מדינת ישראל נ' מרעי

החלטה

ההליכים בתיק זה נמשכים למעלה משנה ומזה חודשים ארוכים שהנאשם אינו מתייצב דרך קבע לדיונים.

בישיבת 23/2/2010 נמסרה הודעה מפי הסנגור ולפיה הנאשם לא התייצב לבית-המשפט מאחר והוא מלווה את בתו הנמצאת בבית-החולים. הדיון נדחה ליום 16/5/2010 אז שוב לא התייצב הנאשם ואז טען הסנגור מפיו כי הוא מלווה לבית-חולים את אמו. בהחלטה מאותו יום ציינתי כי מדובר בבקשת דחייה רביעית ומתוכן בקשה שניה לדחיית הדיון בשל ליווי בת משפחה לבית-החולים. בנסיבות אלה קבעתי דיון ליום 20/5/2010 בה הוריתי לסנגור להציג אישורים רפואיים על שהיית הבת והאם בבית-החולים במועדים הרלבנטיים וכן למסור הסבר היה זה דווקא הנאשם שנבחר ללוות את אימו לבית-החולים ולא בן משפחה אחר.

לישיבת 20/5/2010 שוב לא התייצב הנאשם והפעם לא התייצב גם הסנגור בלא שניתן כל הסבר לעניין זה. אישורים רפואיים לא הוגשו ולא נמסר כל הסבר למחדלים. משכך, שבתי ודחיתי את הדיון ליום 31/5/2010 תוך הוצאת צו הבאה לנאשם. ביום 31/5/2010 התייצבו הנאשם והסנגור והסנגור טען שהנאשם שכח להביא את התיעוד הרפואי והתחייב להמציאו תוך 7 ימים. ביום 8/6/2010 הגיש הסנגור לבית-המשפט תיעוד רפואי. מדובר באישור רפואי מיום 2/6/2010 מרופא קופת החולים בכפר משהד ולפיו אשתו של הנאשם נמצאת בהריון בסיכון גבוה ובמעקב המטולוג וביקרה לאחרונה בקופת-החולים ביום 15-16/5/2010 בלווית בעלה.

בכך ראה הסנגור סוף פסוק אלא שאינני מוכנה לקבל עמדתו זו וכך גם התובעת.

המסמכים שתוארו לעיל מלמדים על ניסיון חוזר ונשנה להוליך שולל את בית-המשפט ולגרום לסחבת בדיונים תוך מסירת מידע כוזב באופן פוזיטיבי ולא מתוך התרשלות.

אם אכן הגיעו בתו ואימו של הנאשם לבית-החולים חייב היה להיות על כך תיעוד ולא היה קל מהמצאת אותו תיעוד לבית-המשפט. יצויין כי הנאשם הודיע מפי הסנגור בישיבת 31/5/2010 כי שכח את התיעוד ולא כי התיעוד אינו ברשותו. גם מידע זה היה, ככל הנראה, כוזב. התעודה הרפואית שהומצאה בסופו של דבר הונפקה רק ביום 2/6/2010 וממילא לא הייתה קיימת כלל כאשר טען הנאשם ששכח אותה והרי לנו שוב מידע כוזב. התעודה שהומצאה מתייחסת, כאמור, לאשת הנאשם – לא לאימו ולא לבתו וגם היא עצמה אינה מעידה על מצב חרום או דחיפות מיוחדת שהצדיקו אי התייצבות לבית המשפט אלא על בדיקה שגרתית בסניף קופת-החולים שניתן היה לבצע בכל יום סמוך ובודאי שלא חייבה את נוכחות הנאשם בבדיקה.

בעקבות המצאת התיעוד הרפואי ניתנה ביום 9/6/2010 החלטה המתייחסת לטיב התיעוד ובה נקבע, בהמשך להחלטה מיום 31/5/2010 כי בישיבה הבאה יתקיים דיון בחיוב הנאשם בהוצאות.

במסגרת דיון זה טען הסנגור כי הומצא תיעוד רפואי וכי הנאשם פעל בתוך לב וביקש שלא לחייבו בהוצאות. התובעת מדגישה את הנתונים שפורטו לעיל וסבורה כי יש לחייב את הנאשם בהוצאות.

מדובר בהשתלשלות עניינים חריגה גם במציאות עגומה ולפיה עושים נאשמים רבים מאמצים להתחמק מלהתייצב בבית-המשפט ובמקרה זה נעשה שימוש פוזיטיבי בטיעונים כוזבים וברי כי לא ניתן לעבור על התנהלות כזו לסדר היום שאם לא כן, יהיה בכך כדי לעודד הן את הנאשם והן אחרים לנהוג בדרך דומה ובכך לחבל קשות ביכולת לנהל הליכי משפט תקינים ובסדרי השלטון של המדינה.

על הנאשם לשאת בטרחה החריגה שגרם לגופי המדינה השונים בשל התנהלותו ונוכח העובדה כי מדובר גם בהתנהגות חמורה במיוחד ובמידע כוזב, יש מקום להטלת הוצאות בשיעור גבוה.

לאור כל האמור לעיל, אני מחייבת את הנאשם לשלם לאוצר המדינה הוצאות בסך 5,000 ₪ וזאת בתוך 90 יום מהיום.

לאחר מועד זה ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד למועד התשלום המלא בפועל.

ניתנה והודעה היום ו' בחשון התשע"א, 14/10/2010 במעמד הנוכחים.

לילי יונג-גפר, שופטת

סגנית הנשיא

החלטה

הסנגור מבקש לדחות את שמיעת הטיעונים לעונש מאחר ולטענתו התסקיר אינו משקף את עמדת הנאשם. לטענת הנאשם הוא אמר מפורשות לקצין המבחן כי הוא מוכן להשתלב בכל תהליך טיפולי שהוא, בכפוף לשעות עבודתו משעה 08:00 ועד הערב. הנאשם טוען כי לא אמר לקצין המבחן את מה שכתוב בתסקיר. הוא מוכן לכל טיפול.

התובעת מתנגדת. לטענתה התסקיר ברור ומפורט, קצין המבחן התייחס לדברים ואף הביא את דברי הנאשם בפניו. בנסיבות אלו, אין לדעתה הצדקה להטריחו בהכנת תסקיר משלים.

דעתי כדעת התובעת. מדובר בתסקיר מפורט. קצין המבחן התייחס בהרחבה לעמדת הנאשם, לגישתו ולנזקקותו לטיפול כמו גם לסיכוייו של תהליך טיפול לגביו.

אינני מקבלת את טענת הנאשם באשר לגרסתו בפני קצין המבחן. אינני רואה כל סיבה שלא לקבל את מה שנכתב בתסקיר ככתבו וכלשונו ואין צריך לומר שהתנהלותו של הנאשם במהלך ההליכים בתיק זה אינה תורמת להעדפת אמינותו על פני אמינותו של קצין המבחן.