מדינת ישראל נ' מרש(עציר)

גזר דין

1. הנאשם אלפרד מרש, יליד 1973, הודה בהזדמנות ראשונה שניתנה לו בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

2. כעולה ממנו, בבימ"ש השלום בכפר סבא ביום 1.2.10 טרם דיון בתביעתה של אשתו לתשלום מזונות בבימ"ש לענייני משפחה, בשיחה עם עוה"ד המייצגת את אשתו בנסיון להגיע לפשרה, אמר הנאשם בנוכחות עוה"ד כי אם השופט יפסוק לו 4000 ₪ מזונות ירה בו וכן ישרוף את כל המקום.

3. עברו של הנאשם נקי ואין לו שום הסתבכות מכל מין וסוג עם החוק.

4. התביעה עתרה בטיעוניה להטלת מאסר לריצוי בפועל בשל הצורך להגן על נציגי החוק, ומשנקבע בפסיקה כי עבירת האיומים כמוה כעבירת אלימות.

5. מטעם הנאשם שמעתי את אשתו שנכחה במקום וסיפרה כי למעשה הגיעו במגמה לקבל מזונות זמניים ולחזור לשלום בית בסיוע מגשרת.

השיחה בה הושמע האיום בוצעה בין עורכת דינה לבין הנאשם שלא היה מיוצג, על אף שביקשה היא מעורכת דינה שלא תשוחח עימו, ובמידה רבה התרשמה כי היה בדבריה כדי לגרום לתסיסה ולכעס. ממנה גם שמעתי כי הנאשם בעל טוב, מעולם לא הרים ידיים, לא קילל ולא איים, אב טוב ומסור לשני ילדיהם, ומפרנס המשפחה בכבוד.

גם את אמו של הנאשם שמעתי, לא מאמינה שבנה עומד לדין, בן אותו גידלה כאדם נורמטיבי חרוץ ומסור, וביקשה מחילה וסליחה בשמו.

כך גם הנאשם, מבקש סליחה על פליטת פה מטופשת, תוצר שיחה אותה תאר כך:

"זה התחיל שעוה"ד של אשתי קראה לי. לא ידעתי שאני צריך להכין כתב הגנה, ועוה"ד שלה אמרה לי שהיא רוצה 4000 ₪, ואמרתי שנראה מה יפסוק השופט. היא אמרה לי חכה בפנים מה יהיה, יכול לפסוק גם 7000 ₪, יכול גם לאסור אותך, אז אמרתי מה אני יכול לעשות? אז היא אמרה – יכניס אותך לבית סוהר, מה תעשה? ופלטתי את זה.

אני מבקש סליחה, אני לא אדם כזה, זו בסה"כ פליטת פה. שניה אחרי שפלטתי את זה יצאתי החוצה ואמרתי איזה טיפש אני? בחיים לא הסתבכתי בכלום. "

גם עיינתי בהודעה שנמסרה ע"י עוה"ד עדי אברהמוב, ביום 1.2.10, שעה 13:13, בביהמ"ש בכפר סבא, לפיה אמנם שוחחה עם הנאשם כדי לנסות להגיע עימו להסכמה, לדבריה בנועם, תוך כדי השיחה הושמע האיום לפגוע בשופט. היא גם מסרה כי לא יודעת אם התכוון לדבריו, אבל ראתה חובה לדווח אודותם.

מהודעת הנאשם ליום 2.2.10 עולה חרטה ולקיחת אחריות, לחץ נפשי משאינו נמצא בביתו 4 חודשים, בלבול – שהביא לאמירת מה שהוא מכנה שטויות.

6. הנאשם במעצר מאז 1.2.10. עם כתב האישום הוגשה גם בקשה לעוצרו, וטרם ניתנה שם החלטה. כאמור, הנאשם הודה מיד בחקירתו, והסביר הרקע למצוקה ולבלבול שהביאו אותו לאמירת דברי האיום עליהם מצר.

במציאות בה אנו חיים, כאשר איומים מושמעים יוצאים מן הכח אל הפועל, ובשל מריבות של מה בכך אנשים משלמים בחייהם, חובה על בתי משפט לנהוג בזהירות יתרה ולהחמיר כדי להרתיע, ומאידך – לקחת בחשבון את אינטרס הפרט ונסיבותיו האישיות.

בעניינו של הנאשם רואה אני לציין עבר נקי, לקיחת אחריות, הבעת חרטה וצער, תוך הכאה על חטא, בנוסף לא ניתן להתעלם ממצב חריג בו נמצא הוא בבימ"ש ללא ייצוג משפטי ובאת כוחה של אשתו מנהלת איתו שיחה על אף שנתבקשה להמנע מכך.

לא אדע מה המילים המפורשות ששמע הנאשם באוזניו ובאיזה טון נאמרו. אך ייתכן שהאמירה שבהודעת עוה"ד לפיה התרשמה שלא התכוון לאיים – יש בה להצביע ביתר שאת על המצוקה וסערת הרגשות אליה נקלע בשל אותה שיחה.

מכל מקום, אין לי ספק כי ימי המעצר, החקירה וההליך השיפוטי השיגו את יעד ההרתעה אצל הנאשם שבפני, ויהא בהם כדי לשמש אות ואזהרה לאחרים הדומים לו.

מששקלתי הנסיבות לחומרה ולקולא, החובה להגן על עובדי ציבור שמא יפגעו על לא עוול בכפם רק בשל תפקידם והנסיבות האישיות, מוצאת אני להטיל על הנאשם מאסר עד ליום 10.3.10, מיום מעצרו 1.2.10 כולל.

כמו כן מוטלים 3 חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות אשר יבוצעו בהסכמתו בבי"ח שניידר, רחוב קפלן 14 פתח תקווה, טלפון 03-9253641 בימים א-ה בשעות 07.00 – 15.00 החל מיום 11.3.10 בפיקוחו של האני פרץ.