מדינת ישראל נ' משה(אסיר)

החלטה

1.מונחות לפניי שתי בקשות לפרסום חומרי חקירה מתיק פ"ח (נצרת) 1074/04, במסגרתו הורשע הנאשם משה מרדכי, הוא המשיב 2 (להלן: "הנאשם"), בביצוע שני מעשי רצח.

2.הבקשה האחת הוגשה מטעם העיתונאי יוסי מזרחי מחברת החדשות של ערוץ 2, ובה נאמר כי הנאשם חתם לאחרונה על הסדר עם הפרקליטות, היא המשיבה 1 (להלן: "המאשימה"), לפיו ישוחרר מן הכלא עם שניים מחבריו ויקבל סכום של מאות אלפי שקלים בתמורה למסירת מידע שיש בו להביא למציאתו של החייל הנעדר מג'די חלבי. המבקש מעוניין לשלב במסגרת כתבה שעורך בנושא חומרי חקירה מתוך התיק, בציינו כי לאור הפרסום לה זכתה הפרשה וחשיבות הנושאים, יש ערך ציבורי לפרסום פרטים הנוגעים לעברו של הנאשם, אמינותו והעבירות בהן הורשע.

בדיון נטען כי הבקשה עומדת במבחנים שהותוו בפסיקה לעניין התרת הפרסום, וכן כי המאשימה אינה מייצגת את האינטרס הציבורי אלא את האינטרס העצמי שלה להסתיר את האופן בו הנאשם משטה בה.

3.לבקשה צורף מכתב מאת עו"ד אסף לוי, המייצג על-פי הנטען (לא הוגש לעיוני ייפוי כוח) את משפחת הקורבן יעקב להב ז"ל, ממנו עולה כי אין למשפחת הקורבן התנגדות לשידור חומרי החקירה.

תגובת משפחתו של הקורבן הנוסף, ראמי מוקטרן ז"ל, לא הונחה בפניי, אולם אציין כי אביו זומן והתייצב לדיון שהתקיים ביום 09.05.12.

4.הבקשה השנייה, מטעם כתב "ידיעות אחרונות", מר ישראל מושקוביץ, היא כללית יותר ומתייחסת "לפרסום הראיות בתיק", ללא הנמקה. מבקש זה לא התייצב לדיון, ולמעשה הסמיך את המבקש 1 לייצגו, כפי שעולה ממכתבו (מיום 08.05.12).

5.המאשימה והנאשם מתנגדים לבקשה.

המאשימה פירטה בתגובתה כי ערעורו של הנאשם על הרשעתו עודו תלוי ועומד, ולכן קיים חשש להשפעה, ולו למראית עין, על טוהר ההליך. עוד נטען, כי "על פי מיטב הידיעה" לא נחתם הסכם בין הנאשם לבין המדינה.

בדיון מיום 09.05.12 הבהיר בא-כוח המאשימה כי התנגדותה נוגעת לשידור הקלטות מתיק החקירה, אולם לגבי חומרי חקירה אחרים היא אינה מתנגדת לפרסום, בכפוף לשמירה על רגשותיהם של נפגעי העבירה.

בא-כוח הנאשם בהליך בבית משפט זה, אשר מונה לו מטעם הסנגוריה הציבורית, הביע אף הוא התנגדות לבקשה, מאותם הטעמים שפירטה המאשימה. הסנגור ציין כי לא נחתם כל הסכם עם הנאשם, בניגוד למפורט בבקשת הערוץ השני. לדבריו, יש מקום למנוע שפיטתו של הנאשם בידי הציבור טרם הוכרע ערעורו.

דיון והכרעה

6.סעיף 13 לחוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים), התשס"ב-2002 (להלן: "חוק חקירת חשודים") אוסר לפרסם תיעוד חזותי או קולי של חקירה בלא רשות בית המשפט, בקבעו כי העושה כן עובר עבירה פלילית שהעונש הקבוע לצידה הוא שנת מאסר. באשר לתכליתו של האיסור, נאמר בבש"פ 4275/07 רשות השידור נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 17.09.07) (להלן: "עניין זדורוב"), כי הוא נועד הן למנוע פגיעה בהליך המשפטי לגופו, והן להגן על פרטיותם וכבודם של הנחקרים.

יש לציין כי האיסור שבחוק חקירת חשודים נוגע לפרסום של תיעוד חזותי או קולי של חומרי חקירה, ואילו ביחס לחומרי חקירה אחרים נקודת המוצא היא, בהעדרן של הוראות חוק ייחודיות האוסרות את הפרסום, כי פרסומם באופן מילולי הוא מותר, וזאת כנגזרת של עקרון פומביות הדיון המעוגן בסעיף 3 לחוק יסוד: השפיטה, ושל ערכי יסוד כגון חופש הביטוי והפרסום. מכאן שאין כל מניעה להתיר פרסומם המילולי, להבדיל משידורן של קלטות או הצגת תמונות, של חומרי חקירה שנאספו בתיק, ובתנאי שאינם חסויים או אסורים לפרסום מכוח הוראת דין ספציפית.

