מדינת ישראל נ' משה(אסיר)

הכרעת דין

הנאשם הודה בעובדות שבכתב האישום המתוקן – אישום מספר 2.

לפיכך - הנני מרשיעה את הנאשם בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן – גם באישום מספר 2.

ניתנה והודעה היום י"ד אדר ב תשע"א, 20/03/2011 במעמד הנוכחים.

אורית קנטור, סגנית נשיא

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירות של הסגת גבול, היזק לרכוש במזיד, איומים והתנהגות פרועה במקום ציבורי.

הנאשם הודה בהזדמנות הראשונה בעובדות אישום מספר 1 בו יוחסו לו עבירות של הסגת גבול והיזק לרכוש במזיד בתאריך 24/10/08, כאשר נכנס לדירה השייכת לחברת עמידר לאחר שעקר את סורגי החלון והחליף את צילינדר דלת הכניסה.

לעומת זאת, הנאשם כפר בעובדות אישום מספר 2 בו יוחסו לו עבירות של איומים וכליאה שווא בתאריך 25/05/07, כאשר על פי הנטען בכתב האישום, עבר עבירות אלה במשרדי לשכת הרווחה בעיריית טירת הכרמל.

בית המשפט שמע את כל עדי התביעה, באשר הנאשם אשר בחר לייצג את עצמו – יש לציין במקצועיות רבה – לא ויתר על אף עד מעדים אלה.

בתום שמיעת עדי התביעה ולאור מה שהוכח מגרסאות אותם עדים, הסכים ב"כ המאשימה ובדין עשה לתקן את כתב האישום בהתאם למה שהוסכם לעיל ועל פי מה שהוכח מגרסאות עדי התביעה אשר העידו.

בהמשך לכך, טענו הצדדים לעונש באשר ההסדר הוא הסדר דיוני ולא הסדר הקובע ענישה מוסכמת.

אכן, העבירות שעבר הנאשם יש בהן לפגוע ביכולת תפקודם של עובדי הציבור, אולם, לאור התרשמותי מגרסאות עדי התביעה, לא התרשמתי כי איומיו של הנאשם, לפיהם עליהם לקחת אבטחה, מהווים איומים ברף העליון או הטילו אימה או פחד על עדי התביעה.

אני ערה לכך שמצבו הסוציו-אקונומי של הנאשם הוא בכי רע, כי הוא למעשה מחוסר בית וחש כמי ש"נופל בין הכיסאות", אולם אין בכך להצדיק את מה שעשה הנאשם – כניסה לדירה שאינה שלו והתנהגות כגון זו שהתנהג במשרדי לשכת הרווחה, באופן שפגע הן בתפקוד הלשכה והן בתפקוד עובדיה.

למרות כל אלה ולמרות שההודאה לא באה בהזדמנות הראשונה, הרי ניתן לומר כי ההודאה באה מיד לאחר שתוקן כתב האישום לקולא וכי היה מקום לנהל הוכחות, כפי שעשה הנאשם ואין לזקוף עובדה זו לחובתו.

אני לוקחת בחשבון את העובדה כי כל נסיבות העבירות נשוא האישום הן ברף התחתון ולא ברף העליון.

לא ניתן להתעלם מעברו הפלילי העשיר של הנאשם, אולם יש לקחת בחשבון גם את העובדה כי העבירות נשוא כתב אישום זה נעברו לפני העבירות בגינן מרצה הנאשם עונש מאסר ולפני חלק ניכר מהעבירות בגינן ריצה הנאשם עונשי מאסר החל משנת 2008.

אם סברה המאשימה כי הנאשם הוא כה מסוכן היה מקום להגיש כתב אישום ובקשת מעצר עד תום ההליכים לפחות ביחס לעבירות נשוא האישום השני, עבירות שנעברו בתאריך 25/09/07, אך הדבר לא נעשה שכן בצדק, אין נסיבות אלה מצביעות כאמור על סיכון או חומרה מיוחדים.

בשים לב לכל האמור, אני דנה את הנאשם לעונשים דלקמן:

אני דנה את הנאשם למאסר בפועל לתקופה של 60 יום שיחושבו החל מהיום.

אני ערה לכך שהמאשימה ביקשה עונש מאסר במצטבר למאסר אותו מרצה הנאשם כעת, אולם בפועל הענישה אשר הטלתי מהווה ענישה מצטבר שכן הנאשם זכאי לשחרור מנהלי כבר ביום 01/05/11 והטלת המאסר בן חודשיים, למעשה מהווה הוספה על התקופה בגינה היה זכאי לשחרור.