מדינת ישראל נ' משה דזיבלי

הכרעת דין

הנאשם מואשם בכך כי נהג ברכבו ולא ציית לתמרור 302 בדרך בכיוון נסיעתו, בכך שלא עצר את רכבו לפני קו עצירה בניגוד לתקנות 22(א) ו-64(ד) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961.

הטענה העובדתית הייתה כי בתאריך 10.8.2011, שעה 08:10, עמד השוטר לצורך אכיפה, ברחוב תקומה 4, כשהוא במרחק של כ-20 מ' צפונית לצומת עם רחוב התחיה, והבחין בנאשם הרוכב באופנוע (להלן – האופנוע) ברחוב התחיה ופונה ימינה בנסיעה רצופה ושוטפת לרחוב התקומה כשאינו מציית לתמרור 302 המוצב בצד ימין באופן ברור ותקין, כאשר גם קו העצירה ברור ותקין. השוטר ציין כי שדה הראיה היה פתוח ונקי לקו העצירה ולאופנוע. השוטר הבחין באופנוע עוד בעת שהלה היה כ-10 מ' לפני קו העצירה. הנאשם נעצר תוך שמירת קשר עין רצוף.

תגובת הנאשם משיוחסה לו העבירה: "אני עצרתי, לא?".

הנאשם כפר במיוחס לו והתנהל דיון הוכחות.

מטעם התביעה העיד השוטר רס"מ קוסטה הרי ובמסגרת עדותו הוגש הדו"ח (ת/1) ותרשים שערך במעמד הדיון (ת/2). מטעם ההגנה העיד הנאשם וכן אשתו של הנאשם הגב' ליטל דזיבלי, והוגשו צילומים (נ/1-נ/4).

במועד ההקראה העלה הנאשם טענה אחת בלבד. הוא אפילו לא טען כי עצר לפני קו העצירה, אלא טענתו הייתה כי מהזוית בה עמד השוטר הוא לא יכול היה להבחין בקו העצירה. לשם כך, אף הוצגו הצילומים מטעמו. יובהר כי הצילומים לא הוצגו בפני השוטר, על מנת לברר אם הם מתעתדים את מיקום עמידתו, ומעיון בצילומים לא ניתן לדעת אם צולמו מרחוב התחיה 4, היכן שעמד השוטר.

במהלך הדיון העלה הנאשם טענות רבות נוספות, חלקן עומדות בסתירה לטענתו הראשונית בנוגע

לשדה הראיה שעמד לרשות השוטר, וחלקן עמדו בסתירה לעדותה של אישתו.

עתה טען הנאשם כי הוא הבחין בשוטר עוד לפני שהגיע לצומת ולקו העצירה. מובן כי אם הבחין הנאשם בשוטר, גם השוטר יכול היה להבחין בו.

עתה לא שם הנאשם את הדגש על זוית הראיה ממיקום עמידתו של השוטר, אלא טען כי השוטר לא הבחין בעבירה משום ששוחח עם שוטר אחר. גרסה אחרונה זו הינה בגדר עדות כבושה, ומשקלה מועט.

במקום אחר טען הנאשם כי לא רק שהיה שוטר נוסף, אלא סך הכל היו ארבעה שוטרים (פרוט' עמ' 5 שורה 16). לכל זה לא נמצא זכר בעדותה של אישתו.

פעם טען הנאשם כי השוטר דיבר עם שוטר אחד, אך במקום אחר טען כי השוטר היה עסוק בשיחה עם שני שוטרים (פרוט' עמוד 3, שורה 5 ).

זאת ועוד, הנאשם טען כי האירוע היה בשעות בהן קיים עומס תנועה רב, אך בו בעת העיד כי "לא זוכר אם היו כלי רכב נוספים" (עמ' 4 לפרוט', ש' 30-31).

הנאשם טען כי השוטר הנוסף היה עסוק בעצירתו של רכב אחר, ואילו אישתו לא זכרה אירוע זה.

לאישתו של הנאשם הייתה גרסא אחרת. היא טענה כי לא הבחינו בשוטר בהיותם בצומת, אלא לאחר שפנו ונסעו מספר מטרים "פתאום הופיע מולנו שוטר שלא ראנו אותו לפני כן" (פרוט' עמ' 5, שו' 26-27). ובהמשך: "כשהמשכנו לנסוע לא ראינו אותו, רק אחרי שפנינו והמשכנו לנסוע כמה מטרים ראינו אותו."

אמנם אישתו של הנאשם הייתה המורכבת באופנוע, ואינה יכולה להעיד מה ראה הנאשם עצמו, אך אני מאמינה כי עדותה זו משקפת את המציאות. היא אף מתיישבת עם קו ההגנה הראשוני של הנאשם, כי לשוטר לא היה שדה ראיה לעבר קו העצירה. כאמור, במהלך עדותו שינה הנאשם את קו הגנתו.

סתירה נוספת התגלתה בין עדויות עדי ההגנה, כדלקמן: הנאשם טען כי עצר לפני קו העצירה, או אז התקדם קדימה על מנת שיהיה לו שדה ראיה שמאלה, ורק כשהבחין שהדרך פנויה, פנה ימינה.

אישתו של הנאשם טענה כי לאחר שעצרו בקו העצירה, המשיכו בנסיעה ימינה. לא היה בדבריה אזכור לגלישה איטית לתוך הצומת, כפי שעלה מעדות הנאשם.

לנוכח שינוי גרסתו של הנאשם והסתירות שפורטו לעיל, לא מצאתי כי ניתן לקבל את גרסת ההגנה.