתבררו שם לפי כללי המשפט המנהלי. (בהתאם לכללי המשפט המנהלי ולהלכות שנקבעו, רק לעתים נדירות יתערב בית המשפט בהחלטות התביעה בנושאים הקשורים להבאה לדין ובפועל, העתירות המוגשות בנושאים אלה, אינן רבות ) .

מן הבחינה המהותית, נראה לי שסטיה או אי קיום הוראה מהוראות סעיף 60א לחסד"פ, כשלעצמה, אינה יכולה לשמש בסיס לְבקשה ולהחלטה של בית המשפט השומע את התיק הפלילי, לבטל את כתב האישום שהוגש. על המבקש לבטל כתב אישום שהוגש בנסיבות כאלה, להראות שמתקיימת עילה מוכרת לביטולו.

מתוך הטענות המקדמיות המוזכרות בסעיף 149 לחסד"פ, הטענות היכולות להיטען בהקשר לנושא דיוננו הן "פגם או פסול בכתב האישום" או "הגשת כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית".

אינני סבור שסטיה מהוראות סעיף 60א לחסד"פ, כשלעצמה, נכנסת לגדר "פגם או פסול בכתב האישום" כמשמעותם בסעיף 149 לחסד"פ. הגשת כתב האישום איננה תלויה בקיום החובה ובמתן האפשרות למיצוי הזכות (בהצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 26) (זכות השימוע) התשנ"ט-1999 הוצע לקבוע ש"לא יוגש כתב אישום בעבירה מסוג פשע נגד חשוד שביקש לממש את זכותו לשימוע לפני שניתנה לו הזדמנות נאותה לממש זכות זו" ונוסח זה לא התקבל). על כן, אי קיום החובה או אי מתן אפשרות למיצוי הזכות, כשלעצמו, אינו פוגם בכתב האישום ואינו פוסל אותו.

הטענה שהגשת כתב אישום או ניהול הליך פלילי מבלי שקדמה להם הודעה על קבלת חומר חקירה אצל רשות התביעה או מתן אפשרות לחשוד לנמק מדוע אין להגיש נגדו כתב אישום או כתב אישום בעבירה מסוימת,עומדים, בשל כך בלבד, בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית, אינה נראית לי.

בהקשר זה אציין את העובדות הבאות:

א.סעיף 60א לחסד"פ - על הוראותיו, הוסף לחוק רק בשנת 2000. עד אז, במשך עשרות שנים, הוגשו כתבי אישום ונוהלו הליכים פליליים בלא החובה והזכות ובתי המשפט לא ראו בכך דבר העומד בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית.

ב.החובה – וממילא הזכות, אינה חלה על מי שבעת העברת חומר החקירה היה נתון במעצר והוגש נגדו כתב אישום בתקופת מעצרו, למרות שקטגוריה זו כוללת נאשמים רבים ובמיוחד את אלה שמואשמים בעבירות חמורות. בכל אותם מקרים – שהצורך לקיים בהם הליך פלילי לפי עקרונות של צדק והגינות משפטית, אינו נופל מהצורך לעשות כן במקרים בהם החשודים אינם נתונים במעצר, ההליכים מתקיימים ואיננו אומרים שהדבר עומד בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית.

ג.כך הדבר גם במקרים הנתונים לפי סעיף 60א לחסד"פ לשיקול דעת הגורם המוסמך ברשות התביעה, הרשאי להחליט להגיש כתב אישום בלא ליידע את החשוד על הגעת חומר החקירה או לפני שחלפו 30 הימים מאז הידוע ועוד לפני שהחשוד פנה לְרָשוּת התביעה.

ד.החוק מאפשר לשר המשפטים באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, לקבוע סוגי פשעים שלגביהם לא תחול חובת היידוע על העברת חומר חקירה לתובע. כמובן שניתן יהיה לנהל את ההליכים הפליליים באותם תיקים.