7.מנגד לאיסור הקבוע בסעיף 13 לחוק חקירת חשודים, ניצב, כאמור, העיקרון של פומביות הדיון המעוגן בסעיף 3 לחוק יסוד: השפיטה, וכן בסעיף 68 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. עקרון זה נגזר מן הזכות לחופש הביטוי והפרסום, אשר נועד, בין היתר, לענות על האינטרס הציבורי של שקיפות פעולות השלטון. זהו האינטרס אותו מבקשים נציגי התקשורת לממש במקרה זה, בהעמידם לביקורת את החלטות המדינה בעניין ההסכם המדובר, ובפרט לאור ממצאי המהימנות של בית המשפט בתיק זה.

8.לאורן של תכליות אלה התווה בית המשפט העליון את אופן הפעלתו של שיקול הדעת השיפוטי בעת הגשתה של בקשה להתרת פרסום חומרי חקירה, בהדגישו כי לצד האיזון המשפטי-עקרוני, שבין עקרונות יסוד וזכויות אדם בעלות מעמד חוקתי, יש לערוך איזון קונקרטי המתחשב בנסיבותיו המיוחדות של כל מקרה (ע"פ 10994/08 מדינת ישראל נ' רון תורג'מן (לא פורסם, 10.10.11)). בית המשפט מחויב לכלול במסגרת שיקוליו את החשש מפני פגיעה בפרטיות הנאשם וצדדים שלישיים, החשש מפגיעה בעבודת המשטרה וכן מפני השפעה על הליכים תלויים ועומדים. מנגד, כאמור, יש ליתן משקל ראוי לזכות הציבור לדעת ואינטרס הציבורי שבחשיפת חומרי החקירה, שעיקרו פיקוח אפקטיבי וביקורתי על פעולות השלטון.

9.במקרה דנן לא עלתה כל טענה לפגיעה אפשרית בפרטיותם של מי מהאנשים המעורבים, ומדבריו של העיתונאי יוסי מזרחי ניתן להסיק התחייבות להימנע מפרסום פרטים העלולים לפגוע בנפגעי העבירה ומשפחותיהם. גם הנאשם אינו מבסס התנגדותו על האפשרות של פגיעה בפרטיותו.

10.יחד עם זאת, הן המאשימה והן הנאשם מבססים התנגדותם על הנימוק להשפעה אפשרית על הליך הערעור, התלוי ועומד בפני בית המשפט העליון. הסנגור ביקש להימנע משפיטתו של הנאשם על-ידי הציבור, ואילו מר מזרחי הדגיש כי אכן, השאלה העומדת על הפרק היא שאלת מהימנות של הנאשם וכן כי הוא מבקש להצביע על שיטתיות בפעולותיו ובהתנהלותו של הנאשם מול גורמי האכיפה. למרות שממצאיו של בית משפט זה לגבי מהימנות הנאשם פורסמו זה מכבר באמצעי התקשורת, טוען מר מזרחי כי "מה שלא רואים פחות מעניין", דהיינו - הוא אינו מצביע על ערך מוסף שיש בפרסום חומרי החקירה מבחינת תוכנם, אלא מבקש לממש את יתרונותיו של המדיום הטלוויזיוני והשפעתו על תהליכי הפנמה של תוכן בקרב הצופים.

מכאן, שהעניין הציבורי העומד בבסיס הבקשה אינו בעל משקל רב, מאחר ופרסום החומרים, לכשעצמו, אינו חושף תוכן חדש שהוא בעל חשיבות לבחינת התנהלותה של המדינה בפרשה המדוברת. מעבר לכך, עצם הביקורת שמבקשים העיתונאים להשמיע נוגעת לממצאי המהימנות עליהם, כך נטען, ערער הנאשם לבית המשפט העליון. בנסיבות אלה, כאשר הערעור עודנו תלוי ועומד, ועל אף שחומר הראיות כבר הוצג בבית המשפט, יש טעם לפגם בהתרת שידור קלטות החקירה. בשידור הקלטות יש כדי להשפיע על האווירה הציבורית, כאשר איש אינו יכול להבטיח כי תינתן לנאשם הזדמנות לפרסם את מלוא הגנתו והסבריו באותו האופן.

10.במצב דברים זה, כאשר המאשימה והנאשם שוללים קיומו של הסכם ביניהם, כאשר הערעור שהגיש הנאשם על הכרעת הדין ועל גזר הדין עודו תלוי ועומד בפני בית המשפט העליון, ושעה שאין כל ערך מוסף תוכני לשידור הקלטות בהשוואה לחומרים שפרסומם מותר מכוח העיקרון של פומביות הדיון, אין מקום לאשר את הפרסום.